אמרי צדיקים תמט

נביאים (ישעי' נ"ח) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע. וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים

כתובים (משלי כ"ב) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל

משנה (אבות פ"ג) רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך

גמרא (ברכות נ"ה) אמר רבי יהודה ג' דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם. ואחד מהן המאריך בשולחנו. דלמא אתי עניא ויהיב ליה. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו כל זמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל. ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו

מדרש קהלת (פ' י"א) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. אם בקשת לעשות צדקה. עשה אותה עם עמלי תורה, שאין מים האמור כאן אלא תורה. שנאמר הוי כל צמא לכו למים

הלכות משמע ב'

א) ש"ע (יו"ד סי' רמ"ו) כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר אפי' בעל אשה ובנים חייב לקבוע זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה. ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד. או מפני הטרדות שיש לו. יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו לומד בעצמו

ב) שם (סי' רמ"ז) לעולם אין אדם מיעני מן הצדקה. ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה. שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום

אגדות ג"כ משמע ב'

א) ב"ב (דף ט) ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות

ב) שם יו"ד דרש רבי יודא בר שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה. כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מר"ה. זכה הלא פרוס לרעב לחמך. לא זכה ועניים מרודים תביא בית

זוהר (פ' תרומה קנ"ז) מאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מיכלין אית ליה לאדכרא ולדאגא על קדושא דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאתחרב ובגין האי עציבו קודשא ב"ה חשיב ליה כאלו בני ביתיה. זכאה חולקיה (ומזה נתפשט המנהג לומר בחול על נהרות בבל אם אשכחך ירושלים וגו')

זוהר חדש רס"ז תיקונא שתיתאה למיהב מההוא מיכלא למסכנא

תרי"ג מצות (ס' החינוך מצוה ת"ל) לברך השי"ת אחר שיאכל האדם וישבע מלחם כמה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת וגו'. ולבסוף כתוב מקובל אני מרבותי שכל הזהיר בבהמ"ז מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו

ספרי יראים (ר"ח שער הקדושה פרק ט"ו ושל"ה שער האותיות אות ק' סעיף ו' האריכו בזה. וקיצור דברי' בדברי התלמוד והזוהר הוא) שאין ברכת המזון פוטר חיוב דברי תורה בסעודתו. והנזהר בד"ת דוקא על שלחנו ולהאכיל עני בן תורה בסעודתו. או להפריש איזה מטבע לתוך ארנקי של צדקה שמיוחד על הספקת לומדי תורה תחת חלק מאכל העני בכל סעודה. שכרו כפול מן השמים ונטיל ברכאן מעילא ותתא. ולא עוד אלא דזכי לתרין פתורין (פי' לשתי שולחנות. לחיי העוה"ז בריוח ובכבוד כל ימיו ולחיי העוה"ב) וזוכה לבנים ובני בנים בעלי תורה. בעלי חן וכבוד ועושר. ואריכות ימים ושנים טובים. ומלאכי השרת מברכין אותו ומכריזין עליו זה השלחן אשר לפני ה'. ועל שולחן כזה אמרו חכז"ל. ועכשו שולחנו של אדם מכפר עליו. ונחשב לו כהקרבת שני תמידין בכל יום. וסר עונו וחטאתו תכופר

כתוב בא"ח (סי' קס"ז) מצוה להביא על כל שלחן מלח. שהשולחן דומה למזבח. וכתיב על כל קרבנך תקריב מלח. והוא מגין מן הפורעניות. ותבוא עליו ברכת טוב: