אמרי הצבי א קיד

בלא זה לא קיימא לאגרא הא היכא דמגיע לו איזה היזק מחמת מה שזה דר בו אף דההיזק הוא רק דבר מועט תו צריך לשלם לו הכל ומשום דלא שייך לומר מה הפסידו וא"כ י"ל הכא דאם העדים הללו המעידין שדרו בהבית הזה ביממא ובליליא ואומרים ששכרו הבית משמעון ובעדותן הם רוצים להחזיק הבית לשמעון הואיל דדרו בהבית ג"ש א"כ בזה שדרו בהבית הם רוצים להפסיד לראובן המערער וא"כ תו לא יוכלו לפטור א"ע מלשלם שכר דירה לראובן משום דלא קיימא לאגרא ולא הפסידו כלל דהא בזה שדרו בהבית ג"ש הפסידוהו וא"כ כשהמערער זוכה בדין שפיר צריכין העדים שדרו בהבית לשלם לראובן שכר דירה ואף דבזה שדרו לא הפסידוהו כלל רק בזה שהעידו מ"מ הואיל דרצו להפסידו בעדותן ועיקר העדות הוא ע"י מה שדרו בהבית וא"כ הרי הפסידוהו בזה שדרו בהבית וכמו דאם הוא בית חדש דאיכא הפסד מה ששחרו הכתלים אע"ג דהוא הפסד מועט צריך לשלם הכל משום דלא שייך לומר מה חסרו ומה הזיקו ולא שייך לומר דאיכא בזה מדת סדום ה"ה הכא צריכין העדים לשלם הכל אף שהמערער לא היה בביתו ולא היה קיימא לאגרא אפ"ה צריכין העדים לשלם להמערער שכר דירה משום דבזה שדרו בהבית מגיע הפסד לראובן ואע"ג דכשיזכה ראובן בדין ויברר שהבית הוא שלו לא הפסידוהו כלל מ"מ לפי העדאת העדים הפסידו בזה שדרו בהבית

ונוכל לומר עוד דאפילו להסוברים דאפילו בבית חדש דאיכא שחרוריתא דביתא דצריך לשלם היינו דוקא מה שהזיקו במה שהושחרו הכתלים אבל א"צ לשלם לו כל דמי השכירות ועיין בנ"י כאן שהביא דעה זו מ"מ בהא דב"ב דהעדים דרו באותו בית ג"ש ג"כ יהיו צריכין לשלם כל דמי השכירות הואיל שבעדותן מה דהעידו הם מפסידים למערער כל הבית ונהי דאינן מחויבים לשלם יותר רק מה ששוה שכר דירתן אבל זה בודאי צריכין לשלם ומש"ה שפיר פריך הש"ס דהם נוגעים בעדותן ודוק היטב

אחז"ר עיינתי עוד בזה ונלע"ד להוסיף ולומר דכל שדר בו זה ג"ש באופן שיכול לטעון שיש לו חזקה בכה"ג י"ל דשפיר צריך להעלות לו שכר הואיל דזה מיקרי פסידא לבעל הקרקע דהא יצטרך לבוא עמו בדינא ודיינא אם יטעון שקנהו ואכל שני חזקה ובכה"ג שפיר צריך לשלם לו שכרו אם לא שזה שדר בו יאמר בפני עדים שהוא דר בו ולא קנהו כלל. הגם כי בכה"ג יש לפקפק ולומר דסוף סוף אם ילכו העדים למדה"י יהי' יכול לטעון שאכל שני חזקה מ"מ הואיל דסברא זו לא נזכר בפירוש בש"ע ובפוסקים י"ל דבכה"ג א"צ להעלות לו שכר. וראיתי בשער המשפט על סי' ק"מ סק"ה שכתב וצ"ע בבתים דלא קיימא לאגרא אי מהני בהו חזקת ג"ש די"ל דכיון דהבתים לא קיימא לאגרא לא רצה למחות כיון דז"נ וזה לא חסר הוא א"ד דמ"מ היה לו למחות בכדי שלא יחזיק בו ויטעון שקנהו ממנו והביא ראיה מהא דב"ב (דף ל"ו) ובש"ע סי' קמ"א דאכלה ערלה ושביעית וכלאים ה"ז חזקה אף דשביעית הוה הפקר כו' ואף להחולקים וס"ל דלא הוי חזקה שם משום דאכילתן באיסור אבל אל"ה הוי חזקה אך הרשב"ם שם כ' הטעם דאכלה ערלה ושביעית דלא הוי חזקה משום דלא איכפת ליה לבעל השדה דהפקר לכל הוא כו' וא"כ ה"ה בבתים דלא קיימא לאגרא נמי כו' וקצת ראיה מהא דפריך הש"ס בב"ב (כ"ט) הני נוגעין בעדותן הן כו' ומאי קושיא דילמא מיירי שהמערער הוא גברא דלא עביד להשכיר בתים שלו וא"כ לא יצטרכו לשלם לו השכירות אף אם יזכה בדין כמבואר בסי' שס"ג ס"ט אלא ודאי דבבתים דלא קיימא לאגרא לא מהני בהו חזקה כלל כו' עייש"ה. והנה הראיה הלזו הוא כקושית היה"ת הנ"ל. ולפמ"ש שפיר יש סברא לומר דכל שדר בה ג"ש שפיר צריך להעלות לו שכר הואיל דבודאי לא ניחא ליה לבעה"ב שידור בו זה ומיקרי זה הפסד לגביה דבעה"ב ומכ"ש אם באמת בא זה להעיד לחבירו שהוא שלו דודאי מיקרי פסידא ולא גרע משחרוריתא דאשייתא דצריך לשלם שכר גם אי הוי חצר דלא קיימא לאגרא ומכ"ש דעי"ז יצטרכו לשלם שכר יופסל העדות ושפיר פריך הש"ס הני נוגעין בעדותן הן. ויש להאריך עוד בזה וקצרתי במובן וצריך עוד תבלין לסברא זו אולם לא אוכל כעת להאריך

(ג) כתב הנ"י וז"ל כתב הרא"ש בשם הר"י ז"ל הא דנקיט התלמוד בהאי לישנא נמצא הבית של שמעון מעלה שכר לשמעון ולא נקיט דקיימא לאגרא משלם לאשמעינן דאפילו שכרה מראובן בדמים קלים מעלה שכר לשמעון כמו ששוכרים שאר בתים ולא מצי אמר כסבור הייתי שהבית היה של ראובן ואילו ידעתי שהיה לי לתת שכר מרובה לא נכנסתי בו וכ"כ הריטב"א ז"ל עכ"ל. וכ"פ בש"ע סי' שס"ג ס"י עיי"ש. והנה דין זה מבואר ג"כ בשמ"ק ב"ב פ"ג על (דף כ"ט ע"א) דפריך הש"ס הני נוגעין בעדותן והוקשו וא"ת מאי נגיעה איכא אי יהבי אגר למערער מן דינא מפקינן ליה מלוקח כו' וכ' בשם הר"י בעליות וז"ל או שמא זה השכירה להם בדבר מועט והמערער יוציא מידם שכר הבית משלם אלא שאין הטעם הזה מספיק דא"כ לישני ליה כגון ששכרוהו גם מזה בשווי' עכ"ל והרי מבואר דין זה בהדיא. אולם לא זכיתי להבין דברי הר"י ז"ל דא"כ מאי משני הש"ס כגון דנקיטי אגר ביתי' ואמרי למאן ניתבי' הלא אם נימא דמיירי דשכרו מן המחזיק בדבר מועט ושכר דירה שוה יותר א"כ אף דנקיטי אגר ביתי' בידייהו אכתי הם נוגעין בעדותן וצ"ע כעת

[יב] דף כב ע"א איתמר ר"י אמר אשו משום חציו ור"ל אמר אשו משום ממונו כו' כל הסוגיא. נסתפקתי בראובן שהדליק ביתו וסמוך לו היה בית של הפקר וקודם שהגיע האש להבית של הפקר קדם שמעון וזכה בהבית שעשה בו קנין חזקה ואח"כ נשרף הבית אם חייב ראובן לשלם לשמעון ולכאורה תליא זה בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י דאשו משום חציו ולא משום ממונו א"כ עיקר החיוב הוא על שעת הדלקה דהוי כאילו זרק אז האש על הבית השני ואז היה הבית עדיין הפקר ופטור מלשלם ולר"ל דס"ל משום ממונו א"כ בא החיוב בשעה שהגיע האש לשם ואז כבר הוא ביתו של שמעון וחייב לשלם. מיהו למאי דמסיק הש"ס דר"י דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו א"כ גם לר"י חייב בכה"ג והוא דין חדש

[יג] שם ע"ב ת"ש המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו כו' בשלמא למ"ד אשו משום חציו מש"ה פטור אלא למ"ד אשו משום ממונו אמאי פטור אילו קטל תורי' עבדא ה"נ דלא מחייב כו' כל הסוגיא. ועיין בירושלמי בסוגיין על מתניתין דידן הביא ג"כ פלוגתא דר"י ור"ל אי אשו משום חציו או משום ממונו וקאמר שם אר"י בר טבליי מתניתא מסייע לר"ל היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור אם אומר את שאין כזורק את החץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מיכן ואילך תשלומין כו' עכ"ל ועיין בפני משה מ"ש לפרש הירושלמי ע"ש. והנה סוגיית הירושלמי הפוכה מגמ' דידן דהגמ' דידן פריך ממשנה זו לר"ל וראיה לר"י והירושלמי הביא ראיה מכאן לר"ל ותיובתא לר"י וכפי הפירוש של הפ"מ הביא הירושלמי ראיה לר"ל מרישא דמתני' דקתני היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב ומדיוקא דקתני גדי דלא נ"מ מידי דהא חיובא דרישא ופטורה דסיפא בגדיש עם העבד לחוד הוא דיכול להשמיענו וע"כ דקמ"ל דגם בגדי איכא נ"מ לדינא כו' וכמבואר בדבריו עייש"ה בדבריו. וגמ' דידן הביא מסיפא דקתני עבד כפות לו וגדי סמוך לו ראיה לר"י ותיובתא לר"ל ולכאורה אינו מובן כלל לפ"ז דהואיל דרישא דמתני' אתיא כר"ל וסיפא כר"י א"כ מאי תיובתא ומאי סייעתא וגם דרישא וסיפא קשיין אהדדי ולכאורה י"ל בזה טובא. ועיין בחידושי הרשב"א כאן בד"ה עבד כפות לו מ"ש בזה ועיין במראה הפנים על הירושלמי כאן בד"ה אם אומר את הביא דברי הרשב"א הנ"ל ומה שפלפל שם בזה ועיין ג"כ במראה הפנים שם בד"ה מתניתא ועיי"ש בירושלמי לקמן פרק הכונס ה"ז ובמראה הפנים בד"ה היה גדי כפות לו מ"ש בזה ולקמן אי"ה יתבאר עוד בזה והרבה י"ל בזה

[יד] שם בתוד"ה בגדי דחד וז"ל וכן נמי אמר רבא בפ' בן סורר (דף ע"ד) רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור וקשה דבפ"ק דסנהדרין (דף יו"ד) אמר ממון לזה ונפשות לזה חייב ותי' הר"ר יצחק בר"מ דכל רודף אחר חבירו חשיב מיתה ותשלומין לאחד משום דמחייב מיתה לכל אדם דהכל חייבין להרגו להציל הנרדף עכ"ל וכ' המוהרמ"ל וז"ל נראה דהמשך דברי התוס' כך הם ותי' הרריב"מ וכו' התם ההוא דבן סורר ומורה וההוא דפ"ק דסנהדרין אבל הך דהכא אינו מתורץ בתירוצו של הרריב"ם עכ"ל. ולענד"נ דכוונת התוס' הוא כן הואיל דרודף חשיב מיתה ותשלומין לאחד הואיל דחייב מיתה