אמרי הצבי א קלה

והנה במסכת מכות (דף כ"ב ע"ב) במתני' ואם מת תחת ידו פטור הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת ה"ז גולה ופירש"י בד"ה אם מת ת"י פטור דשליח ב"ד הוא ואמרן לעיל יצא האב המכה את בנו ושליח ב"ד עכ"ל. והנה לכאורה י"ל בזה מהא דאיתא במס' מכות (דף ח' ע"א) במתני' יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד ובגמרא (שם) א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטבת עצים דרשות דילמא מחטבת עצים דסוכה כו' איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר מצוה דכתיב יסר בנך וגו' הדר א"ר לאו מילתא היא דאמרי ואשר יבא את רעהו ביער דאי בעי עייל ואי בעי לא עייל ואס"ד מצוה מי סגי דלא עייל ובתוס' שם ד"ה אע"ג וא"ת מ"מ קשה משליח ב"ד כיון דאילו לקה כבר לאו מצוה קא עביד כו' וי"ל דמ"מ איכא מצוה מתחלה משא"כ בחטיבת עצים דסוכה כו' וליכא למימר נמי כיון דאילו לא חטא לאו מצוה הוא דההוא לאו שליח ב"ד מיקרי כו' ע"ש. והנה מלשון התוס' נראה מבואר דמפרשי דהא דקאמר יצא שליח ב"ד היינו אף שלקה יותר מהמחויב וכסברת הראב"ד בפ"ה מהל' רוצח וש"נ ה"ו שאביא לקמן וא"כ קשה דאמאי קאמר דאם הוסיף לו רצועה ומת ה"ז גולה הלא הוה מצוה והש"ס קאמר שם בהדיא דבכה"ג פטור השליח ב"ד מגלות ולכאורה צ"ע בזה

ומכח קושיא זו זכיתי להבין דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' רוצח וש"נ ה"ו וז"ל וכן הרב המכה את תלמידו או שליח ב"ד שהכה את בעל דין הנמנע מלבא לדין והמיתו בשגגה פטור מגלות שנאמר לחטוב עצים לדברי הרשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד שהרי שגגו והרגו בשעת עשית המצות עכ"ל. וכתב עליו הראב"ד ז"ל א"א זו לא שמענו מעולם אלא שליח ב"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו ב"ד ומת תחת ידו והא דאמרינן דכתפינן ואסרינן ועבדינן הרדפה היינו לבעלי עבירות עד שיחזרו בהן עכ"ל והכ"מ לא הביא כלל מקורו ודברי המגדל עוז אינם מובנים כלל ע"ש ולפי מה שהקשיתי מיושב שפיר דברי הרמב"ם ז"ל שהיה קשה לו אלו שני סוגיות אהדדי ולפיכך פי' בהא דקאמר הש"ס במכות ושליח ב"ד היינו שמכה אותו שיבא לדין והוא אינו רוצה לבא לדין דאז הרי מצווה השליח ב"ד על זה ובשעת עשיית המצוה הרגו הוא שפטור מגלות וכן הוה הדין באמת אם בשעת הכאת המלקות דהיינו מנין המחויב להלקותו מת ג"כ פטור מגלות ורק בהוסיף לו רצועה ומת דבשעה זו תו אינו עושה מצוה בהכאה זו אז חייב גלות וז"ב לענ"ד בפי' דברי הרמב"ם. והנה לפי' רש"י במכות (כ"ב) דהא דקתני אם מת ת"י פטור דשליח ב"ד הוא וא"כ הוה הפי' דלקה אותו המלקות שחייבוהו ב"ד ומת פטור וכן הוה הפי' לעיל יצא שליח ב"ד א"ש

שוב ראיתי בחידושי הריטב"א למסכת מכות (דף כ"ב ע"ב) בד"ה מתניתין בסה"ד וז"ל והא דתנן אם מת ת"י פטור פי' פטור אף מגלות וכדאמרינן לעיל פרק הגולין טעמא דבעינן דומיא דחטיבת עצים שהוא רשות הוסיף לו רצועה אחת על האומד ומת ה"ז גולה פי' דרצועה זו רצועה דרשות הוא והוי דומיא דחטיבת עצים ואוקימנא דדוקא דטעה דיינא במניניה דהשתא הוי שליח ב"ד שוגג אבל לא טעה דיינא במניניה קרוב למזיד הוא ואין לו כפרה בגלות שהיה לו לחוש שמא ימות במכה האחת יותר על האומד עכ"ל הרי שהריטב"א מרמז ג"כ לקושיא זו ותירצה. והנה באמת אכתי י"ל על הרמב"ם ז"ל מדוע לא פי' כפשוטו וכמו שפי' הריטב"א דהא דקתני דשליח ב"ד פטור מגלות היינו שמת בהמכות שהכהו מה שהיה מן הדין להלקותו ומשום דזה הוה הכאה של מצוה. אמנם נוכל לומר בישוב הדבר דהיה קשה ליה להרמב"ם לפרש דהא דקתני במתני' יצא האב המכה את בנו ושליח ב"ד דהיינו שהכהו מלקות שחייבוהו ב"ד דא"כ הוא משנה יתירה דהא קתני לקמן בסוף מסכת מכות (כ"ב ע"ב) במתני' ואם מת ת"י פטור הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת ה"ז גולה וא"כ ל"ל לתנא דמתני' לאשמעינן ב"פ דין אחד אלא ע"כ דהא דקתני במתני' יצא שליח ב"ד הוה הפי' דלא רצה הבע"ד לבא לב"ד והכהו השליח ב"ד ומת ג"כ פטור מגלות משום דמצוה, קא עביד כנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל

מיהו דברי התוס' והראב"ד הם תמוהין דהא בהוסיף לו רצועה ומת בודאי דה"ז גולה ולא ממעטינן לה מקרא דלחטוב עצים וכדאיתא בהדיא כאן ובסוף מסכת מכות והא דקא משני הש"ס כאן דטעה דיינא גופיה היינו דלא ליהוי שוגג קרוב למזיד דאם השליח בעצמו טעה הוא שוגג קרוב למזיד וכדאיתא בש"ס כאן אבל לא פטרינן ליה מגלות משום דהוי מצוה ולא רשות וכדכ' הראב"ד וא"כ צע"ג בזה

והנה בדברי התוס' דמסכת מכות (ח') שהבאתי נוכל לדחוק ג"כ לפרש כפירש"י במסכת מכות (כ"ב ע"ב) במתני' שהבאתי דהא דקתני יצא שליח ב"ד היינו שאם מת מחמת ההכאות שהכה אותו עפ"י ציווי ב"ד כדין ומ"ש התוס' דמ"מ איכא מצוה מתחילה היינו במלקות שהוא מחויב וי"ל בזה אבל דברי הראב"ד ז"ל לא מצאתי להם פתרון כלל

ולחומר הנושא היה נלע"ד ליישב קצת דברי הראב"ד ז"ל דסובר דהא דאם הוסיף לו רצועה ומת ה"ז גולה היינו דוקא היכא דהכהו יותר על ל"ט אבל היכא דהוא בתוך הל"ט אף שהוא יותר על האומד נהי דשלא כדין הכהו מ"מ הואיל דבאמת חייב ל"ט תו אינו גולה השליח ב"ד אם היה שוגג וניחא ליה בזה שלא יהיה התנא משמיענו שני פעמים דין אחד דהא דקתני במשנה (בדף ח') יצא שליח ב"ד היינו היכא דהכהו יותר על האומד ורק שהיה בתוך הל"ט והא דקתני לקמן (בדף כ"ב) ואם מת ת"י פטור היינו היכא שהכהו ל"ט והאומד היה ג"כ על ל"ט וע"ז קתני הוסיף לו רצועה ומת ה"ז גולה והיינו היכא דהכהו יותר על ל"ט וכן נראה קצת מדיוק לשון הראב"ד ז"ל שכתב א"א זו לא שמענו מעולם אלא שליח ב"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו ב"ד ומת ת"י דקדק וכתב יותר ממה שאמדוהו ב"ד והיינו כמו שכתבתי והוא שיטה חדשה. ואולי נוכל להסביר קצת ולומר דכל שהוא בתוך מנין הל"ט מלקות הרי הוא כאלו טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דהא באמת מצד הדין הוא מחויב ל"ט ורק שאינו יכול לסבול ואם עבר והכהו בשוגג אינו חייב גלות ומה שהכריחו להראב"ד ז"ל לפרש ולחלק כן משום קושיא הנ"ל דהיה קשה לו ג"כ ליל לתנא דמתני' תרתי חדא למעט שליח ב"ד וגם קתני בהדיא אם מת ת"י פטור וניחא ליה לרבינו הראב"ד ז"ל לחלק כן דהא דקתני יצא שליח ב"ד היינו שהכהו יותר על האומד ורק שהוא בתוך מנין הל"ט והא דתני ואם מת ת"י פטור היינו שהכהו כדין ואילו תנא חדא לא ידעינן אידך וקצרתי בזה וקשה בעיני לפרש כן דברי הראב"ד ז"ל דלא מצאנו בשום מקום כן וגם מצד הסברא כל שהוא יותר על האומד הרי הוסיף להכותו וצ"ע כעת עדיין

שוב עיינתי עוד הפעם במגדל עוז ודקדקתי בלשונו הטהור שכתב תדע כי דין שליח ב"ד שהוסיף על מה שאמדוהו נאמרה פרק אלו הן הלוקין וזאת נאמרה פרק הגולין (דף ח') ומתני' בספרי פ' שופטים אלמא תרתי מילי נינהו עכ"ל ונוכל לפרש באמת בדבריו כן דהואיל דדין זה נשנה שני פעמים במשנה חדא בפרק הגולין יצא שליח ב"ד ועוד הפעם (בדף כ"ב) ואם מת ת"י פטור ול"ל להתנא לכפול ומש"ה מפרש הרמב"ם דהא דקתני יצא שליח ב"ד היינו שהכהו בשביל שנמנע מלבוא לב"ד והוא כמש"ל ותה"ל שזכיתי לכוון לדבריו הקדושים

שוב נזדמן לי ספר ערוך לנר על מסכת מכות להגאון מאלטונא זצ"ל ראיתי לו שם על (דף ח') שהאריך בזה ועוד היה לי איזה הערות במה שהרמב"ם פט"ז מסנהדרין לא הביא כלל האי חילוקא שמתרץ הש"ס דטעה דיינא גופא ואך במקצת קדמני הגאון ז"ל הנ"ל ע"כ קצרתי בזה

ובהא דקאמר רב שימי דטעה דיינא גופא עיין בקצה"ח סי' שמ"ח שהעיר מכאן על שיטת התוס' דאם השליח שוגג אמרינן ישלד"ע מסוגיא זו עיי"ש בסק"ה ובעזה"י בחידושי לב"מ (דף י' ע"ב) בסוגיא דאשלד"ע כתבתי שם ליישב קושית הקצה"ח הנ"ל וקצרתי כאן

[י] (א) דף לג ע"א מתני' מני ר"ע היא דתניא יושם השור בב"ד דר' ישמעאל ר"ע אומר הוחלט השור. במאי קא מיפלגי ר"י סבר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ור"ע סבר שותפי נינהו כו' מאי בינייהו הקדישו ניזק