אמרי הצבי א קכח

ברצון דידהו דנימא שיכול להיות האיש הזה הטועה בעיבורא דירחא אם ירצה ידע דנימא דהרוב הזה לא אלים כ"כ דהא באמת הוא טועה בעיבורא דירחא וא"כ תו אמרינן דהרוב הזה אלים שפיר. וגם דהא באמת חזינן דהני תרי סהדי מעידין על יום אחד ורק שיש חילוק ביניהם במה שזה אומר בשלישי בחודש וזה אומר ברביעי בחודש בכה"ג שפיר יש ראיה גדולה דטעי חד מנייהו בעיבורא דירחא ומש"ה שפיר אזלינן בזה בתר רובא משא"כ בהא דרובא לרדיא זבני שפיר סובר שמואל דלא אלים כ"כ הרוב הזה ולא אזלינן בתר הרוב הזה בממונא ודוק

ובזה יש ליישב קצת דלא יקשה קושיא הנ"ל דמאי פריך הש"ס לרב מהא דהאשה שנתארמלה דנימא הלך אחר רוב נשים בתולות נשאות דהא גם לשמואל תקשה וכמש"ל. אולם לפי האמור יש ליישב זה דהנה באמת רוב נשים דעלמא הן בעולות דהא רובא כבר הן נשואות ורק דאנו דנין על רוב נשים כשהן נשאות בשעת נישואין הן בתולות והלא אשה זו אף אם היא בעולה ג"כ תהיה נשאת לאיש וא"כ לא אלים כ"כ הרוב הזה ודומה רוב זה להאי רובא לרדיא זבני וא"ש לשמואל דסובר דברוב כזה אהב"מ אחר הרוב. ומצאתי און לי בדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה שכ' וז"ל ליכא הכא חזקה דגופא דבשלמא כונס את הנערה שלא נשאת איכא חזקה דגופא דלא חיישינן שמא זינתה דבנות ישראל בחזקת כשרות אבל במשנתנו אינו טוען בחזקת בתולה כנסתיך ונמצאת בעולה אלא בחזקת אלמנה נשאתיך או אלמנה מן הנשואין או שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואין בשתים אלו חזקה דגופא שאין האשה עומדת בחזקת שלא נשאת מעולם ואין לך בה אלא רוב אבל בחזקת שלא זינתה היא עומדת כו' עייש"ה בדבריו והרי מבואר ג"כ כעין סברא זו שכתבתי ומש"ה לא אלים הרוב הזה כ"כ ומש"ה לשמואל לא אזלינן בתר רוב זה והוא כמו רובא לרדיא זבני וי"ל בזה. ועד"ז יתיישב ג"כ הקושיא שהקשה הקוה"ס על פירושו של הב"ח והניח בתימא הבאתיו לעיל ולפי האמור יתיישב שפיר ויש להאריך בזה

והנה בהיותי בזה קשה לי ג"כ מהא דפריך מהמוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו כו' רישא מ"ט לאו משום דרובא איתנייהו הכי לא כולהו הכי איתנייהו. ופירשב"ם וקשיא לשמואל עיי"ש ומאי פריך הלא רוב זה אלים מהאי רובא דלרדיא זבני ומש"ה אזלינן בתר האי רובא אפילו בממונא וגם לשמואל הוה הדין כן וגם לדברי הב"ח קשה וגם לפי פשיטות דברי התוס' קשה זה וצ"ל כעת ולא ראיתי למי שיקשה זה. ולפי האמור לעיל נוכל ליישב זה ג"כ דנהי דרוב עבדים הכי איתנהו אבל אטו אם הוא גנב הכי מוכרח לעולם להיות גנב ואין זה דבר טבעי שלא יהיה יכול להשתנות לעולם וא"כ אין הרוב זה אלים כ"כ יותר מהאי רובא דלרדיא זבני. אולם הקושיא הנ"ל לשיטת הב"ח לא מתיישב בזה

(ד) והנה במה שהקשה עוד הקונטרס הספיקות ע"ד הב"ח שפי' דברי התוס' הנ"ל מהא דפריך הש"ס לרב משור שנגח את הפרה נימא הלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדות והלא לפ"ד הב"ח קשה דהתם לא שייך לומר דרוב זה לא אלים כמו דאמרינן גבי רובא דלרדיא זבני וא"כ גם לשמואל יקשה זה. והנה באמת לפי פשטות דברי התוס' הנ"ל ג"כ קשה דמאי פריך הש"ס דוקא לרב הלא גם לשמואל יקשה זה

אולם לפמ"ש בכוונת דברי התוס' נוכל ליישב קושיא זו די"ל דנהי דאמרינן דרוב פרות מתעברות ויולדות מ"מ כל פרה בפ"ע עלולה לכך להיות מפילות דנהי דכמה פעמים אינן מפילות מ"מ בכל עובר ועובר היא עלולה לזה וא"כ לא אלים כ"כ הרוב הזה ודומה ממש להאי רובא דלרדיא זבני דלא אזלינן בתריה בממונא לשמואל דסובר אהב"מ אחר הרוב ומש"ה פריך שפיר הש"ס מהא דשור שנגח רק לרב אבל לשמואל ניחא

שוב ראיתי בשו"ת פרי תבואה סי' כ' שהרב השואל הקשה על הב"ח הני קושיות שהקשה הקוה"ס והקשה ג"כ מה שהקשיתי מהאי ברייתא המוכר עבד דפריך הש"ס לשמואל ובאמת גם בלא דברי הב"ח קשה בפשיטות ע"ד התוס' דסנהדרין (דף ג' הנ"ל) והרב בעל פרי תבואה האריך בפלפול עצום ליישב הקושיא הנ"ל ולא יכולתי להוציא מדבריו תירוץ פשוט ליישב קושיא הנ"ל וי"ל בכ"ז

והנה עפ"י מ"ש להסביר סברת התוס' בסנהדרין הנ"ל מובן היטב ג"כ דברי התוס' במס' יומא (דף פ"ה ע"א) בהא דקאמר שם הש"ס מחצה על מחצה ישראל למאי הילכתא אר"ל לניזקין ה"ד אי דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה ניתי ראיה ונשקול ל"צ דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא יהיב ליה אידך פלגא נימא ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול כו' ובתוד"ה ל"צ הקשו וז"ל תימא דהמ"ל כולהו לניזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מעמ"ח ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב עכו"ם עכו"ם משלם נ"ש אלא ניחא למימר חידוש בכל חד עכ"ל והקשה הגאון מוהרמ"ח ז"ל בספרו תוספת יוה"כ שם דמאי הקשו התוס' דהלא האיך אפשר לומר דברוב ישראל ונגח תורא דידן לתורא דידיה שישלמו לו נזק והלא קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ודוקא באבידה אמרו דיחזירו לו משום דאין למוציא חזקה בממון וכמ"ש התוס' לעיל אבל בעלמא לא אזלינן בתר רובא וכ"כ ה"ה פט"ו מהא"ב לענין דינא דברוב ישראל ונגח תורא דידן לתורא דידיה דאינו חייב לשלם למאי דקיי"ל דאהב"מ אחר הרוב ואפשר דכוונת קושית התוס' היא אליבא דרב דסובר הב"מ אחר הרוב והאריך בזה יעו"ש. אולם לפי מה שהסברתי סברת התוס' בסנהדרין הנ"ל דהא דסובר שמואל אהב"מ אחר הרוב הוא דוקא בהאי רובא לרדיא זבני דלא אלים כ"כ רוב זה וכאשר כתבתי בטעם הדבר וכן בכ"ד דלא אלים כ"כ הרוב בזה פליגי רב ושמואל וסובר שמואל דאהב"מ אחר הרוב ברוב כזה שהוא גרוע אבל ברוב מעליא גם שמואל מודה דגם בממון הולכין אחר הרוב וא"כ היכא דנמצא תינוק ואיכא רוב ישראל בכה"ג דהוה רוב אלים בזה גם שמואל מודה דאזלינן ביה בתר רובא ודוק

(ה) והנה בגוף הסברא שכתבתי בדברי התוס' דסנהדרין הנ"ל במ"ש דרובא לרדיא זבני לא חשיב כהנך רובא דהכוונה הוא דהא גם אנשים הללו הקונים לרדיא לפעמים קונים ג"כ לשחיטה ולא אלים הרוב זה כ"כ. והנה כאשר עיינתי בחידושי מ"ש בעזה"י כד הוינא טליא בהאי ענינא דאהב"מ אחר הרוב ראיתי כי יש להסביר סברא זו מ"ש בדברי התוס' הנ"ל דהנה בהא דקאמר הש"ס בב"ב (צ"ב) וליחזי האי גברא אי זבין לרדיא לרדיא אי לנכסתא לנכסתא ומשני בגברא דזבין להכי ולהכי והקשה הש"מ שם דלפי מאי דמשני הש"ס בגברא דזבין להכי ולהכי דאמאי סובר רב דאזלינן בתר רוב הא הוא יצא מן הרוב כו' וז"ל השמ"ק בב"ב שם בד"ה ל"צ כתב הראב"ד ז"ל קשיא בהאי שמעתא דמעיקרא אזיל בתר לוקח ושביק רובא דעלמא דקא מקשה ליה וליחזי האי גברא אי זבין לרדיא או לשחיטה זבין כו' והדר אזיל בתר רובא דעלמא ושביק ענינא דגברא ומאחר דגברא זבין להאי ולהאי לא ניחוש לרובא דעלמא והוא גופא קשיא לי כיון דגברא זבין להאי ולהאי כי רובא דעלמא לרדיא זבני מאי הוי והא איהו לאו מרובא הוי כו' עיי"ש מ"ש ליישב. ואמרתי בחידושי ליישב קושיא זו עפ"י מ"ש הירושלמי פ"ה דמס' שביעית תני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מקח טעות הוא ושמואל אמר יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך מה אנן קיימין אם כשמכרו לאריס ד"ה לחרישה מכר אם בשמכרו לטבח ד"ה לשחיטה מכר אלא כינן קיימין כשמכרו לסרסור רב אמר מקח טעות הוא ושמואל אמר יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך כו' עיי"ש וא"כ נוכל לומר דהא דמשני בש"ס דידן בגברא דזבין להכי ולהכי הוה ג"כ הפי' דמיירי בסרסור וכמו דמתרץ הירושלמי ופי' דבריו דהוא זבין להכי ולהכי דהוא קונה בשביל אותן אנשים שקונין לרדיא ובשביל אותן אנשים שקונין לשחיטה אבל הרוב אנשים קונין לרדיא ומש"ה סובר רב דאזלינן בתר רוב אנשים שקונין לרדיא והוא לקח בשבילם ומש"ה סובר רב דהוה מקח טעות וא"כ תירוצא דגמ' דידן דמתרץ בגברא דזבין להכי ולהכי עם תי' הירושלמי דמיירי כשמכרו לסרסור הכל אחד דגמ' דידן מיירי ג"כ כשמכרו לסרסור דזבין לרדיא ולשחיטה. וא"כ לפי האמור ל"ק שוב קושית הראב"ד המובא בשמ"ק הנ"ל דהא יצא מן הרוב במה דזבין ג"כ לשחיטה דהא הוא אינו קונה לעצמו רק בשביל אחרים ורוב אנשים קונין לרדיא ומש"ה סובר רב דאזלינן בתר רוב דהיינו בשביל רוב אנשים שקונין לרדיא וא"כ תו לא שייך לומר דהא יצא מן הרוב דהא גם הסרסור הזה הוא קונה יותר שוורים לרדיא בשביל רוב אנשים הקונין לרדיא א"כ בכל שור שקונה אותו הוא קונהו יותר לרדיא בשביל הרוב הקונין לרדיא ודוק ע"כ מהכתוב בחידושי בעזה"י.