אמרי הצבי א קכא

לגבות כגבוי דמי אבל ב"ה חולקין וס"ל דלאו כגבוי דמי וכמבואר במסכת סוטה כ"ה ופסקינן כב"ה. ועיין ג"כ בש"כ חו"מ סי' י"ב ס"ק י"ז הביא ג"כ דברי הב"ח הנ"ל ותמה עליו ועיין בט"ז יו"ד ס"ס ק' וכבר האריכו גדולי אחרונים ז"ל בספריהם בזה ועיין בקצה"ח סי' י"ב ובברכי יוסף בחו"מ שם ובאה"ע שם האריך והביא חבל נביאים המחברים ז"ל שתמהו ופלפלו בזה עש"ה

והנה לענ"ד י"ל בהא שכתבו התוס' ביבמות שם ד"ה נישאת ואור"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאתחזק בג' זימני כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד לא פליג כו' דהיאך מדמי התוס' נידון דכתובה לשור המועד דבשלמא בשור המועד מסייע ליה להמזיק חזקת ממון דאם הוא תם א"צ לשלם רק ח"נ ומש"ה אמרינן דעדיין הוא בחזקת תם עד דאתחזק נוגח בג' זימני משא"כ גבי נשאת לשני דאמרינן דלא תנשא לשלישי אבל כתובה אית לה משני דהא באמת איכא השתא חזקה לפנינו שזה שני פעמים שלא היו לה בנים משני אנשים וא"כ היל"ל דהוה חזקה בתרי זימני לרבי דסובר כן וחזקת ממון מסייע להבעל ומנ"ל דסובר רבי דגבי ממון בעינן דוקא אתחזק בתלתא זימני היכא דהוא להוציא ממון מן המחזיק דהא הבעל הוא המוחזק ולכאורה י"ל בזה

והנה לפמ"ש בשמ"ק כאן בשם תוס' שאנץ הבאתיו לעיל שכתב אבל שמא יש לחלק דלענין חזרה קאמר דודאי לענין חזרה לא דיבר כלום הפסוק עכ"ל וכוונת דבריו הוא דהא דקאמר הש"ס בשור המועד כרשב"ג היינו לענין חזרה משיחזור בו מלהיות מועד סובר רשב"ג דבעינן דוקא ג"פ שיהיה רואה שוורים ג"פ ולא יגח ורבי סובר דאם רואה ב"פ ולא נגח ג"כ תו הוחזק להיות תם ובזה קאמר הש"ס דבשור המועד סתם לן תנא כרשב"ג דשור המועד שראה ב"פ שוורים ולא נגח לא הוחזק להיות תם ועדיין הוא מועד אבל רבי סובר דמועד שראה ב"פ ולא נגח נעשה תם משום דבזה לא דיבר הכתוב דבעינן דוקא חזרה ג"פ כנלע"ד בכוונת דבריו. וא"כ לפ"ד השמ"ק הנ"ל קשה יותר דהא חזינן דלענין חזרה סובר רבי דסגי בשני פעמים והוחזק בזה להיות תם ונוכל לומר דמלבד הטעם שכתב השמ"ק דלרבי הוי הטעם משום דהא דגלי קרא דבעינן ג"פ הוא דוקא שיהיה נעשה מועד אבל שיחזור לתמותו בזה לא דיבר הכתוב ובשני פעמים שראה שוורים ולא נגח ג"כ חוזר לתמותו יש עוד סברא טובה לזה דבשלמא כשאנו דנין שיהיה נעשה מועד ולהוציא נ"ש מהמזיק אמרינן דלא הוחזק למועד רק עד שנגח ג"פ דאיכא חזקת תם וחזקת ממון המסייע להמזיק משא"כ שיחזור לתמותו סגי בשני פעמים דהא איכא ג"כ חזקת ממון המסייע להמזיק דנימא דגם בשני פעמים שראה שוורים ולא נגח הוחזק להיות תם. וא"כ לפ"ד השמ"ק הנ"ל קשה יותר ע"ד התוס' הנ"ל דכיילי כללא דלענין ממון גם רבי מודה דבעינן דוקא ג"פ ומש"ה יש לה כתובה דעדיין לא הוחזקה ומייתי ראיה משור המועד הלא התם הוה החזקת ממון לסייע להמזיק ובעינן דוקא ג"פ דהא לענין חזרה שהוא לטובתו של המזיק שיחזור מלהיות מועד ולהיות תם באמת סגי בשני פעמים וא"כ מנ"ל דרבי סובר בכל דוכתי דבדבר שבממון בעינן דוקא ג' פעמים. ולפי סברת השמ"ק הנ"ל קשה בפשיטות דהא חזינן דלענין חזרה סגי בשני פעמים אף דהוי דבר שבממון וא"כ גם בנישאת לשני לא יהיה לה כתובה משני כשנתגרשה ממנו ולכאורה י"ל בזה

והנה לפום ריהטא ר"ל בזה דלא אמרינן כאן גבי שור המועד דמסייע ליה חזקת ממון להמזיק משום דהואיל דעכ"פ ח"נ צריך לשלם וא"כ לא שייך לומר דחזקת ממון של המזיק מסייע ליה להמזיק הואיל דאיתרע חזקת ממון דידיה דהא עכ"פ ח"נ צריך לשלם וא"כ איתרע לה חזקת ממון דידיה ובזכרוני כי ראיתי כתוב סברא זו אולם חפשתי הרבה ולא מצאתיו והנה אם כי הסברא זו נכונה במושכל ראשון אולם עומד לנגדי בהא דאמרינן בכתובות (בפ"ק ט' וי"ב וע"ה) דלבעל אית ליה חזקת ממון והלא אף אם היא לא היתה בתולה ג"כ אית לה כתובה מנה גם לפי טענת הבעל וא"כ איתרע לה חזקת ממון דידיה. ועיין לקמן (על דף מ"ו ע"ב) [אות ג או"ק א'] מ"ש בזה אם לא שנאמר דסברא זו תליא בפלוגתא דר"י ור"א במסכת כתובות (דף י"ג) דקאמר הש"ס טענתייהו במאי ר"י אמר במאתים ומנה ר"א אמר במנה ולא כלום כו' והרבה י"ל בזה

[אחז"ר בעת ההעתקה הראה לי ב"א הב' החריף דוד נ"י דברי השו"ת מוצל מאש הספרדי להגאון מוהר"י אלפנדרי ז"ל הנדפס זה לא כביר בסי' כ"ו כתב וז"ל אמנם לעיקר הקושיא אפשר לומר דלא אמרינן העמד ממון על חזקתו אלא לפטור מכל וכל לגמרי אבל היכא דעכ"פ צריך לשלם אלא שהוא ספק אם ישלם כעת הנחה או כעת בדיקה לא אמרינן העמד ממון על חזקתו ועדיין אינו מתיישב בזה עכ"ל הגאון ז"ל. והנה מבואר סברא זו בהדיא אלא דיקשה עלה מהא דמסכת כתובות (דף ט וי"ב וע"ה הנ"ל) דאמרינן דהבעל אית ליה חזקת ממון והלא עכ"פ מנה צריך ליתן לה וכמ"ש וחידוש שלא העיר הגאון ז"ל בזה]

(ב) והנה ראיתי בשו"ת מוהרי"ט ח"ב סי' ט"ו באמצע התשובה וז"ל ובס"פ הנשרפין אמרו מי שלקה ושנה בב"ד מכניסין אותו לכיפה כו' ובתרי הויא חזקה דאמרינן נישואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמא דוסתות ושור המועד שהוא דבר טבעי בעינן ג' זימני אבל לגילוי מלתא בתרי סגי ונשואין אע"ג דגרמא טבעית היא סכנתא דחמירא שאני ואע"ג דבשני מלקיות לא סגי להכניסו לכיפה לאו משום דלא הוחזק דהא ודאי להכי הוי חזקה אלא נהי דהוחזק לרשע מ"מ התיר עצמו למיתה בעינן שעל כריתות ועל מלקיות אינו נהרג אלא כיון דלקה ושנה מעתה אם יוסיף פשע דיינא ליה דינא דקטלא מכאן ולהבא לפי שכבר התיר עצמו למיתה כו' עיי"ש. והנה בסוף דבריו הנ"ל יש לפלפל הרבה ואכ"מ אולם בעיקר הסברא שכתב הרב ז"ל להסביר הדבר הא דבשור המועד ווסתות קיי"ל כרשב"ג דבעינן ג' זימני דוקא הואיל דהוא דבר טבעי יש להסביר בזה סברת התוס' הנ"ל שכתב דלענין ממון מודה רבי דלא הויא חזקה עד דאתחזק בג' זימני וכו' והיינו הואיל דבשור המועד הוה דבר טבעי בעינן ג' זימני דוקא וכן בנישאת לשני ומת ג"כ הוי דבר טבעי ולא סגי בב"פ ומש"ה יש לה כתובה משני והא דלא תנשא לשלישי הוא משום דחמירא סכנתא ומכ"ש בנישאת לשני ולא היו לה בנים דאית לה כתובה משני דהוא דבר טבעי דנימא דהיא אינה ראויה לבנים והא דלשלישי לא תנשא י"ל דהטעם הוא דהואיל דהוא אין לו בנים אסור לו ליקח אשה אשר איתרע חזקתה קצת דהא חזינן דכבר היו לה שני אנשים ולא היו לה בנים מהם ומש"ה לא תנשא לשלישי שאין לו בנים כנלע"ד להסביר דברי התוס' הנ"ל. ועפ"י האמור יש ליישב קצת קושיית התוס' שם שהוקשו על הר"י וז"ל מיהו תימא כו' ע"ש ולפי הנ"ל יש ליישב קצת ודוק היטב כי קצרתי במובן

אולם בגוף דברי המוהרי"ט ז"ל י"ל דלפי הנראה מדבריו הוא דהא דפסקינן בוסתות ושור המועד כרשב"ג היינו דבהני נקטינן כרשב"ג ומשמע דרבי חולק בהני תרתי ג"כ והלא בשור המועד רבי מודה דבעינן דוקא ג"פ ויליף לה מקרא וכמ"ש התוס' כאן וי"ל בזה

ועיין בספר רביד הזהב עה"ת פרשת משפטים ע"פ מתמול שלשום מ"ש בזה. שוב ראיתי בשמ"ק כאן בד"ה ולא ישמרנו וז"ל ועוד תימא דהא רבא גופיה בפרק הבע"י קאמר שור המועד כרשב"ג ומיהו שמא מחזרה דמתני' דייק התם תוס' שאנץ ז"ל עכ"ל והוא לפ"ד התוס' שאנץ שהביא השמ"ק לעיל הבאתיו לעיל וי"ל בזה. וכתב עוד בשמ"ק וז"ל והר"ש מדריוש פי' דאיכא בינייהו דלאביי ע"כ מוכח מקרא דבתרי זימני לא הוה חזקה אבל לרבא מצינן למסבר שפיר דבנגיחה ג' משלם נ"ש דבתרי זימני הוי חזקה שהוא מועד אבל מתני' ודאי דקתני אין נעשה מועד עד ג"י סבר כרשב"ג והשתא א"ש דרבא לטעמיה דאמר בפרק הבע"י דבשור המועד סתם לן תנא כרשב"ג אבל לאביי אפילו רבי מודה הכא גליון עכ"ל השמ"ק

והנה מבואר כאן שהשמ"ק הנ"ל חולק על שיטת התוס' הנ"ל והוא ממש כדברי המוהרי"ט הנ"ל והוא תנא דמסייע לפי' המוהרי"ט ודוק

ובעיקר הקושיא הנ"ל שהקשיתי י"ל בזה לפ"ד הב"ח דסובר דהיינו טעמא דכתובה יש לה משני משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ומיושב גם קושייתי הנ"ל דשפיר כתבו התוס'