אמרי הצבי א יב

לז ע"א אות י. בענין הא דהפקר ב"ד הפקר אם יש כח בידם להקנות ג"כ

לז ע"א אות יא. בפלוגתא דר"ז ור"פ בהא דשור שהוא מועד למינו ואינו מועד לא"מ אי סתמא הוי מועד או לא. ישוב לדברי הרמב"ם שפוסק דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה כר"פ. וביאור הסוגיא דכאן ודלעיל (ב' ע"ב) ומיישב ג"כ קושית התוס' בד"ה ר"ז

לז ע"א אות יב. הסתפקתי בנגח ב"פ וג"פ ראה ול"נ ואח"כ נגח אם מצטרפים הנגיחות להיות מועד

לז ע"א אות יג. ביאור דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' נ"מ ה"ט וה"י בענין מועד לסירוגין

לז ע"ב אות יד. פלפול בענין מועד לסירוגין [אק"א ב' ג'] ביאור דברי התוס' שכ' לחלק בין סירוגין דשוורים לסירוגין דימים. וסברתם דמועד משלם נ"ש על נגיחה רביעית. ובדברי רש"י ז"ל דסובר דמשלם על נגיחה שלישית [או"ה] ביאור דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' איסורי ביאה ה"ו וצ"ע בדבריו בפ"ו מהל' נ"מ ה"ט שלא יסתרו דבריו זל"ז. [אק"ה ו' ז' ח'] ישוב וביאור לדברי הרמב"ם הנ"ל באיזה אופנים ופלפול בדעתו אי סובר דמועד משלם נ"ש על נגיחה שלישית או על נגיחה רביעית

לז ע"ב אות טו. בענין שור הדיוט שנגח שור של הקדש ואח"כ שאל על ההקדש וכן להיפוך אי חייבין ואם מפקינן ממונא מכח הואיל איזה הערות בזה

לז ע"ב אות טז. בדברי הרבינו בחיי פ' יתרו דלא תענה ברעך דכתיב לא ממעטינן מינה עכו"ם

לח ע"א אות יז. בשני הגירסאות בתוד"ה עמד אי גרסינן שור שלהם נגח שור שלנו או להיפוך מבאר דזה תליא אי פ"נ ממונא או קנסא

אות יח. במ"ש הרמב"ם באגרת תימן שהש"י שלח לאדום נביא שיקבלו התורה

לח ע"א אות יט. בדברי הר"ת בתוד"ה אלא שכ' לחלק בין היכא דכתיב אדם להיכא דכתיב האדם

לח ע"ב אות כ. מבאר אם נעמה אם רחבעם היתה גיורת. [אק"א] בדברי הנוב"י מהדו"ק חו"מ (סי' א') שתמה ע"ד הכ"מ בפ"א מהל' מלכים שסובר דהיא בעצמה היתה גיורת [אק"ב] בדברי הספר מדבר קדמות להגאון חיד"א מערכת נ' אות כ"ד [אק"ג] ביאור דברי התוס' בד"ה נשא שכתבו דהוצרך להביא ראיה להעמונים שמותר להלחם עמהם [אק"ד] ביאור הא דיבמות (ע"ו ע"א) ויתחתן שלמה את בת פרעה

לח ע"ב אות כא. הערה בדברי התוד"ה ועל הכותית שהוקשו לשמואל דאין הולכין במאה"ר למה יש להן לכותית קנס עפי"ד הרשב"ם ב"ב (צ"ב ע"א) דבעינן שהמוחזק יטעון טענה ברורה ולא ספק. ישוב לזה עפי"ד השעה"מ וההפלאה סופ"ק דכתובות דרוב שכבר הוחזק מהני בממונא. והערה בדברי התוס' שכתבו דמוקמינן כל חדא בחזקת אביה. פלפול בזה עפי"ד ההפלאה דמעוכבת ג"ש יש לה קנס

לט ע"א אות כב. ביאור דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' נ"מ ה"ד וסברא בדעתו דסובר דמועד משלם נ"ש על נגיחה שלישית כרבא

לט ע"א אות כג. פלפול בהא דשור איצטדין פטור [אק"א] ליישב דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' נ"מ דפוסק דפטור והקשה הראב"ד דלמה גרע ממועד לשופרות ומשסה כלבו של חבירו. סברא דהרמב"ם סובר דשור איצטדין גם לניזקין אימעוט דלא נעשה מועד. [אק"ב ג' ד' ה'] ישוב לקושית המג"ע על הראב"ד דהלא שור איצטדין מקרא אימעוט סברא דהראב"ד סובר דהא דאימעוט היינו דוקא למיתה אבל לא לענין נזיקין וביאור הסוגיא בזה בפלפול וישוב דברי הרמב"ם הנ"ל. וסברא דהרמב"ם סובר כשיטת הנ"י כאן דאם נגח שלא באותו מעמד שפיר חייב [אק"ו] ז' ח'] עוד ישוב לדברי הרמב"ם הנ"ל ובהקדם מבאר דברי התוס' ב"ק (כ"ד ע"ב) ד"ה המשסה שכ' לחלק בין משסה לשור איצטדין. ומבאר דהרמב"ם סובר דשור איצטדין פטור לגמרי מניזקין ומשסה חייב בח"נ וממיתה שניהם פטורים [אק"ט] פלפול בזה עפי"ד הירושלמי בפרקין ה"ד דמדמה שור איצטדין להכישה במקל ובשניהם חייב בנזיקין והרמב"ם ז"ל פוסק בהכישה דחייב ובאיצטדין פוסק דפטור [אק"י] ביאור דברי הירושלמי הנ"ל בפלפול

מ ע"א אות כד. בענין עדים זוממין דאין משלמין כופר [אק"א] פלפול בדברי הריטב"א מכות (ב' ע"ב) שביאר הטעם משום דאין ממשכנין על הכופר [אק"ב] סברא דהיכא דהבעלים מכחישים להעדים למ"ד כופרא כפרה פטור מכופר [אק"ג] הערה על הריטב"א הנ"ל עפי"ד הכ"מ והמג"ע בפכ"א מהל' עדות ה"ד דהיכא דיהני תפיסה בע"ז מקיימים בהם כאשר זמם

מ ע"א אות כה. ביאור הסוגיא דשאלו בחזקת תם ונמצא מועד [אק"א] ביאור דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' נ"מ ה"ח שלא יקשה עליו קושית הראב"ד שם שלא הביא הרמב"ם דמיירי בתפסוהו ב"ד [אק"ב] ביאור השגת הראב"ד הנ"ל [אק"ג] ישוב לקושית הלח"מ על תירוצו של ה"ה דמש"ה לא הביא הרמב"ם הא דתפסוהו ב"ד משום דפוסק כר"ע דשותפי נינהו. עפי"ד התוס' כאן בד"ה אי תם. ובענין מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור דבעינן שיחייב עצמו במידי ביאור הסוגיא בזה [אק"ד] עוד ישוב לדברי הרמב"ם הנ"ל עפי"ד התוס' ד"ה אי תם דהיכא דלא נודע להשואל שהיה מועד עד לאחר גמ"ד חייב גם בלא תפסוהו ב"ד

מ ע"ב אות כו. בענין אי מהני מיגו בקנס להיות מיחשב כעדים שמחולקים בזה הראב"ד והרמב"ן בספר הזכות

מ ע"ב אות כז. איזה פלפולים בענין שעבודא דר"נ [אק"א ב'] פלפול בדברי הקצה"ח (סי' פ"ו) שהעלה דבפקדון ל"ש שעבודא דר"נ עפי"ד ההג"א כאן דהיכא דלוה שמעון מנה מראובן ואח"כ לוה לוי משמעון ל"ש שדר"נ [אק"ג] קושיא על ההג"א הנ"ל מכתובות (ק"י ע"א) וישוב לזה [אק"ד] סברא חדשה היכא דכתב בשטר בפירוש דאקני מהני גם אם אח"כ לוה לוי משמעון אפילו לשי' הג"א הנ"ל וישוב בזה קושית הגר"א זצ"ל על ההג"א הנ"ל מקידושין (ט"ו ע"א) וישוב לדברי הרמב"ם התמוהים בסוגיא דשדר"נ

מ ע"ב אות כח. ישוב לקושית הפ"י על הא דקאמר שמואל דשור איצטדין פסול להקרבה משום דנעבד בו עבירה דמנ"ל האי סברא. ומבאר דכל הנעבד בו עבירה כשרים. לבד בנוגח דחזינן דאסרה תורה להקרבה נוגח ברצון

מ ע"ב אות כט. ביאור התוספתא פ"ד דמס' תמורה מובאה בכ"מ פ"ד מהל' איסורי מזבח בענין הני דנתמעטו מלגבי מזבח וישוב לקושית הראב"ד שם

מא ע"א אות ל. פי' בדברי התוס' ד"ה וכמאן שכ' דנרבעת לבהמה נאסרה לכ"ע

מא ע"א אות לא. פלפול בהא דמועד משלם נ"ש אי על נגיחה שלישית או על נגיחה רביעית [אק"א ב'] ביאור פלוגתת רש"י ותוס' בזה וגם שינוי בדעת רש"י באיזה מקומות ופלפול בשיטת הרמב"ם בפ"י מהל' נ"מ בזה [אק"ג] בדברי הרמב"ם הנ"ל שהביא כל האוקימתת דהש"ס דמשכחת לה מועד לאדם ובדברי ה"ה שם שתמה עליו דהא פוסק דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם [אק"ד] פלפול בדברי הכ"מ שם שמחלק בין מועד להרוג לבין מועד להזיק וביאור