אמרי הצבי א קט

מיהו הקצה"ח שמדייק כן מהרא"ש הוה שפיר ראייתו דהא הרא"ש נקיט הלשון ואע"ג דגבי דרסה על הכלי ונתגלגל למק"א ונשבר אסיקנא לעיל כרבה דבתר מעיקרא אזלינן כו' לשון זה משמע דעיקר הטעם הוא משום דפסקינן להלכה כרבה ומטעמי' דאזלינן בתר מעיקרא ושפיר הוכיח הקצה"ח מהרא"ש דגם לרבה אין חילוק בין זורק הכלי לזורק החץ על הכלי ובשניהם הדין דהזורק חייב והמשבר פטור והרי מבואר דחולק הרא"ש על התוס'

והנה לשיטת הרא"ש הנ"ל יקשה קושית התוס' דאמאי משלם בצרורות רק ח"נ הואיל דאזלינן בתר מעיקרא וא"כ הוה כאלו הזיקה הבהמה אז תיכף בשעה שהתיזה הצרורות וצרכינן לומר לסברת הרא"ש הנ"ל דצרורות שאני הואיל דהוה הלמ"מ וגלי הלמ"מ דמשלם רק ח"נ דוקא ולא ילפינן מצרורות לשאר דוכתי דלא ניזול בתר מעיקרא רק בתר בסוף דגם מה מצינו אין למדין מהלמ"מ וי"ל בזה והקצה"ח תי' לשיטת הרא"ש הנ"ל הקושיא מהא דצרורות לא משלמי רק ח"נ אף דאזלינן בתר מעיקרא הוא משום דלא עדיף מכחו ואע"ג דכמאן דנשבר דמי כיון דאינו אלא ע"י כחו הלכה דמשלם רק ח"נ וכמו תרנגולים שהזיקו ברוח שבכנפיהם הואיל דלא הוה אלא ע"י כחו אינו משלם רק ח"נ ע"ש ודבריו נכונים למאוד

והנה הקצה"ח שם הקשה לשיטת התוס' הנ"ל דבזורק חץ על הכלי ובא אחר ושברו דהשני חייב ולא הזורק מהא דאיתא לעיל (דף יו"ד) מתקיף לה רב ששת והא איכא מרבה בחבילה ה"ד אי דבלא איהו לא אזלא פשיטא אלא דבלאו איהו אזלא מאי קא עביד ופירש"י ותוס' דמרבה בחבילות היינו אשו וכיון דאשו אינו אלא משום חציו לא אזלינן בתר מעיקרא וא"ל דהא דאמרינן בזורק חץ ובא אחר ושברו השני חייב היינו דוקא אם בא ושברו בידים אבל אם השני ג"כ זרק חץ הראשון חייב ולא השני דמ"ש כיון דלא אזלת בתר מעיקרא בחץ וכן משמע מדברי הנ"י פרק כיצד הרגל גבי אשו משום חציו כו' ע"ש. ולפי האמור לעיל ל"ק כלל מהא דלעיל (דף יו"ד) גבי מרבה בחבילה דהואיל דאיירי דאדם עשה הנזק וא"כ אף דמסקינן דלא אזלינן בתר מעיקרא רק בתר בסוף אזלינן אפ"ה חייב מדד"ג לדידן דפסקינן דד"ג חייב וא"כ שפיר קאמר הש"ס בדף יו"ד ה"ד אלא דבלאו איהו אזלא מאי קא עביד והיינו דהראשון המדליק חייב לשלם כולו מדד"ג והתוס' שכתבו לחלק בין אם זורק כלי לבין זורק חץ על הכלי הוא דוקא לפום סוגיא זו דקא בעי הש"ס למיפשט מרבה דרבה אית ליה דגרמי פטור וכמש"ל ודוק בזה

(ג) והנה ראיתי עוד שם בקצה"ח שתמה תמיה רבתא בהא שכ' הטוח"מ סי' תי"ח וז"ל גמל טעון פשתן ועבר ברה"ר ונכנס פשתנו לתוך חנות של חנוני ודלקה בנרו של חנוני ודלקה כל הבירה בעל הגמל חייב שפשע במה שהרבה משוי עד שנכנס בתוך החנות ואם הגמל הולך ומסכסך האש בכל הבירה חייב בכולו נ"ש ואם לא סכסך כל הבירה אלא הדליק במקום אחד ומשם נתפשט בכולו חייב על מקום שהדליק נ"ש ועל השאר ח"נ עכ"ל הטור וכ"פ הרמ"א בש"ע שם סי"ב ע"ש והקשה הקצה"ח דלפמ"ש דגבי חץ נמי אזלינן בתר מעיקרא א"כ כיון שהדליק במקצת הבירה הרי הוא כשרוף כולה ואילו בא אחר ושרפו לא היה משלם כלל דאזלינן בתר מעיקרא וא"כ איהו גופיה כשמסכסך אח"כ כל הבירה הרי כבר הוא מבוער ולא ליחייב ביה נ"ש וצ"ע עכ"ל

והנלע"ד בזה דהנה לכאורה י"ל לשיטת הרמב"ן ז"ל במלחמות הבאתיו לעיל בהא דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור מ"ט דא"ל מנא תבירא תבר ופירש"י אבל הזורק חייב. אולם דעת הרמב"ן דגם הזורק פטור ועיקר רבותא הוא דגם המשבר פטור והטעם דזורק פטור הוא משום דלא נשבר על ידי זריקתו דהא בא אחר ושברו במקל ואילו לא בא אחר ושברו במקל רק שמזריקתו נפלה לארץ ונשבר היה הדין שחייב לשלם ורק הואיל שקודם שנפל לארץ בא אחר ושברו אמרינן דשניהם, פטורים הזורק פטור משום דבא אחר ושברו והשני פטור משום דא"ל מנא תבירא תבר וא"כ יש לעיין היכא דראובן זרק כלי מראש הגג וקודם שנפל לארץ קדם הוא ושברו הכי נימא דהוא פטור הואיל דלא נשבר ע"י זריקתו ועל השבירה יהיה פטור הואיל דא"ל מנא תבירא תבר וכ"ת אה"נ א"א לומר כן כלל מצד הסברא. ועוד דאם נימא כן הי"ל לרבה לאשמועינן כן בפירוש דהוא רבותא גדולה וכמו דאמר רבה שם. בסו"פ כיצד הרגל זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות בא אחר וסילקן או קדם וסילקן פטור מ"ט בעידנא דשדיי פסוקי מפסקי גירי' ואמאי לא קאמר להאי רבותא גם על הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דאפילו אם קדם הוא עצמו ושברו במקל ג"כ פטור. אלא ע"כ דבכה"ג חייב שפיר דדוקא בסילוק הכרים הוא דפטור הואיל דלא הזיקו בידים רק דגרם במעשה זאת ורבה סובר גרמי פטור אבל אם קדם הוא ושברו במקל שפיר חייב אע"ג דהיה הכלי נשבר מזריקתו הראשונה אף אם לא שברו במקל. והלא יש סברא לומר דיהיה פטור גם בכה"ג הואיל דמנא תבירא תבר וכמו דאם אחר בא ושברו דפטורין שניהם הי"ל לומר גם בקדם הוא עצמו ושברו ג"כ פטור

אולם ביאור הדבר כך הוא דהא דאמרינן גבי זורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דהשני פטור משום דאמרינן מנא תבירא תבר דגם בלא מעשה דידיה ג"כ היה הכלי נשבר והראשון הזורק דפטור הוא משום דלא נשבר ע"י מעשה דידיה דאזלינן בתר בסוף ולא בתר מעיקרא אבל אם הוא בעצמו קדם ושברו במקל דאז הוא חייב על שבירתו אף דגם בלא מעשה דידיה ג"כ היה הכלי נשבר וא"כ הי"ל להיות פטור דהא מנא תבירא תבר אפ"ה חייב כיון דסוף סוף כל המעשה עשה הוא בעצמו ואף דעל כל חלק מהמעשה היה פטור מ"מ בהצטרף כל חלקי המעשה כאחד באיש אחד חייב והיינו השבירה והזריקה שניהם היו באיש אחד ושפיר חייב בכה"ג דהא הוא בעצמו הוסיף על מעשה ההיזק שעשה בתחלתו וגמר כל ההיזק ובכה"ג שפיר חייב. והנה הראב"ד פי' ג"כ להא דרבה דהמשבר פטור וגם הזורק פטור דהוא משום דאילו לא היה נשבר ע"י זריקתו והמשבר פטור דדילמא היה נשבר ע"י זריקה בלבד ועיין ברשב"א ב"ק סו"פ כיצד הרגל שהביאו ע"ש מ"ש בזה. והנה לדברי הראב"ד א"ש בפשיטות היכא דהוא בעצמו קדם ושברו דשפיר חייב דהא ממנ"פ חייב או על הזריקה או על השבירה אבל הרמב"ן דפי' ג"כ דשניהם פטורין לא אתא עלה מכח סברא זו של הראב"ד וכנראה למעיין בדברי הרמב"ן במלחמות וע"כ צ"ל כמ"ש בסברא ודוק

ועפ"ז נוכל ליישב גם קושית הקצה"ח הנ"ל דנהי דבזורק חץ הוה כאילו נעשה ההיזק תיכף בשעת זריקת החץ וכן נמי גבי צרורות אמרינן ג"כ דהוה כאילו נעשה ההיזק תיכף בשעת התזה ובצרורות הוה הלמ"מ דאינו משלם רק ח"נ היינו דוקא לענין זה אם בא אחר והזיק קודם שנפל הצרור על הכלי אז אמרינן דהוה כאילו נעשה כבר ההיזק והשני פטור לגמרי משום דא"ל מנא תבירא תבר אבל אם הבהמה בעצמה הזיקה אח"כ דהיינו דקודם שנפל הצרור על הכלי קדמה בהמה זו והזיקה בודאי דמשלמת כל הנזק וא"כ הכא גבי גמל טעון פשתן כו' ומסכסכת כל הבירה שפיר חייב נ"ש דנהי דאף דלא היתה מסכסכת ג"כ היה נשרף כל הבירה והיה הדין דעל מקום הגחלת משלמת נ"ש ועל כל הבירה כולה אינה משלמת רק ח"נ מ"מ היכא דהיתה מסכסכת כל הבירה דבהמה זו בעצמה עשתה כל ההיזק דהיינו שהוסיפה במה שהיתה מהלכת ועי"ז מסכסכת כל הבירה שפיר אמרינן דנסתלק מעשה הראשון וחייבת על מעשה האחרונה ומשלמת שפיר נ"ש וכסברא שכתבתי והוכחתי לעיל

ונוכל להסביר עוד יותר כיון דבאמת אי לאו ההלמ"מ הי' הדין דגם על צרורות הי' משלם נ"ש ורק דאתיא הילכתא וגרעא לח"נ ואמרינן דהיינו דוקא היכא דהיה ההיזק רק ע"י צרורות דהיינו מתחלת הנזק ועד סוף הנזק היה ההיזק רק ע"י צרורות אבל היכא דהוסיפה אח"כ להזיק בגופה ועשתה מעשה אח"כ שפיר משלם נ"ש וכעין דאמרינן בכמ"ד אין לך בו אלא חידושו ודוק היטב בזה

(ד) והנה עוד י"ל בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב דהפי' בהא דאמר רבה ובא אחר ושברו דפטור דהיינו דגם הראשון שזרק ג"כ פטור ואלמא דאזלינן בתר בסוף ולא אזלינן בתר מעיקרא וכמבואר בדברי הרמב"ן במלחמות הבאתיו לעיל. ולכאורה י"ל בזה דא"כ מנ"ל להש"ס למיפשט דאזלינן בתר בסוף ולא בתר מעיקרא מדלא קתני דהראשון חייב דאם כפי' הרמב"ן הנ"ל א"כ קשה מנ"ל להש"ס למיפשט מהא דרבה דאזלינן בתר בסוף דילמא גם לרבה ספוקי מספקא ליה אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר בסוף ומש"ה סובר רבה דשניהם פטורים הזורק והשובר וכמו דמספקא לי' לרבא אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר בסוף כ"כ גם לרבה ספוקי מספקא לי' ומאי קא בעי הש"ס למיפשט לאיבעיא דרבא מהא דרבה וגם מאי קאמר הש"ס לרבה פשיטא ליה ולרבא מיבעי' לי' ולכאורה צ"ע אצלי זה: