אמרי הצבי א קיח

האדם בשבועה ולא אנוס וא"כ בכה"ג שפיר אמרינן דכל שהוא אנוס בסוף הזמן אף שמתחלת הזמן לא היה אנוס ג"כ מיקרי אנוס ופטור כנלע"ד לכאורה. ועיין במג"א סי' ק"ח סקי"א מ"ש בזה וחידוש על הקצה"ח שלא זכר כלל דברי המג"א הנ"ל ועוד היו לי הרהורי דברים בזה. אולם ראיתי בספר שמלת בנימין על הל' נדרים וביד שאול על הל' נדרים שם שהעירו באיזה הערות אשר היה לי להעיר בזה קצרתי

(ב) ומדי עיוני בספר יד שאול למו"ר הגאון מו"ה יוסף שאול אבד"ק לבוב ראיתי שכ' בחידושי אמרתי ראיה נפלאה לדברי האגודה הנ"ל מהא דאמרו בר"ה (ז' ע"ב) כי קחשיב מידי דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורחא לא קחשיב והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחייב וקאי ופירש"י שהיה לו להקריבו מערב הרגל וקשה טובא כיון דאף ביום לא חייל נדרא עד יום שני דאין נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ועיין בתוס' שם ד"ה והרי א"כ אין לך אונס גדול מזה דאונס רחמנא פטריה וא"כ היאך יעבור ביום על בל תאחר וע"כ צ"ל כיון שהיה לו משך זמן שלש רגלים להקריב נדרו ועבר כל השלש רגלים ולא הקריב אף שנאנס ביום האחרון לא מיקרי אונס ומדוקדק היטב לשון הש"ס כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחויב וקאי ואף אם היה קרה לו אונס ערב הרגל חייב ובזה מיושב מ"ש התוס' דהא לר"מ דאמר ברגל אחד עובר בבל תאחר כו' ע"ש. והנה אם כי לכאורה הוא ראיה נכונה אולם לאחר העיון אין ראיה משם כלל דהנה שיטת רש"י ז"ל הוא שם דתיכף משקידש היום מתחלת הרגל הרי הוא עובר בבל תאחר שכן מורה פירש"י בד"ה והרי רגלים וז"ל דקתני מתני' לענין בל תאחר דקא ס"ד זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקידש היום חייל אלא עד שתבא שעה שהוא ראוי להביא נדרים ונדבות כו' אלא לענין מיחל עליו בל תאחר ומאורתא נמי חייל עכ"ל. הרי דשיטת רש"י הוא דתיכף מאורתא כשקידש הרגל הוא עובר בב"ת. ועיין ג"כ בסוף העמוד בד"ה ממילא קא חייל משקידש היום עכ"ל. הרי מבואר בהדיא כן ובתוד"ה והרי רגלים שהביאו פירש"י הנ"ל וכתבו וז"ל ולא פי' כן בשביל שיעבור בב"ת משנכנס רגל שלישי בתחלת הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל וה"ה לרבנן עד שיעברו שלש רגלים כו' והא דפי' כאן בקונטרס דמאורתא חייל היינו לענין דאי מחויב ועומד לפני הרגל איכא כולה רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפילו ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה למנין שלש רגלים עכ"ל. והנה לפמ"ש התוס' בשיטת רש"י ז"ל דהא דקאמר מאורתא חייל לאו לענין שיהיה עובר תיכף בב"ת בתחלת הרגל רק עד שיעבור כל הרגל וכמבואר בדבריהם ע"כ דלא הוה הכוונה דאינו עובר עד סוף הרגל דהיינו דלא התחיל כלל הלאו דב"ת עד סוף הרגל בודאי דז"א דא"כ לא נוכל לפרש כלל לשון רש"י שכ' ומאורתא נמי חייל וכן מ"ש בד"ה ממילא קחייל משקידש היום וגם לשון התוס' אינו מורה כן ורק דכוונתם הוא דהואיל דב"ת לא חל רק כשקידש היום ואז תו אינו יכול להקריב הואיל דהוא יו"ט והוא אנוס וא"כ איך שייך לומר דעובר על אותו זמן דהיינו על יו"ט שיהיה עובר על ב"ת ורק לאחר יו"ט דאז יכול להקריב אז איכא ב"ת דבעמוד והקריב קאי אבל לעולם דעיקר הלאו מתחיל תיכף משקידש היום אז חל הלאו דב"ת ורק שאינו עובר עליו הואיל דהוא אנוס בדבר ואינו עובר על הלאו דב"ת רק לאחר יו"ט בשעה שיכול להקריב וגם במוצאי יו"ט בלילה שהוא חול מ"מ הואיל דאינו יכול להקריב בלילה ג"כ לא שייך לומר תו דעובר על הלאו דב"ת אבל בודאי דחל אז הלאו דב"ת וה"ה ביו"ט ג"כ חל הלאו דבל תאחר ורק שאינו עובר עליו כנלע"ד בכוונת התוס' ודוק

ומעתה לפי האמור אין שום ראיה כלל מכאן לשיטת האגודה הנ"ל דאין ענין כלל להא דידן דעד אותה שעה שמתחיל לחול הלאו דב"ת דהיינו עד תחלת ליל יו"ט עד אותה שעה הוא יכול להביא קרבנותיו ותיכף כשכלה הזמן אז חל תיכף הלאו דבל תאחר והבן בזה

אולם אכתי יש לומר בזה דהא קודם תחלת הלילה של יו"ט ג"כ איכא זמן שאסור לו להקריב קרבן הואיל דהוא אחר תמיד של בין הערבים דנאמר ביה עלי' השלם כל הקרבנות וא"כ עדיין לא עבר על הלאו דבל תאחר וא"כ הרי הוא אנוס בסוף הזמן וא"כ אכתי יש ראיה מכאן לשיטת האגודה הנ"ל דאף שהיה אנוס בסוף הזמן כל שמתחלה לא היה אנוס תו מיקרי שעבר על הלאו דבל תאחר וה"ה גבי שבועה ג"כ אמרינן כן

והנה לפום ריהטא רציתי לומר בזה ע"ד פלפול קצת דהא בפסחים (נ"ט) קאמר שם דמחוסר כפורים בע"פ טובל ואוכל פסחו לערב ומקריב קרבנו אחר תמיד של בין הערבים משום דעשה החמור דוחה לעשה הקל ועיין בתוס' שם ד"ה אתי דאפילו אי לא הוה בעידנא והביאו ראיה מחולין (קמ"א) דהוה דחי עשה דמצורע דחמיר לעשה דשילוח הקן אי לאו דאמר רחמנא שלח תשלח אפילו לדבר מצוה וכבר כתבו התוס' בקדושין (ל"ד) ד"ה השבת דכל עשה שיש גבה ל"ת חמירא העשה וא"כ היה נוכל לומר דבכה"ג כשהגיע עיו"ט אחר תמיד של בין הערבים מותר לו ג"כ להקריב קרבנו בכה"ג היכא דיהיה עובר על לאו דבל תאחר אם לא יקריב בהא כשעובר על ב"ת עבר ג"כ על מ"ע דוהבאתם שמה וכשמקריב הקרבן הוא מקיים מ"ע הנ"ל וא"כ אמרינן דעשה החמור דוחה לעשה הקל כן היה נראה לפום ריהטא. מיהו באמת הא בורכא דהא הש"ס בפסחים שם קחשיב ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בע"פ כו' אלמא דגם בכה"ג היכא דיהיה עובר על ב"ת ג"כ לא יכול להקריב אחר תמיד של בין הערבים והטעם בזה מצד הסברא נוכל לומר הואיל דהוה עשה דפשיעה דלא דחי וא"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל וכפי שהקשיתי הואיל דקודם עיו"ט דהיינו לאחר תמיד של בין הערבים אינו יכול להקריב

והנה בהיותי בזה י"ל לכאורה דהא לפי מה דמבואר במס' מעילה (י"ט) מן הקודש לקודש מעל דפליגי תנאי בזה אי יצא ידי נדרו כשהביאן לעזרה אפילו אם לא הקריב וא"כ י"ל דקודם הערב אפילו אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים ג"כ יכול להביאן לעזרה ולא הוה אונס כשלא הביאן רק פושע ועובר שפיר על בל תאחר. מיהו לפי האמור אינו מובן דברי רש"י ז"ל בר"ה שם בד"ה והרי רגלים דקס"ד זמן ב"ת לאו מאורתא הוא כשקידש היום חייל אלא עד שתבא שעה שהוא ראוי להביא נדרים ונדבות ואין זאת עד שיקריב תמיד של שחר שאין קרבן קודם לו כו' והלא גם בלילה של יו"ט יכול להביאן לעזרה וצ"ע לכאורה. שבתי וראיתי די"ל בזה דהא דאמרינן כשהביאן לעזרה יצא ידי נדרו היינו דוקא בשעה שראוי להקרבה אבל לא בשעה שאינו ראוי להקרבה. אולם באמת זה תליא בהני תירוצי שמתרצים התוס' במס' חולין (כ"ב ע"ב) ד"ה והביא באה"ד וז"ל וי"ל דמיבעיא ליה כגון דאם עבר כהן והקריב אי נמי כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהן ראוי להקריב עכ"ל. ולתי' השני של התוס' אף שאינו ראוי להקרבה כל שהביאן לכהן יצא ידי נדרו וא"כ מכ"ש אם ראויין להקרבה רק שאותו זמן אינו ראוי להקרבה דודאי יצא ידי נדרו. מיהו לתי' הראשון של התוס' י"ל דלא יצא עדיין הואיל דעתה אין ראוי להקרבה. אולם אכתי י"ל דאפילו לתי' הראשון של התוס' ג"כ אמרינן דכל שראוי להקרבה שפיר יצא ידי נדרו אף שעתה אינו ראוי להקרבה מכח הזמן מ"מ מיקרי תו שהביאן לעזרה ויצא ידי נדרו ודוקא התם בתחלת הציהוב שאינו ראוי בעצם להקרבה וי"ל בזה והארכתי בזה בעזה"י בכמ"ד

מיהו שבתי וראיתי כי לא קשה כלל מה שהקשיתי וגם הראיה של הגאון בעל יד שאול להאגודה מעיקרא דדינא פירכא ואין התחלה כלל לזה דזה לא מיקרי אנוס דדוקא בדבר דאינו רגיל להיות מיחשב אונס משא"כ במידי דידוע בודאי שיהי' כן ל"ש לומר דהוא אנוס דהא יודע היה שלא יהיה יכול להקריב ביו"ט וכן היה יודע שלא יהיה יכול להקריב אחר הקרבת קרבן התמיד של בין הערבים וכשלא הביא קרבנותיו מקודם הרי פשע בזה ולא מיקרי כלל אנוס וזה פשוט

(ג) אולם י"ל מהא דאיתא במס' ר"ה (דף ו') אמר רבא כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה. מיתיבי העיד ר"י ור' פפייס על ולד שלמים שיקריב שלמים כו' אמר רב זביד משמיה דרבא כגון שהיה חולה בעצרת. והלא אף אם היה חולה מ"מ הלא היה יכול להקריב קודם עצרת ואף שהיה חולה הולד אח"כ והיה אנוס מ"מ הלא עבר על העשה וא"כ היו מחוייבים