אמרי צדיקים תפו

לשכלך ותגער ביצר הרע ואשריך

כשמוע האיש דבריה ויגער ביצה"ר ויקם ממטתו ויפול על פניו ארצה ויתפלל ויתחנן לפני ה' להכניע יצרו ולשבר תאוותו ולהדריכו בדרך הטובה וישרה ולהורות לו תשובה שלימה ולסלוח לו עונותיו, ויענהו השם בהכניעו לפניו ויעתר לו, ויאמר נתן לחנה ברוכה את וברוך טעמך אשר מנעתני מבא בדמי העבירה והושעתני, לכי לשלום לביתך, ותלך האשה ותפדה את בעלה ותוציאהו מבית הסוהר ותגד לו את אשר עשתה, ולא האמינה לה בעלה כי חשד אותה שנתן בא אליה והיא העלימה ממנו

ויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבא בעד החלון וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר מזהיר כשמש ויקרא לאחד מתלמידיו ויאמר לו מי הוא זה האיש הרוכב על הסוס, ויאמר לו זה הוא נתן רועה זונות, ויאמר לתלמידיו תראו מה על ראשו ויאמרו לו לאו, ויאמר מהרו והביאוהו אלי, ויבא לפני ר"ע, ויאמר לו בני ראיתי על ראשך אור גדול בלכתך, ואני יודע שאתה מיורשי עוה"ב ועתה הודיעני מה עשית, והודיע דברי חנה ויתמה ר"ע מאד על התאפקו והכנעו בכבוש יצרו הרע ורחקו מהעונות ושבו בתשובה שלמה, א"ל אמנם עשית הדבר הגדול ועל כן הזריח הקב"ה על ראשך זיו גדול שראיתי והנה זה בעוה"ז אבל כמה וכמה הטוב הצפון לך בעוה"ב, ועתה בני שמעני וקח עצתי ושב לפני ואלמדך תורה ויעש כן ויפתח הפותח ואין סוגר את לבו בתורתו, לימים מועטים הגיע למעלה גדולה מאד בחכמה וישב לפני ר"ע בצדו, ויהי היום ויעבור בעלה של חנה על מדרש ר"ע וישאל לתלמיד איכה עלה נתן לגדולה, וסיפר לו כל המעשה, ויאמן האיש לדברי אשתו ותשקוט נפשו מרוח הקנאה שעבר עליו ויבא אל ביתו ופייס לאשתו ויאמר לה מחלי לי על אשר חשדתיך בדבר נתן, כי הייתי היום אצל ר"ע וראיתיו שם ושאלתי עליו והגידו לי כך וכך, הקב"ה ירבה שכרך כפלי כפלים כי הייתי בדוחק גדול בנפשי עד שהושיעני הקב"ה ברחמיו בדבר הזה שנגלה אלי היום ע"כ

א"ה ראה עד כמה מגיע כח החסד והצדקה להציל לאדם מעבירה חמורה, ולזכותו שיתראה על ראשו זיו שכינתו ית' בעוה"ז ואין צריך לומר לעוה"ב כמה שכר מגיע לו, ומגיע לאדם ללמוד תורה שהרי כל זה הגיע לנתן דצוציתא בעבור החסד שעשה עם האשה חנה שחשקה נפשו, ואע"פ שהחסד שעשה עמה ללות לה ממון היה כדי שתמלא רצונו, עכ"ז גברה כח החסד עליו שיכנס פיוסי חנה באזניו לפרוש ממנה שדבר תמיה על התאפקו כאשר תמה ר"ע על הדבר אינו אלא דמצות החסד שעשה ללות הגין עליו להצילו מאיבוד נפשו, ולהגיעו לקנות עוה"ז ועוה"ב

בס' יש נוחלין וז"ל הוו רגילים בצדקה כפי כוחכם, ואל תעלו בלבבכם לומר איך נחסר מממונינו לעניים, כי יש לכם לדעת שאין הממון שלכם הוא, אלא פקדון הוא לעשות בו רצון המפקיד ברוך הוא, וזהו רצונו לחלק לעניים, וכן הוא ביורה דעה בה' צדקה בס' שבילי אמונה נתיב כ"א וז"ל יתן כל אדם בכל שבוע דבר ידוע לצדקה, כי הממון הוא פקדון אצלו ומה שלוקח ממנו לצורכו הוא כמו מופסד אבל מה שנותן צדקה ממנו הוא מחזיר הפקדון למי שנותנו לו כאלו מקבלו ממנו בהלואה וישלמנה לו שנאמר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו עכ"ל

יובן עם זה לע"ד מאמר רז"ל יותר מה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, דראוי להבין איך העני עושה יותר עם בעה"ב, אלא כיון דממון העשיר הוא פקדון מאתו ית' לחלקה לעניים, נמצא כל ההוצאות שמוציא בעה"ב הוא מממון העניים המופקד אצלו, הרי שנותן לעני פרוטה והוא מוציא דינר באופן שהוא עושה עם העני מעט והעני עושה עם הבעל הבית הרבה שהרי מממונו הוא אוכל ושותה בשופע והוא כמחריש

בעל הטורים כתב וז"ל ונתנו איש כופר נפשו, ונתנו, למפרע נקראת גם כן ונתנו, לרמוז דכל מה שנותן האדם לצדקה, הקב"ה מחזירו, מה שנתן לעני חוזר ונותן לו עכ"ל: