אמרי הצבי א קיט

עכ"פ להקריב תיכף אחר עצרת בשעה הראשונה הראויה להקרבה ודוחק לומר שהיה חולה גם לאחר עצרת עד החג וי"ל בזה

(ד) והנה אחז"ר שכתבתי זה פלפלתי עוד בתשובה למחו' הרב הגדול מו"ה שלמה נ"י שהוא כעת אבד"ק נייאשטאט ביום עש"ק כ' סיון תרמ"א ובתוך הפלפולים נאמר בו סנסן אחד בענין זה אמרתי להעתיק כאן מה ששייך לזה וז"ל שכתבתי שם

עוד כתב ידידי נ"י על מה שכתבתי לדמות קצת דין זה לפלוגתא שבין האגודה והנ"י המובא ביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה באם נשבע לעשות דבר תוך שנה ושכח או נאנס אח"כ ולא עשהו דסובר האגודה דלא מיקרי אונס וה"נ אם לא הקריב תודתו עד פסח אף שבע"פ לא יוכל להקריב לא מיקרי אונס והרי עבר בעשה וכתבתי שגם לדעת הנ"י הואיל דאם יקריבנו בע"פ קודם חצות יהיה הקרבן כשר חובה עליו להקריב התודה בע"פ וכמש"ל וע"ז עמד ידידי נ"י להקשות ע"ד האגודה מהא דמס' ר"ה (דף ו') העיד ר"י ור"פ על ולד שלמים שיקרב שלמים כו' ודוחק לומר דבאמת עברו ורק כיון שעבר הזמן מאי הו"ל למעבד דמפשט לשון הש"ס לא משמע כן דסוף סוף אמאי המתינו וכי לא ידעו שאפשר שיחלה הולד בעצרת ויעברו בעשה ועוד אמאי המתינו עתה עד החג ולא הקריבוהו מקודם כיון שכבר עברו בעשה על העצרת ולא חששו אולי יהיה חולה גם בחג ויעברו שוב בעשה אלא ודאי דאין כאן העברת עשה. ולא דמי להא דאגודה דהתם בנשבע לקיים דבר זה בשנה זו דהשבועה התחילה עליו מעתה רק שיש לו זמן לקיים בזה ס"ל להאגודה דאף שהיה אנוס בכלות הזמן מ"מ חייב על השבועה דהרי היה יכול לקיים מקודם והחיוב היה עליו מעת שנשבע אבל הכא בעשה דוהבאתם ליכא חיוב עלי' מעכשיו רק ברגל כשלא אייתי עבר בעשה אבל מקודם הרגל לא התחיל עליו חיוב העשה ורק הנדר התחיל מיד אבל לא העשה וא"כ כשהיה חולה בעצרת או הכא בתודה בשלא קרב קודם הפסח ועתה הוא אנוס משום חמץ באמת פטור מן העשה עכ"ד. והנה מילתא דפשיטא לך דקודם הרגל אינו מחויב כלל בעשה דוהבאתם ורק ברגל בא עליו העשה אם לא הביאן מקודם הרגל ולא כן מבואר במס' ר"ה (דף ז' ע"ב) כי קחשיב מידי דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא קא חשיב והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב כיון שצריך לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי. ועיין ברש"י שם שהיה לו להביאן קודם הרגל ועיין תוס' שם ד"ה והרי והרי חזינן דחיוב הבאה הוא עוד קודם הרגל ואדרבה ע"כ עיקר החיוב הבאה הוא רק מקודם הרגל ואז הוא דאיכא עלי' העשה דוהבאתם ורק כשעולה לרגל אז דרך להביא הקרבנות שחייב כל אדם להביאם ומקריבם וכשעבר הרגל עבר בעשה אם לא הקריבם אבל ג"כ מתחיל חיוב ההקרבה תיכף משעת הנדר וז"פ לע"ד

ובעיקר הקושיא שהקשית על האגודה הקשיתי כבר כזאת מהאי סוגיא דר"ה מהא דמשני כגון שהיה הולד חולה בעצרת והארכתי הרבה בזה במס' ב"ק (דף כ"ג ע"א) בסוגיא דאשו משום חציו אשר שם הן הן דברי הנ"י הנ"ל ופלפלתי בהסוגיא בדברי האגודה וזה אשר נשאר לי בחמלת ה' עלי. ושם העירותי בדרך הערה מהא דר"ה שהעידו ר"י ור"פ כו' ודמשני הש"ס כגון שהיה ולדה חולה בעצרת כמו שהקשית ולא תירצתי אז. וכעת עיינתי עוד הפעם בזה ונלע"ד ליישב קושיא זאת כי שם במס' ר"ה (דף ו') א"ר כיון שעבר עליו הרגל א' עובר בעשה מיתיבי העיד ר"י ור"פ על ולד שלמים שיקרב שלמים א"ר פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנום בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג בשלמא בפסח לא אקרבוהו אימר דמחוסר זמן הוה אלא ולדה בעצרת היכי משהו לה ועברו עלי' בעשה אר"ז משמיה דרבא כגון שהיה חולה בעצרת רב אשי אמר מאי ואכלנו ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות ואידך כל היכא דתני פסח תני עצרת. ולכאורה י"ל במאי איפלגו רבא ורב אשי במה שתירצו שני תירוצים בזה וכמו דקאמר הש"ס על רבא הטעם דלא מתרץ כתירוצא דר"א ה"נ י"ל מדוע לא ניחא ליה לר"א לתרץ כתירוצא דרבא

ונלע"ד דנוכל לומר דבהאי דינא דפליגי האגודה והנ"י הוא הפלוגתא שבין הני שני תירוצים דתי' רבא ור"א. דהא לכאורה י"ל למה המתינו עד העצרת ולא הקריבו להולד אחר הפסח בעת שהיו יכולים להקריבו שהרי רבא משני שהיה חולה בעצרת ומשמע שקודם לזמן העצרת לא היה חולה והיו יכולים להקריבו ואף אם כבר עבר הזמן ולא הקריבו קודם העצרת למה לא הקריבוהו מיד אחר העצרת כשנתרפא וזה הוא עיקר הקושיא על האגודה וע"כ צ"ל לרבא דמשני דמש"ה לא הקריבוהו בעצרת משום שהיה חולה והא דלא הקריבו מיד כשנתרפא אחר עצרת י"ל משום דתו אין קפידא דהא לא עברו עדיין בעשה הואיל דאנוס היה בעצרת וא"כ הרי דומה אחר העצרת לקודם העצרת מה יש לחוש דילמא יהיה הולד חולה גם בסוכות הלא ג"כ לא יעברו. על העשה הואיל דאנוסים יהיו ור"א לא ניחא ליה בהאי תירוצא משום דנהי דכבר עבר הזמן במה שלא הקריבוהו קודם העצרת אף שלכתחלה בודאי היה. ראוי להם להקריב קודם כל מה שיוכלו מ"מ כשכבר עבר עצרת ולא הקריבוהו הרי עברו בעשה דוהבאתם שמה כי ס"ל לרב אשי כסברת האגודה הנ"ל וא"כ למה לא הקריבוהו עכ"פ מיד אחר עצרת בעת שנתרפא כי הלא אם יגיע סוכות ולא יקריבוהו יעבור עוד הפעם בעשה דוהבאתם שמה כי בכל רגל ורגל עובר בעשה זו ועיין בטורי אבן שכ"כ וע"כ ס"ל לר"א דהפי' הוא ואכלנו ולדה שלמים בחג היינו בעצרת ובאמת לא עברו כלל בעשה דוהבאתם שמה וא"כ לשיטת האגודה פליגי בזה רבא ור"א ופוסק האגודה כרב אשי דבתרא הוא כנלע"ד לכאורה

ועיינתי עוד בזה כי נוכל לומר דרבא ור"א פליגי בהסברא שכתבת דאין ענין זה דומה להאי דפליגי הנ"י והאגודה כי התם מתחיל החיוב שבועה מיד כשנשבע ורק שיש לו זמן בזה אם נאנס בסוף הזמן ולא קיים שבועתו עובר שפיר אבל הכא בעשה דוהבאתם שמה לא היה חל עליו כלל החיוב קודם הרגל. ואני דחיתי סברא זו מהא דמסכת ר"ה (דף ז' ע"ב) דקאמר הש"ס והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב כיון שצריך לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי וכמש"ל. ומעתה י"ל דכ"ע ס"ל לדינו של האגודה ורק הא דפליגי רבא ור"א בתירוצם דרבא מתרץ כגון שהיה הולד חולה בעצרת ומפרש הא דקתני ואכלנו ולדה שלמים בחג היינו בסוכות סובר כסברתך דשאני הכא הואיל דעדיין לא התחיל חיוב העשה של והבאתם ובדינו של האגודה כבר התחיל החיוב מיד בשעת השבועה ור"א סובר דלא נוכל לומר כן דהא דקתני ואכלנו ולדה שלמים בחג היינו בסוכות דלמה המתינו עד אחר העצרת הי"ל להקריב מיד כשנתרפא והלא אם ימתינו עד סוכות אם לא יהיו יכולים להקריב בסוכות מחמת איזה אונס יעברו עוד הפעם על העשה דוהבאתם ודומה זה ממש לדינו של האגודה משום דמיד שראוי להקרבה חל עליה החיוב הקרבה אלא שאינו עובר עדיין בעשה עד שיעבור רגל אחד וכדקאמר סתמא דהש"ס והרי רגלים כו' כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחויב וקאי משמע ג"כ דסובר דזה דומה ממש להאגודה וא"כ נקטינן כרב אשי וכסתמא דהש"ס וא"ש מה שכתבתי ודוק

אלא שלכאורה י"ל דהא הש"ס (בר"ה ז' ע"ב) דקאמר והרי רגלים כו' דמשני כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחויב וקאי הוא אזיל להחזיק תירוצא דר"פ ותירוצא דר"פ הוא גם לתרץ הברייתא דלא יקשה מברייתא על רבא דאמר ארבעה לדברי הכל עייש"ה. וא"כ גם לרבא אמרינן כן דמעיקרא מחויב וקאי וא"כ איך מפרש להברייתא ואכלנו ולדה שלמים בחג היינו בסוכות למה המתינו עד סוכות וי"ל בזה. מיהו לפי מה שכתבתי בראשונה דרבא ורב אשי פליגי בדין זה דאיפלגו הנ"י והאגודה א"כ א"ש גם זה וקצרתי. ע"כ העתקתי השייך לענין דידן ממ"ש שם

(ה) והנה בהיותי בזה אזכיר קושיא נפלאה מה ששמעתי זה כמו י"ג שנים מהגאון המנוח מו"ר הרב ר' אברהם תאומים זצ"ל בעל שו"ת חסד לאברהם בהא דאיתא במסכת פסחים (צ"ג ע"א) ת"ר חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר"נ אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר' חנניא בן עקביא אומר אף על הראשון אינו