אמרי הצבי א קב

זכה בו הוא עצמו חייב והרי מפורש דאם זכה בו אחר פטור. והאמת די"ל דהא מיד אח"ז בס"ד כתבו נגח ואח"כ מכר או הוריש חייב והסמ"ע בסק"ג כתב קמ"ל כיון דיש לו בעלים גם בשעת גמ"ד אע"ג דאינן בעלים הראשונים חייב עכ"ל והוא כדברי השמ"ק הנ"ל אבל מה ישתנה הפקר ממכירה ואם נימא טעם להסביר החילוק שיש בהפקר משום דהיה זמן מה שלא היה לו בעלים להשור המזיק אבל במכירה לא היה השור כלל בלא בעלים א"כ גם אם זכה בהפקר המזיק עצמו אמאי חייב דהא לא פסקינן בזה כר' יוסי דהפקר הוא ברשות בעלים הראשונים עד דאתי לרשות זוכה וצ"ע להבין החילוק בזה ואחר החיפוש מצאתי במנ"ח מצוה נ"א העיר בזה בדברי המחבר בסי' ת"ו הנ"ל וג"כ לא תירץ וי"ל עוד הרבה בזה

[נח] דף יד ע"ב שוה כסף דת"ר ש"כ מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות כו' אמר מר ש"כ מאי משמע אמר רבה בר עולא דבר השוה כל כסף מאי ניהו דבר שאין לו אונאה עבדים ושטרות כו' עבדים ושטרות נמי נקנין בכסף כו' ופירש"י בד"ה עבד נמי נקנה בכסף כדקתני בקידושין שטרות דנקנין בכסף לא איתפרש היכא עכ"ל ובתוד"ה עבדים וז"ל ולא גרסינן שטרות דאין נקנין בכסף אלא במסירה ובשטר ואפילו בחליפין נמי צ"ע ובקונטרס פי' דלא איתפרש היכא דשטרות נקנין בכסף עכ"ל. והנה באמת דברי רש"י ז"ל אינם מובנים כלל וכמו שהקשו התוס' והיה נלע"ד לומר בכוונת רש"י ז"ל שכתב דלא איתפרש היכא אבל על גוף הדין לא קשיא ליה דהא בעינן כתיבה ומסירה וכדמפורש במס' ב"ב (ע"ו) וכ"פ בש"ע סי' ס"ו דנוכל לומר בזה עפ"י מ"ש התוס' בב"ב (ע"ו ע"ב) בד"ה קני לך שהוקשו למ"ד מכירת שטרות דרבנן למה צרכינן בב"מ (נ"ז) למעט שטרות מאונאה תיפוק ליה דהא מדאורייתא ליתא למכירת שטרות כלל וכתבו וז"ל היינו שמצא שטר לאחר יאוש ומכרו לבעליו ביוקר או לוה וקנה בלא שטר ונותן לו דמים ע"מ שיכתוב לו שטר עכ"ל. ומעתה נוכל לומר דבכה"ג שמצא השטר לאחר יאוש והמלוה קונה השטר הזה מן המוצא בכדי שיהיה בידו לראיה ולגבות בו מהמשועבדים או בכה"ג שלוה וקנה בלא שטר ואח"כ נותן המלוה והלוקח דמים ללוה ומוכר בכדי שיכתוב לו שטר בכה"ג לא שייך כתיבה ומסירה כלל דדוקא במוכר שט"ח ממש הוא דבעינן כתיבה ומסירה וכדכתבו הטעם בזה והכא לא שייך לומר כן ובכה"ג בודאי דנקנה בכסף בלחוד ולא תליא זה כלל בפלוגתא דר"י ור"ל אי מעות קונות ד"ת או משיכה מפורשת מן התורה הואיל דעיקר קניית השטר הזה הוא לראיה בידו על שעבוד קרקעות ודינו כקרקע בזה ולכ"ע נקנה בכסף וזה הוא כוונת הש"ס כאן עבדים ושטרות דנקנים בכסף ומיירי בשטרות בכה"ג ומש"ה כתב רש"י ז"ל דלא איתפרש היכא והיינו דאינו מפורש דין זה במשנה או ברייתא אבל הדין הוא אמת כנלע"ד לפרש כוונת רש"י ז"ל

וכיוצא בזה מצינו במסכת מנחות (דף ע' ע"א) א"ל רבנן לאביי א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע וציין הגאון מהרי"פ ז"ל בגליון הש"ס וז"ל לקוצר דעתי לא ידעתי לציין מקומו במשנה או ברייתא שיהא מפורש דבר זה עכ"ל הרי חזינן דהואיל דהדין היה פשוט להש"ס אף שלא מצינו כן במשנה או ברייתא אפ"ה נקיט ליה הש"ס בפשיטות וה"נ כן הוא שהיה פשיטא ליה להש"ס דבכה"ג היכא שמצא שטר לאחר יאוש והמלוה קונה ממנו השטר או שלוה וקנה בלא שטר ואח"כ נותן המלוה והלוקח מעות שיכתוב לו שטר דנקנה בכסף כנלע"ד לכאורה

וראיתי בשמ"ק כאן בד"ה דבר בשם הרב המאירי ז"ל וז"ל עבדים ושטרות נמי נקנין בכסף יש ספרים שגורסין בהם כך ומפרשים אותה מפני שטר שהוא נקנה בכסף והוא המוכר שדה לחבירו וכתב לו שטר שמכיון שנתן לו כסף הקרקע נקנה השטר בכ"מ שהוא עכ"ל. והנה בהא דהשטר נקנה בכסף צריכינן לומר הטעם הואיל דאפסרא דארעא הוא וכדקאמר הש"ס טעם בזה במסכת קידושין (כ"ז ע"א) א"כ אמאי קרי ליה הש"ס שטרות הואיל דהוא כארעא ולעיל בהאי סוגיא דידן דקאמר הש"ס עבדים ושטרות נמי אין להן אונאה התם לא אזיל הסוגיא בכה"ג וי"ל בזה כי קצרתי. ואולי לפי מה שפירשתי נוכל לומר דגם הא דקאמר הש"ס בתחלת הסוגיא מאי ניהו דאין לו אונאה עבדים ושטרות נמי אין להן אונאה מיירי ג"כ בכה"ג דהא שם שטרות כולל הכל כל שטרות וגם בכה"ג שמצא שטר לאחר יאוש או בלוה וקנה בלא שטר ונותן לו מעות שיכתבו לי השטר וכמ"ש התוס' בב"ב שם הוא ג"כ בכלל זה וגם אם נימא דמכירת שטרות דרבנן א"כ ע"ב צריכינן לפרש הסוגיא הא דקאמר עבדים ושטרות נמי אין להן אונאה דמיירי רק בכה"ג שכתבתי וע"כ נלע"ד יותר נכון לפרש כמו שפירשתי ודוק כי קצרתי במובן

וראיתי בקצה"ח סי' ל"ט סק"א שתמה על הש"כ בסק"א שכתב בדעת הרא"ש דשיעבודא לאו דאורייתא אבל במלוה הכתובה בתורה ודאי שעבודא דאורייתא ותמה הקצה"ח מהאי סוגיא דב"ק י"ד שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות כו' אלא דבר הנקנה בכסף ופריך עבדים ושטרות נמי נקנה בכסף ועיקר קושיא היא מעבדים וכמ"ש התוס' שם דל"ג שטרות דשטרות אין נקנין בכסף ועבדים אין ה"נ דגובין מהן כיון דבניזקין הוי שיעבודא דאורייתא והוי עבדי כמקרקעי ועי' ברי"ף והרא"ש שהביאו סוגיא הנז' ומשמע דעבדי כמטלטלין אפילו בניזקין כו' יעו"ש מ"ש בזה. ולפי מה שכתבתי הפי' בהא דקאמר הש"ס דשטרות נמי נקנין בכסף דהוי הפי' דמיירי בכה"ג שהמלוה אבד השטר ומצאו אחר לאחר יאוש והמלוה צריך לשטר זה שיוכל לגבות בו או בגוונא אחריני. וכמ"ש התוס' הנ"ל הבאתים לעיל ושטר כזה נקנה בכסף בלחוד וכמש"ל וא"כ לפי דברי הא דנקיט הש"ס שטרות הוא דוקא וא"כ נוכל לומר תו דהש"ס נקיט עבדים אגב דנקיט שטרות ועבדים דנקיט הוא לאו דוקא

[נט] שם ע"ב בפני ב"ד פרט למוכר נכסיו ואח"כ הולך לב"ד כו' אלא פרט לב"ד הדיוטות. ובתוד"ה פרט לב"ד הדיוטת וז"ל פ"ה לענין דיני קנסות ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו מ"מ מרמז לנו התנא במתני' אפילו במילי דלא איירי ברישא כו' ע"ש והנה מדברי התוס' הללו יש להביא ראיה דגם בדליכא סמוכין ג"כ דנין דיני אש ובור כמו דדנין שור ורגל ודוקא קרן הוא דבעינן סמוכין אבל לא כל הני דאל"כ אלא דאש ובור בעינן סמוכין דוקא א"כ אף למ"ד תני שור לרגלו ומבעה לשינו מ"מ הלא מתניתין דידן דקתני שום כסף שוה כסף בפני ב"ד קאי על מתני' דלעיל ובמתני' דלעיל תני ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער ועל זה קתני במתני' דידן בפני ב"ד וא"כ הוה מצי תוס' לומר דבפני ב"ד דקתני למעט ב"ד הדיוטות דקאי על בור ואש דבור ואש בעינן סמוכין דוקא ול"ל להתוס' לומר דמרמז לנו התנא במתני' אפילו במילי דלא איירי ברישא והיינו על קרן דוקא אלא ע"כ דס"ל להתוס' דגם בור ואש לא בעי סמוכין ודלא כפוסקים הראשונים דסוברים דבור ואש בעינן סמוכין דוקא משום דהני לא שכיחי ודוקא שור ורגל דשכיחי הוא דלא בעינן סמוכין והמוהרש"ל ביש"ש פ"ח ס"ה הביא דבריהם ומסיק דהוה ספיקא דדינא ולא מפקינן ממונא ובש"כ חו"מ סי' א' סק"ב הביאו בקצרה ע"ש. שוב ראיתי בקצה"ח סי' א' סק"ב שכתב ראיה מתוס' הנ"ל להג"א פרק הכונס דכתב דגם בב"ד הדיוטת דנין דין אש ובור ודלא כמוהרש"ל הנ"ל והנאני

וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קל"ו שהאריך בפסק הלכה דגם בב"ד הדיוטות דנין אש ובור והביא הרבה ראיות לזה עייש"ה. ולענד"נ להביא ראיה בפשיטות דאש ובור שכיחי ג"כ כמו רגל ושן מהא דבמסכת ב"ק דקתני במתני' ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש שאין בו רוח חיים כו' ואם נימא דאש ובור הוה אין הזיקו מצוי, א"כ הי"ל להתנא לומר לא זה וזה דהזיקן מצוי כהרי אש דאין הזיקו מצוי אלא ע"כ דגם אש הזיקו מצוי כמו שן ורגל. ואם נימא דגם אש הזיקו מצוי כמו שן ורגל אבל בור אין הזיקו מצוי א"כ בסיפא דמתני' דקתני לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הי"ל להתנא לומר לא זה וזה דהזיקן מצוי כהרי הבור שאין הזיקו מצוי והו"א דאינו חייב על נזקי בור