אמרי הצבי א קכ

חייב כרת אלא א"כ לא עשה את השני ואזדו לטעמייהו כו' במאי קמיפלגי רבי סבר שני רגל בפ"ע הוא ר"נ סבר שני תשלומין דראשון הוא תקוני לראשון לא מתקני ליה ור' חנניא בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא ועיין פירש"י שם ובד"ה תקנתא דראשון מכרת דיליה דאפילו הזיד בראשון השני פוטרו מכרת עכ"ל והרי חזינן דרחב"ע סובר שני תקנתא דראשון ואפילו הזיד בראשון כל שהיה שוגג בשני פטור מכרת והוא כסברת הנ"י הנ"ל ודלא כסברת האגודה. ורבי ור"נ דסברי הזיד בראשון ושגג בשני חייב כרת הוא כסברת האגודה. והנה רבי דסובר דשני רגל בפ"ע הוא אין ראיה כ"כ לסברת האגודה ולא תיובתא להנ"י אבל ר"נ דסובר שני תשלומין דראשון הוא והזיד בראשון ושגג בשני חייב כרת לכאורה הוא כסברת האגודה ותיובתא להנ"י

אולם י"ל בזה למסקנת הש"ס דטעמא דר"נ הוא משום דשני תשלומין דראשון הוא ותיקוני לראשון לא מתקנין ליה א"כ ל"ק מיניה על הנ"י הנ"ל דשאני גבי פסח הואיל דתיכף כשעבר ערב הפסח ולא הקריב ק"פ תיכף נתחייב כרת ורק שיש תקנה בהקרבת ק"פ בשני ומש"ה אפילו שגג בשני ג"כ חייב כרת על הראשון דהא הזיד בראשון משא"כ גבי שבועה דעיקר מה שעובר על השבועה הוא כשכלה כל הזמן ולא קיים וא"כ שפיר י"ל דכל שהיה אנוס לבסוף אף שהזיד מתחלת הזמן ג"כ פטור וכסברת הנ"י ורק ר' חנניא בן עקביא דסובר שני תקנתא דראשון הוא ואפ"ה סובר דהזיד בראשון ושגג בשני פטור מכרת הוא ממש כסברת הנ"י ואדרבא הכא בנידון של הנ"י עדיף טפי דעדיין לא עבר על השבועה כלל עד סוף הזמן וא"כ כששגג בסוף פשיטא דפטור והוא כהנ"י ודלא כהאגודה ולכאורה היא ראיה נכונה להנ"י. ונהירנא כד שמעתי דבר זה מפי קדשו ז"ל שמעתי פלפול ארוך בזה בדברי הרמב"ם בהל' ק"פ (פ"ב הל' א' ב') וכעת אינני זוכר רק ההערה מסוגיא הנ"ל על שני השיטות הנ"ל והצעת הענין הוספתי כעת בזה

אולם לאחר העיון נלע"ד ליישב דברי האגודה הנ"ל דלא תיקשי מסוגיא דפסחים הנ"ל דלפי מה דקאמר הש"ס שם (דף צ"ג ע"ב) ורחב"ע סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה אי קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני והאי חטאו ישא מאי עביד ליה כדאמרן כו' כל הסוגיא ופירש"י בד"ה ור"ח וא"כ דוקא התם גבי פסח גלי קרא דבעינן דוקא שיהיה מזיד בשניהם אבל לא בשאר דוכתי וי"ל בזה

(ו) והנה לכאורה היה נלע"ד דפלוגתא זו של הנ"י והאגודה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל במסכת מכות (דף ט"ז) אי אמרינן קיימו ולא קיימו או ביטלו ולא ביטלו דלר"י דסובר קיימו כו' הוה הדין דכל שלא קיים העשה לבסוף אף שנאנס ולא קיים ג"כ לוקה והוא כסברת האגודה ולר"ל דסובר ביטלו ולא ביטלו דאינו לוקה עד שיבטל בידים העשה וכל שנאנס ולא היה יכול לקיים ואפילו אם עדיין יכול לקיים ולא קיים ג"כ אינו לוקה והוא כסברת הנ"י ועדיף יותר דינו של הנ"י הנ"ל הואיל דנאנס לבסוף ואינו יכול לקיים העשה ועיין ברש"י ותוס' והראשונים בביאור הסוגיא דקיימו ולא קיימו יעוש"ה

אולם שבתי וראיתי דיש לחלק דאין זה ענין כלל לסוגיא הנ"ל דבשלמא התם כבר עבר על הלאו ורק שיכול לקיים העשה ולנתק הלאו וסובר ר"י דבעינן דוקא שיקיים העשה וכל שלא קיים העשה אפילו אם הוא ע"י אונס ג"כ לוקה אבל הכא בנידון של הנ"י והאגודה הנ"ל גבי שבועה דקודם שהגיע האונס עדיין לא עבר כלל על השבועה שפיר נוכל לומר כסברת הנ"י הנ"ל דכל שבסוף בעת חלות השבועה הוא אנוס לא מיקרי שעובר על השבועה ואף ר' יוחנן מודה לדין זה של הנ"י הנ"ל. וגם להאגודה לא תיקשי מר"ל דשאני התם דסובר ר"ל דלא נגמר עבירת הלאו עד שיבטל העשה בידים ועיין ברש"י ותוס' שם בהא דקאמר הש"ס דפליגי בלאו שאב"מ אבל היכא דנגמר עבירת הלאו כשהוא אנוס וא"כ שפיר י"ל דהואיל דהיה יכול לקיים הדבר מקודם שהגיע האונס שפיר מיקרי דעבר על השבועה ולא מיקרי אנוס בשבועה וי"ל בזה ודוק

(ז) והנה לכאורה נלע"ד להביא ראיה לשיטת הנ"י מהא דאיתא בפ"ק דמסכת שבת (דף ד' ע"א) גופא בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו כו' וכתבו התוס' בד"ה קודם שיבא לידי איסור סקילה וא"ת מאי בעיא היא זו אם התירו לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו ותי' הריב"א דאם לא התירו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו כו' ע"ש והרי מבואר דאף שמתחלה היה מזיד בדבר מ"מ כיון שאח"כ אינו יכול לרדות בתקנתא דרבנן והרי הוא אנוס בזה תו לא מיקרי דעבר על איסור סקילה הואיל דבשעה שנגמר האיסור סקילה הוא אנוס מכח זה שאסרו לו חכמים וה"ה היכא שנשבע לעשות אותו דבר עד זמן פלוני והי' יכול מתחלה לעשות אותו דבר רק שבסוף הזמן נאנס מיקרי שפיר אנוס בשבועה והוא לכאורה ראיה נכונה לשיטת הנ"י ודוק

[יז] שם ע"ב בתוס' ד"ה איזהו מועד וז"ל אומר ר"י דהא דאמרינן בהבא על יבמתו (ס"ד ע"ב) דסתם לן תנא דשור המועד כרשב"ג דאמר בשלשה זימנין הוי חזקה לא משום דתהוי פלוגתייהו בשור המועד דמקראי דרשינן עכ"ל ועיין ביבמות (דף ס"ה ע"א) בתוס' ד"ה ושור המועד וז"ל רבי לא פליג אקרא אלא כלומר התם מתקיימין דברי רשב"ג דלא מתחזק אלא בתלת זימני עכ"ל ולכאורה אינו מובן כלל דהואיל דמקרא דרשינן, דבעינן דוקא תלתא זימני א"כ ניליף לכל דוכתא דדוקא בתלתא זימני הוא דהוה חזקה אבל לא בתרי זימני

(א) וראיתי בשמ"ק כאן בד"ה איזהו מועד הביא דברי התוס' הנ"ל וכתב אבל שמא י"ל דלענין חזרה לא דיבר כלום הפסוק תוס' שאנץ עכ"ל. ולא אבין מדוע יהיה חילוק בין הא דנעשה מועד לחזרה אדרבא נילוף מהא דנעשה מועד דבעינן דוקא ג"פ כמו כן גם לענין חזרה וכמש"ל. והנה ראיתי בתוס' יבמות שם בד"ה נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה משמע דמן השני יש לה כתובה וכן משמע בסמוך דקאמר נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דלתבעוהו הנך קמאי משמע שהשני נתן לה כתובה ותימא לר"י דאמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה לשלישי א"כ סבר דבתרי זימני הוי חזקה וכ"ת משום דא"ל השתא הוא דכחשי כו' ואר"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאתחזק בג' זימני כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד לא פליג כדפי' לעיל כו' עכ"ל. והנה לפי סברא זו שכתבו התוס' א"ש דדוקא בממון סובר רבי דבעינן דוקא ג"פ אבל לענין איסורי סגי בתרי זימני וא"כ לא שייך לומר דניליף משור המועד דבעינן דוקא תלתא זימני דאה"נ דגבי ממון בכל דוכתי בעינן דוקא תלתא זימני דיהיה חזקה

והתוס' שם ביבמות הוקשו על תי' זה וז"ל ומיהו תימא דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאיתרע רובא ע"י דאיתחזק בתרי זימני ולענין ממון סמכינן אהאי רובא אע"ג דאיתרע בתרי זימני ובעלמא אמרינן איפכא דאזלינן בתר רובא לענין איסורא ולענין ממון לא אזלינן עכ"ל. ועי' ברא"ש פרק הבע"י סי' י"ג י"ד כתב ג"כ להאי תירוצא שכתבו התוס' הנ"ל ע"ש ובקרבן נתנאל מ"ש בזה

ובמרדכי יבמות פרק הבע"י סי' נ"א ת"ר נשאת לראשון כו' לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים האי מילתא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה כו' והקשה ר"י כיון שהוחזקה תרי זימני למה יש לה כתובה מן השני דהא משמע דיש לה מדקאמר בסמוך נשאת לשלישי מהו דלתבעוהו הנך קמאי וי"ל דלגבי ממון אינה מוחזקת עקרה עד ג"פ וא"ת הא אמרינן לעיל שור המועד כרשב"ג מכלל דרבי סבר בתרי זימני הוי חזקה והשתא לאפוקי ממונא הוי חזקה לאוקמי ממונא לא כ"ש וי"ל דרבי נמי מודה בשור המועד דלא הוי חזקה עד ג"פ דלא לישתמיט תנא בכולי תלמודא דהוה מועד בתרי זימני ומקראי דריש ליה התם נמי והא דנקט הלכה לעיל כרשב"ג בשור המועד משום דבשאר מקומות סבר הכי רשב"ג ולא רבי ותימא לר"י מ"ש גבי ממון אמרינן דלא מוחזקת עקרה עד ג"פ כו' וכמו שמבואר בתוס' קושיא הנ"ל עיי"ש

ובש"ע אהע"ז סי' ט' ס"א אבל משני יש לה כתובה ובב"ש סק"ד האריך בזה עיי"ש והביא דברי הב"ח שכתב לחלק דהואיל דשטר כתובה בידה אמרינן שטר העומד לגבות כגבוי דמי והרי היא מוחזקת ותמה עליו דהא ב"ש הוא דאית ליה שטר העומד