אמרי הצבי א יא

ע"ב). [אק"ד] מבאר דבסברא זו פליגי הראשונים הראב"ד והרשב"א בקידושין (ס"ה ע"ב). [אק"ה ו' ז'] מתרץ בסברא הנ"ל קושית השמ"ק הנ"ל. [אק"ח] מתרץ קושית הפ"י על רישא דמתני' דז"א ל"כ אלא בסלע לקה. דלא משכחת לה האי דינא כלל

לה ע"ב אות לב. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] בקושית העולם על שיטת רש"י דהטעם דט"ח והל"ב פטור הוא משום מחילה מה פריך הש"ס על רבב"נ מנזיקין הלא פ"נ הוי קנסא ובקנס ל"ש מחילה לדעת הירושלמי. [אק"ב] ישוב לקושיא הנ"ל עפי"ד התוס' ב"ק (ע"ב ע"א). וסברא דדוקא בקנס האונס ומפתה א"י למחול אבל שאר קנסות שפיר שייך בהו מחילה. גם סברא דבקנס דע"י עבירה הוא דל"ש מחילה. [אק"ג] פלפול בדברי האו"ת (סי' פ"ח סק"ו) דבטענו חיטים פקדון והל"ב ל"ש לומר דמחל ליה. [אק"ד ה'] בדברי הקצה"ח (סי' פ"ח ס"ק י"ג) שחולק על האו"ת הנ"ל. ובמה שמחלק הקצה"ח בין אם הפקדון עומד ברשות אחר או לא. פלפול בזה עפי"ד הרשב"ם ב"ב (פ"ה) דחצר הנפקד נקנה להמפקיד

פרק רביעי

לו ע"א אות א. בענן שור תם ורשות משנה [אק"א] קושיא על הרב המאירי שפי' דהא דקתני במתני' שור שנגח דו"ה שוורים ועדיין הוא תם כגון שנגח ביום אחד מב"ק (כ"ג ע"ב). [אק"ב ג'] מפלפל דמשכחת לה שיגח ג' נגיחות ויהיה תם. והערה דהאיך משכחת לר"ע דסובר שותפי נינהו שיעשה שור מועד והלא בכל נגיחה נימא דרשות הניזק משנה. איזה סברות בענין רשות משנה

לו ע"ב אות ב. איזה פלפולים וביאור שיטת הראשונים בהא דאם תפס הניזק להשור דנעשה שומר עליו אם על כל השור או רק על חלקו המגיע לו בהשור הזה

לו ע"ב אות ג. ראיה מדברי הרא"ה בשמ"ק לדעת הרמ"א חו"מ (סי' קע"ו ס"ח) דשותף שמתעסק בנדבת לבו לא הוי רק כש"ח

לו ע"ב אות ד. פלפול גדול ועצום בענין אם יכול להקדיש חוב שהלוה והגזלן רוצה לשלם לו. [אק"א] ביאור השיטות בזה דדעת הרי"ף דא"י להקדיש. ודעת בעה"מ דיכול להקדיש. ודעת הרמב"ן דבחפץ מבורר יכול להקדיש ובממון א"י להקדיש, [אק"ב ג'] ראיה לשיטת הרמב"ן מגיטין (י"ג ע"ב ול' ע"ב). [אק"ד ה'] ביאור דברי בעה"מ ז"ל עפי"ד הרא"מ בנדרים (ל"ד ע"ב) דבהקדש כל שיכול לזכות בו מהני ההקדש גם קודם זכיה וביאור הטעם בזה. וחילוק בין היכא דהדבר הוא ברשות אחרים אז א"י להקדיש. אבל היכא דלא הוי בשום רשות כלל ויכול לזכות בו חל ההקדש. [אק"ו ז'] ראיה לחילוק הנ"ל משו"ת רדב"ז (ח"א סי' קע"ז) וישוב בזה קושית המהרי"ט (ח"א סי' ל"ט) על הבעה"מ מגיטין (ע"ח ע"ב). [אק"ח ט'] ביאור סברת הרמב"ן הנ"ל עפי"ד הר"ן כתובות (נ"ט) דהיכא דביד אחרים להפקיע ההקדש ל"מ לחול. ופלפול בזה בסוגיא דב"ק (ע"ו ע"א) בשוחט תמימים בפנים לשם בעלים [אק"י י"א] ראיה מדברי הרדב"ז (ח"א סי' ת"ג) דסובר כהבעה"מ הנ"ל דיכול להקדיש וראיה מב"ק (ק"ד ע"א). [אקי"ב י"ג] פלפול בזה בדברי הנתה"מ (סי' פ"ז סק"א) דסובר דא"י להקדיש. וגם במ"ש דל"ש שבועת מב"מ אלא בתבעו על שה"ג. [אקי"ד ט"ו ט"ז י"ז] איזהו פלפולים בישוב קושיות הרמב"ן על הבעה"מ בסוגיא. [אקי"ח י"ט כ' כ"א] עוד פלפולים בדברי הרמב"ן בזה ובענין אם כל אדם יוכל להעשות גבאי מעצמו. [אקכ"ב] בדברי הרמב"ן שהביא בשם האי גאון ז"ל לחלק בין אמר הרי עלי ליתן לצדקה לבין אמר ה"ז [אקכ"ג כ"ד כ"ה כ"ו] ביאור ראיות הגאון ז"ל מהא דר"ג וזקנים. וביאור אם לצאת ידי ביעור פירות שביעית בעינן דוקא הוצאה מרשותו או באמירה ליתנה לעני סגי פלפול גדול בזה. ובדברי הריטב"א קידושין (כ"ז) בענין זה [אקכ"ז כ"ח כ"ט] מבאר אי כופין על מצות ביעור ולא הוי כמצות עשה שמתן שכרה בצדה. ופלפול בהא דאין כופין על הצדקה וחילוק בין נדר מדעתי' דנפשי' לבין אם הב"ד הטילו עליו ליתן צדקה

לו ע"ב אות ה. בדברי הרמב"ם פכ"ב מהל' מכירה הט"ו. [אק"א] ישוב לדבריו שלא יקשה עליו ממ"ש בפ"ו מהל' ערכין הל"א [אק"ב] בענין אם קדושת הגוף חל על דשלב"ל וישוב לקושית הלח"מ בפי"ב מהל' נדרים ע"ז

לו ע"ב אות ו. בענין אם המלוה יכול להקדיש החוב פלפול עצום [אק"א ב' ג' ד'] פלפול ובאור דברי המרדכי סו"פ הספינה דאדם יכול להקדיש חוב. וביאור הענין דמעמ"ש ובענין הפקר ב"ד הפקר דלא מהני להקנות רק להפקיע מ"מ היכא דא"צ להפקיע שפיר יכולין גם להקנות. [אק"ה ו' ז'] ישוב לקושית הראשונים על המרדכי מסוגיא דידן דהוצרך ר"י לומר אנן יד עניים אנן. ופלפול בדעת המרדכי אם בצדקה אמרינן אמירה לגבוה כמסל"ה. סברא דהמרדכי מיירי בקדושת בדה"ב ולא בצדקה לעניים. [אק"ח ט'] עוד ישוב לדברי המרדכי עפי"ד הש"כ (סי' רנ"ה) דמש"ה באתא ליד גיזבר ל"מ שאלה משום דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט. וביאור בזה הא דתרומה ביד כהן ל"מ שאלה. ופלפול בזה בדברי הש"כ יו"ד (סי' רנ"ח ס"ק ח"י) וביאור דבריו [אק"י] עוד בדברי הש"כ שם שהביא דברי הרא"ש בתשובה אם בנדר לעניים יש לו התרה [אקי"א] פלפול אם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסל"ה סברא דהוי רק מדרבנן. ודוקא בדבר דשייך ביה קנין מה"ת בהדיוט. [אקי"ב י"ג] בענין ספק צדקה אי אזלינן לחומרא חילוק בין אם הספק הוא על הממון דאזלינן לקולא והיכא דהספק הוא על הנודר אזלינן לחומרא. וישוב לדברי הרמ"א ביו"ד (סי' רנ"ט ס"ה) [אקי"ד ט"ו] פלפול בהא דב"ב (קמ"ח ע"ב) ש"מ שחילק לעניים כו' וישוב לקושית הקצה"ח (סי' ר"נ סק"ו [אקט"ז] עוד ישוב לקושית הקצה"ח שם עפי"ד הרשב"א גיטין (ט') דהאיבעיא בב"ב הנ"ל היה אם אמרינן בצדקה אמירה לגבוה כמסל"ה [אקי"ז י"ח י"ט] בדברי הקצה"ח שם שהעלה דהיכא דשכ"מ הקדיש לעניים וחזר בו בעודו שכ"מ ומת אין היורשים צריכים לקיים נדרו. סברא דגם בכה"ג הוי האיבעיא בב"ב הנ"ל ולא איפשטא ומביא ראיות לזה [אק"כ] פלפול בדברי המוהרי"ט (ח"א סי' ל"ט). [אקכ"א] פי' בדברי התוספתא ב"ק פי"א האומר שדה פלונית לעניים לשו"פ לעניי אותה העיר כו'

לו ע"ב אות ז. פלפול בדברי רש"י לשיטת הר"ת דבתפיסה בעינן שיתפוס דבר המזיק עצמו. ובענין אם יש לו משכון אם חל ההקדש של המלוה

לו ע"ב אות ח. בענין אי בעינן בצדקה גבאי קבוע דוקא או דכל אדם יוכל להעשות גבאי [אק"א ב' ג'] פלפול בזה בדברי הירושלמי פ"ק ופ"ד דמס' מגילה. ובדברי המח"א הל' צדקה (ס"י) ובענין אם הגבאי שינה למצוה אחרת אם צריך לשלם אחרים תחתיהם [אק"ד] מבאר דלענין שיהיה מיקרי אתא ליד גבאי יוכל כל אדם להעשות גבאי ולענין שיקנה במעמ"ש בעינן דוקא גבאי קבוע

לו ע"ב אות ט. בפלוגתת הראשונים באם אמר אדם על חוב יהיה הקדש או צדקה אי מהני. [אק"א] בקושית הקצה"ח (סי' רי"ב סק"ד) על הסוברים דלא מהני רק באמר אתננו מב"מ (ט' ע"ב). [אק"ב] ישוב לקושית הקצה"ח הנ"ל. וביאור הסוגיא דב"מ שם. [אק"ג] פלפול בדברי הקצה"ח שהביא תשובת הרדב"ז והריט"ץ בענין אם נדר לפלוני עני אם מותר לשנותה ליתנה לעני אחר: