אמרי הצבי א קז

כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דפטור היינו דהמשבר פטור אבל הזורק חייב ובהקדם לכאורה י"ל בהא דקא בעי הש"ס למיפשט דאזלינן בתר מעיקרא מהאי דינא דרבה דהזורק כלי מראש הגג כו' דמנ"ל להש"ס דטעמא דרבה הוא משום דאזלינן בתר מעיקרא דילמא לעולם דלא אזלינן בתר מעיקרא והא דהזורק חייב הוא משום דינא דגרמי דנהי דלא מיחשב כאלו נעשה ההיזק תיכף בשעת זריקה מ"מ הלא עכ"פ מחמת הזריקה נעשה ההיזק וא"כ מחויב על השבירה משום דינא דגרמי והא דהמשבר פטור הוא משום דמנא תבירא תבר וא"כ תו לא נוכל לחייבו להמשבר [ויש להוסיף עוד ולומר בזה דהא השני המשבר פטור משום דא"ל לבעל הכלי דאף בלא מעשה דידי' דשברו במקל ג"כ הי' הכלי נשבר מכח זריקתו של הראשון וא"כ נהי דנימא דהוה ספק דילמא לא היה נשבר מכח זריקתו של הראשון מ"מ הלא השני יכול לפטור את עצמו בזה משום דדילמא הי' נשבר אף בלא מעשה דידיה וא"כ לא נוכל לחייב להשני וא"כ הרי ממנ"פ הראשון חייב מכח גרמי דאם היה נשבר מכח זריקתו א"כ אף דלא אזלינן בתר מעיקרא מ"מ הרי חייב על שעת השבירה מדינא דגרמי שגרם בשבירתו שהכלי יהיה נשבר ואם לא היה נשבר מכח זריקתו ורק מכח מה ששברו השני מ"מ הלא מן השני אינו יכול להוציא וא"כ הרי הראשון הזורק גרם לבעל הכלי ההיזק הזה שע"י זריקתו אינו יכול לגבות מן המשבר וא"כ הלא הראשון הזורק חייב לשלם דמי הכלי מדינא דגרמי וא"כ היאך בעי הש"ס לפשוט דאזלינן בתר מעיקרא וי"ל בזה] אולם. באמת א"ש דהא רבה סובר דדינא דגרמי פטור וא"כ שפיר דייק הש"ס מהאי דינא דרבה מדמחייב הזורק והמשבר פטור דסובר דבתר מעיקרא אזלינן וא"כ הוה כאילו נעשה ההיזק תיכף בשעת זריקה וא"כ נוכל למיפשט בעיא דרבא דדרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר דמשלם נ"ש משום דבתר מעיקרא אזלינן ולא הוי צרורות כלל ודחי הש"ס לרבה פשיטא ליה ולרבא מיבעי' ליה וקא בעי הש"ס למיפשט מהאי ברייתא תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נ"ש ש"מ בתר מעיקרא אזלינן והכא לא נוכל לומר דחייב לשלם מדינא דגרמי דהא אין דד"ג חייב בנזקי בהמה וכמבואר בנמוקי יוסף לקמן בפרק הפרה על (דף מ"ז) מובא להלכה בחו"מ סי' שפ"ו סעיף א' [עיין לקמן בפ' המניח אב"ו] וא"כ ע"כ דהוא משום דאזלינן בתר מעיקרא ודחי רב ביבי ב"א דקאזיל מיני' ומיניה וא"כ גם בשעת שבירה הוא משבר לה בגופיה ולעולם דלא אזלינן בתר מעיקרא כנלע"ד נכון לכאורה לפי פירש"י ז"ל

ומעתה לפ"ז שפיר מיושב קושית הבעה"מ על הרי"ף דהרי"ף סובר דאיבעי' דרבא בדרסה על הכלי ולא שברתה ונתגלגל למקום אחר ושברתו איבעיא זו לא איפשטא אם אזלינן בתר מעיקרא או לבתר סוף והאי ברייתא דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי דמשלם נ"ש מיירי דוקא בדקאזיל מיניה ומיני' אבל אל"ה לא היה חייב נ"ש וכדמוקי לה רב ביבי ב"א ואפ"ה שפיר פוסק לדינא דרבה בזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דהמשבר פטור והזורק חייב והטעם דהזורק חייב משום דד"ג דהא ע"י הזריקה היה השבירה והמשבר פטור משום דמנא תבירא תבר ובהא דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי כו' אינו חייב נ"ש אלא דוקא בדקאזיל מיניה ומיניה משום דאיבעיא דרבא אי בתר מעיקרא אזלינן אי בתר בסוף לא איפשטא וא"כ בהא דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי לא נוכל לחייבו על השבירה תיכף משעת הזריקה ומשום דד"ג דנימא דמיחשב כאילו הזיק בגופו ממש ולא הוי כצרורות וליחייב נ"ש דהא בבהמה אינו חייב מדד"ג אם בהמתו הזיקה בהיזק גרמי ומש"ה אינו חייב נ"ש אלא דוקא בדקאזיל מיני' ומיני'. ועפ"ז מיושב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל דפוסק ג"כ כדברי הרי"ף בהא דקאמר היו מחטטין בחבל דלי ונפסד החבל ונשבר הדלי משלמין נ"ש והוא שנתגלגל הדלי מחמתן עד שנפל ונשבר כו' והוא כדמשני רבב"א דקאזיל מיני' ומיני' הרי דפוסק דלא אזלינן בתר מעיקרא ומשום דלא איפשטא האיבעיא דרבא ואילו בפ"ז מהל' חובל פסק להא דרבה כו' ולפי האמור א"ש דהא הרי"ף והרמב"ם פסקו דד"ג חייב וא"כ אפילו אם לא איפשטא האיבעיא דרבא הנ"ל אי אזלינן בתר מעיקרא או לא מ"מ חייב לשלם נ"ש משום דד"ג וחייב תיכף על שעת הזריקה לשלם מכח דד"ג והיינו כשנעשה השבירה חייב לשלם משום דד"ג דבשעת הזריקה הוא גורם להשבירה וא"ש ג"כ פסקו של הש"ע ודוק

(ב) והנה הטור בסי' ש"צ פוסק בהאי איבעיא דרבא דאיפשטא ואזלינן בתר מעיקרא שכ"כ שם וז"ל דרסה על הכלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר ונשבר שם משלם נ"ש וכתב הב"י עלה שם י"ז בעיא דאיפשטא עכ"ל וכוונתו ע"כ הוא משום דפשיטא ליה לרבה דאזלינן בתר מעיקרא ולא שבקינן מה דפשיטא ליה לרבה משום איבעי' דרבא דהא מברייתא דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי לא איפשטא איבעיא דרבא ורבב"א משני לה דקאזיל מיני' ומיני' והטור שם לקמן באותו סי' כ' תרנגול שהי' מחטט בחבל דלי כו' ואינו חייב אלא ח"נ בין על החבל בין על הדלי ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם חייב נ"ש והוא כמו דמשני רבב"א והב"י הביא שם סוגיא זו וכדמסיק רבב"א וא"כ גם הני שני דינים סותרים זא"ז דהואיל דמסקינן להלכה כדמסיק רבב"א דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי דמשלם רק ח"נ ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם אז בכה"ג הוא דמשלם נ"ש א"כ ע"כ סובר דלא איפשטא איבעיא דרבא אי אזלינן בתר מעיקרא או לא וא"כ איך פסק בעיקר איבעיא דרבא הנ"ל גבי דרסה על הכלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר ונשבר שם דמשלם נ"ש והרי"ף והרמב"ם באמת השמיטו להאי איבעיא דרבא הנ"ל ולא הביאו כלל וא"כ נוכל לומר דהואיל דהביאו להלכה האוקימתא של רבב"א דהא דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי דמשלמין נ"ש הוא דוקא בדאזיל מיני' ומיני' אבל אי לא"ה אינו משלם רק ח"נ א"כ הרי מבואר בדבריהם דס"ל דלא איפשטא איבעיא דרבא וא"כ ממילא נשמע להלכה דלא אזלינן בתר מעיקרא ואדרבה נוכל לומר דמתירוצא דרבב"א דמשני דאזיל מיני' ומיני' שמעינן דס"ל להלכה דלא אזלינן בתר מעיקרא ורק אזלינן בתר בסוף והא דהביאו לדינא דרבה דהזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דהאחרון פטור ופירשו אבל הראשון חייב נוכל לומר דהוא משום דד"ג אבל להטור קשה קושיא זו דהביא להאיבעיא דרבא ומפשט פשיטא ליה דמשלם נ"ש והיינו דאזלינן בתר מעיקרא וא"כ למה פוסק כתירוצא דרבב"א ולכאורה י"ל בזה. והנה בש"ע לא הביא המחבר כלל להאי דינא דאיבעיא ליה לרבא בדרסה על הכלי ולא נשבר ונתגלגל ונשבר שם דמשלם נ"ש ורק הרמ"א שם בסעיף ה' הביאו להלכה והמחבר דהשמיטו הוא משום דגם הרי"ף והרמב"ם השמיטוהו ובסעיף י"א שם הביא המחבר להאי דינא דתרנגול שהיה מחטט בחבל דלי כו' ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם משלם נ"ש והוא כתירוצא דרבב"א והרמ"א לא הגיה כלל ע"ז ולפי מה שפסק לעיל בס"ה בדרסה על הכלי ולא נשבר ונתגלגל ונשבר שם דמשלם נ"ש א"כ הי' לו להגיה כאן בסי"א דתרנגול שהיה מחטט בחבל דלי כו' דמשלם לעולם נ"ש אפילו אם אינו הולך אחר הדלי כו' ומשום דפסקינן דבתר מעיקרא אזלינן וכמו שהקשיתי על הטור

וראיתי בסמ"ע ס"ק ל"א שעמד בזה וז"ל ול"ד לדורס על הכלי ונתגלגל למקום אחר דנתבאר בסי' זה דאזלינן בתר התחלת הדריסה והו"ל רגל ומשלם נ"ש דשאני דרוסה דאורחי' הוא משא"כ פסיקת חבל חדש בזה דשינויא הוא ועד"ר עכ"ל. והנה אין ספר הדרישה בידי לעיין בו ולא זכיתי להבין דברי קדשו דאם כדבריו היאך רצה הש"ס לפשוט איבעיא דרבא מהאי ברייתא דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי דאזלינן בתר מעיקרא ורבב"א דחה דמיירי דקאזיל מיני' ומיני' ולא ניפשט האיבעיא הלא גם למסקנא אמרינן דניפשט איבעיא דרבא וגבי דרסה על הכלי כו' פסקינן דמשלם נ"ש וצ"ע אצלי כעת. וגם דאם נימא כחילוק הנ"ל שמחלק הסמ"ע א"כ גם קושית הבעה"מ ל"ק כלל על הרי"ף בהא דפוסק להא דרבה בזורק כלי מראש הגג וכל הראשונים לא חילקו כן והרבה י"ל בזה

שבתי וראיתי דשפיר מובן דברי הסמ"ע הנ"ל דהנה המחבר כ' שם בסי"א תרנגול שהיה מחטט בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי אם עיסה דבוקה בחבל דהשתא אורחי' הוא או אפילו אין בו עיסה והוא בלוי שדרכו ליפסק ע"י חטיטת התרנגול חייב בין על החבל בין על הדלי נ"ש ואם החבל חדש ואין עיסה דבוקה בו משונה הוא ואינו חייב אלא ח"נ בין על החבל בין על הדלי ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם משלם נ"ש עכ"ל ומבואר החילוק בין אם ההיזק הוא ע"י שינוי או אם הוא כאורחי' דאם הוא כאורחי' כגון שהיה החבל דבוק בעיסה או שהחבל הוא בלוי