אמרי הצבי א קלב

הנ"ל דלפ"ד המוהרי"ט דידו קונה לו שלא מדעתו הכי הול"ל ל"ש אלא בשלא כוון שלא לזכות אבל אם נתכוון שלא לזכות פטור עיי"ש שהניח בצ"ע ועיין במלמ"ל פ"ב מהל' זכיה ה"ט מ"ש בזה. והנה באמת כבר האריכו הרבה גדולי המחברים בדברי המוהרי"ט הנ"ל וגם אנכי בעניי הרביתי חזון בזה בכמ"ד וגם במ"ש בענין קנין בבכור ביארתי ג"כ בעזה"י ענין זה ולפי מה שהעליתי שם לחלק וליישב דברי התוס' במס' ב"ב (דף נ"ד ע"א) ד"ה אדעתא דציבי שלא יסתרו דבריהם למ"ש התוס' במס' סוכה (דף ל"א ע"ב) בד"ה באשרה דמשה כתבתי לחלק בזה בין אם הוא אגבי' החפץ בסתמא שלא לשם קנין וגם לא לשם כוונה אחרת דאז אמרינן דקונה בסתמא אע"ג דלא נתכוין לקנות אותו החפץ אבל היכא דהוא מגביה החפץ לשם דבר אחר דהיינו לשם כוונה אחרת או כדי לקנות עי"ז דבר אחר ולא אותו דבר עצמו שהוא מגביה עכשיו בזה שפיר אמרינן דלא קנה הואיל דנתכוין בפירוש באותה הגבהה לשם דבר אחר והוה זה כאילו פירש בהדיא שאינו מגביה לשם קנין דלא קנה. ועשיתי סמוכין לסברא זו מדברי הרא"ש במס' גיטין פרק הזורק (דף ע"ז ע"ב) גבי ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו והארכתי בביאור הענין בזה יעו"ש. וע"פ האמור מיושב ג"כ קושית המלמ"ל הנ"ל דהא הכא ע"כ מיירי מה שהופך הגלל היה לאיזה צורך דאל"כ אינו מובן כלל מ"ש אבל לא נתכוין לזכות פטור דאם לא נתכוין לזכות לאיזה צורך היפך הגלל וע"כ שמה שהיפך הגלל היה לאיזה צורך כגון שנאבד לו חפץ והוא מחפש אחריו בגלל וכדומה וא"כ הואיל דהיפך בגלל לאיזה צורך והרי עושה זה לשם כוונה אחרת ובכה"ג שפיר בעינן דוקא שנתכוון לקנות ואי לא"ה אין ידו קונה לו שלא מדעתו ומש"ה שפיר נקט ר"א הלשון אלא שנתכוין לזכות בהן. והנה כעת עיינתי עוד הפעם במוהרי"ט ושם היה השאלה שהחתן לקח תפוח מן השלחן וקידשה בו וע"ז דן המוהרי"ט אם חלין הקידושין דהתפוח לא הי' שלו ורק שהיה יכול לזכות בו וכתב תחילה דהואיל דלא נתכוין לזכות בו הוה כעודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו דלא זכה וחזר מזה וכתב דקנין יד הוה כמו קנין חצר דזוכה שלא מדעתו בלא כוונה לקנות ג"כ עיי"ש. וא"כ לפום ריהטא נראה לכאורה דאין הסברא הנ"ל נכונה ליישב המוהרי"ט דהא התם בנידון של המוהרי"ט ז"ל לקח החתן ג"כ התפוח לצורך ענין אחר ואפ"ה דן הרב ז"ל דידו קונה לו שלא מדעתו. אולם שבתי וראיתי דסברתי הנ"ל היא נכונה דהא התם שהחתן לקח התפוח כדי לקדשה וידוע שא"א לקדש בדבר שאינו שלו וא"כ א"א בשום אופן חלות המעשה אם לא יהיה התפוח שלו ונהי דהיה סבור שהתפוח הוא שלו תו אמרינן דידו קונה לו שלא מדעתו אפילו אם לא נתכוון כלל לזכות אבל היכא דהוא מגביה החפץ לשם איזה דבר וכוונה אחרת ויוכל לעשות אותו דבר אפילו אם אין החפץ שלו כלל בכה"ג שפיר מודה המוהרי"ט דאין ידו קונה לו שלא מדעתו. ויש לעשות עוד סמוכין לזה ע"פ מה שהבאתי בחידושי שם ראיה לדברי מדברי הרא"ש במס' גיטין שם וכפי שביארתי שם והזכרתיו לעיל בקצרה ואין להאריך כאן

(ב) ועוד נלע"ד ליישב קושית המלמ"ל הנ"ל דהנה הא דנקיט ר"א הלשון אלא שנתכוון לזכות בהן ע"כ דלא הוה הכוונה שנתכוון לזכות בכוונה בלבד דמנא ידעינן שנתכוון לזכות שיהיו הב"ד יכולין לחייבו בתשלומין דדילמא היה הכוונה שלו בפירוש שלא לזכות דבכה"ג שמתכוין בפירוש שלא לזכות בודאי דאינו קונה בע"כ וכ"כ התוס' בפירוש במס' סוכה (דף ל"א ע"ב) בד"ה באשירה דמשה ע"ש. ודוחק לומר דמיירי שמודה שהי' הכוונה שלו לזכות וע"פ הודאתו הב"ד מחייבין אותו זהו דוחק לפרש כן וע"כ דהפי' הוא שאמר שרצה לזכות וזה קרי לה הש"ס נתכוין לזכות בהן והא דאמר אבל לא נתכוין לזכות פטור היינו שלא אמר בפירוש שרוצה לזכות ופטור משום דאין הב"ד יכולין לחייבו. וא"כ ל"ק כלל דלעולם דידו קונה לו שלא מדעתו ורק בכדי שיהיו הב"ד יכולין לחייבו בתשלומין בזה בעינן דוקא שיאמר בפירוש או שיגלה דעתו שרוצה לזכות בו ומש"ה נקיט דוקא הלשון שנתכוין לזכות בהן והיינו שידוע זה לב"ד ודוק

(ג) ועוד נלע"ד ליישב קושית המלמ"ל הנ"ל ע"פ מ"ש בשמ"ק כאן בד"ה כשהפכה בפחות מג' סמוך לקרקע בסה"ד וז"ל א"נ מפני שדעת אחרת מקנה אותם שאני והכא לענין זכיה בעינן ג' טפחים מיהו כיון שנתכוין לזכות בה אע"ג דלא זכה בה הו"ל כמפקיר נזקיו וחייב אבל בשלא נתכוין לזכות בה ולא זכה בה כיון שלא עקר אותה מן הקרקע מעשיו דידי' לא מנכרי כלל ופטור דלא נזקיו נינהו ולא כמפקיר נזקיו נמי לא הוה הראב"ד ז"ל עכ"ל. והנה מבואר בשמ"ק דבאמת הגבהה בפחות מג"ט לא חשיב שום קנין כלל ורק הואיל דנתכוין לזכות הוה לענין זה קנין דליחייב בניזקין והטעם הואיל דמפקיר נזקיו חייב וכ"ז הוא באם עשה עכ"פ קצת מעשה בקנין הזה אף דבאמת לא הוה קנין כלל חייב בנזקיו אבל בלא נתכוין לזכות בה וגם באמת לא זכה בה דלא עשה קנין בכה"ג פטור ועיין היטב בדבריו. וא"כ אין שום התחלה כלל לקושית המלמ"ל על המוהרי"ט דנוכל לומר דהמוהרי"ט מפרש ג"כ בפי' הסוגיא כמ"ש הראב"ד וא"כ הא דאר"א ל"ש אלא בנתכוין לזכות בהן דהוה הפי' דנהי דבאמת לא הוה הגבהה זו שום קנין כלל דהא לא הוה הגבהה שלשה מ"מ הואיל דמפקיר נזקיו חייב א"כ גם בנתכוין לזכות בהן ג"כ חייב אע"ג דלא זכה בהן דדומה למפקיר נזקיו דחייב אבל אם לא נתכוין לזכות בהן פטור ומשום דבאמת ליכא שום קנין כלל דהא לא הוה הגבהה ג"ט וגם כוונה לזכות ג"כ לא הוה ומש"ה פטור אבל היכא דהוא עושה קנין יד דהיינו הגבהה גמורה אע"ג דלא נתכוין לזכות שפיר נוכל לומר דידו קונה לו שלא מדעתו וכסברת המוהרי"ט ול"ק כלל קושית המלמ"ל הנ"ל

אולם מה שצ"ע אצלי דברי השמ"ק בשם הראב"ד הנ"ל בהא דמסיק הש"ס כאן בסוף הסוגיא אלא לעולם ר' יוחנן אמר חייב ומדר"י אמר חייב ר"א אמר פטור והאמר ר"א משום ר"י כו' לא קשיא הא דידיה הא דרביה והוה הפי' הא דידיה דמפקיר נזקיו פטור ופליג עם ר' יוחנן בזה והא דרביה הא דר' ישמעאל שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו אלמא דמפקיר נזקיו חייב. וא"כ הא דאר"א ל"ש אלא שנתכוין לזכות בהן אבל לא נתכוין לזכות בהן פטור היכא מתפרשא דהא באמת לא היה הגבהה ג"ט ועיקר הטעם דחייב אם נתכוין לזכות כתב הראב"ד דהואיל דמפקיר נזקיו חייב א"כ כל שנתכוין לזכות בהן חייב אע"ג שלא הוה הקנין מתקיים וכ"ז הוא אם נפרש דסובר ר"א דמפקיר נזקיו חייב אבל למסקנא דסובר ר"א דמפקיר נזקיו פטור א"כ נשאר הקושיא מאי מהני שנתכוין לזכות בהן הא באמת לא הוי קנין כלל. אם לא שנימא דהראב"ד לא כ' לפירושו זה רק אליבא דהו"א דסובר ר"א דמפקיר נזקיו חייב אבל אליבא דמסקנא דר"א סובר מפקיר נזקיו פטור ע"כ ליתא לפירוש זה וצרכינן לפרש כאינך תירוצי שכתבו התוס' והשמ"ק כאן וי"ל בזה

(ד) ועוד נלע"ד ליישב קושית המלמ"ל הנ"ל ע"פ מ"ש התוס' כאן בד"ה אלא אמר רב אשי וז"ל מכאן אין לדקדק דלא בעי הגבהה ג"ט דכי מתכוין קנה בהגבהה פחות מג' כו' ובשמ"ק בד"ה כגון שהפכה וז"ל מכאן דקדק ר"ת דכי מתכוין קנה בהגבהה אפילו פחות מג' כו' ע"ש. והנה לכאורה שמעינן מהראשונים הנ"ל דס"ל לחלק בין אם הגבהה הוא ג"ט דהוה קנין מעליא אז קונה אפילו בלא נתכוין לקנות והיכא דהגביהו פחות מג"ט לא קנה כי לא נתכוין לקנות וי"ל בזה. וא"כ א"ש דהא הכא בסוגיא דידן דמוקי רב אשי כשהפכה לפחות משלשה ולא הוי קנין מעליא ומש"ה בעינן דוקא נתכוין לקנות אבל היכא דהיה הגבהה מעליא דהיינו ג"ט אז קנה אפילו בסתם שלא נתכוין לקנות ובכה"ג איירי המוהרי"ט ז"ל וי"ל בזה

ובעיקר דברי המוהרי"ט הנ"ל כבר האריכו בזה והעלו לחלק בין קנין יד לקנין הגבהה והיינו שקנין יד הוה שאוחז כל החפץ בידו בכה"ג זה הוה קנין אלים וקנה בסתם אפילו אם לא נתכוין כלל לקנין אבל בהגבהה שאינו אוחז כל החפץ בידו ורק שמגביה החפץ קנין כזה בעי כוונה דוקא. ולפ"ז ג"כ נ"ק קושית המלמ"ל והארכתי בזה בכמ"ד בעזה"י. ועיין לעיל בפ' כיצד (אות ה'] על (דף י"ט ע"ב) מ"ש שם

[ז] דף למ"ד ע"ב לימא כתנאי שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן אבל לא