אמרי צדיקים תנ

מס' משנת חכמים. וז"ל מעשה נורא ונפלא שהי' בימי האר"י זללה"ה. א' מן האנוסים שבא אל גליל העליון ובא לצפת ושמע פ"א מן הרב אשר שם שדרש מענין לחם הפנים שהיה קרב בביהמ"ק מדי שבת בשבתו וכפי הנראה היה אותו הרב נאנח ונצטער בדרשתו ואמר עכשיו בעו"ה אין לנו דבר מוכן כדי שיחול השפע גם על בלתי מוכן ואותו האנוס ששמע את הדבר הזה הלך בתום לבבו לביתו וצוה את אשתו שבכל ע"ש תכין לו שתי ככרות לחם מנופה י"ג פעמים ושיהי' נילוש בטהרה בכל מיני יופי והידור ומבושל בתנור שבבית לפי שרוצה להקריבם לפני היכל ה' אולי יתעשת אלהים לו ויקבלם ויאכל את העולה הזאת. כי הי' סבור שלחם הפנים במקדש השם אכלו. וכאשר אמר לה. כן עשתה לו אשתו. ובכל ע"ש קודש הי' מוליך את שתי הלחם לפני היכל ה' והיה מתפלל ומתחנן לפני הש"י שיקבלם ברצון טוב ויאכלם ויערב לו ויבוסם לו וכו'. וכיוצא מהדברים הללו הי' מתחנן ומדבר כבן המתחטא לפני אביו ומניח את החלות והולך לו. והשמש היה בא ולקח את שתי הלחם מבלי דרישה וחקירה מהיכן באו ואוכלם ושמח בהם שמחה גדולה ובשעת המעריב היה רץ אותו האיש ובא אל היכל ה' וכיון שלא מצא שם את החלות היה שמח שמחה רבה בלבו והלך לביתו ואמר לאשתו ניתן שבח והודיה להש"י שלא בזה ענות עני וכבר קבל הלחם ואוכלם חם. למעה"ש אל תתרשלי בעשייתם והזהר מאד. כי הואיל ואין בידינו לכבדו מה ואנו רואים דלחם זה ערב לו ע"כ חובה עלינו לעשות לו ית"ש נחת רוח בזה. והיה הולך ומתמיד בזה זמן מה. ויהי היום ויקר מקרה דאותו הרב הדורש הנ"ל הי' ביום ועש"ק בביהכ"נ עומד על הבימה ודרש, הדרוש שהי' לו לדרוש למחרת ביום ש"ק דרש בע"ש. והנה האיש ההוא בא כמנהגו עם החלות וקרב אל היכל קודש והתחיל לסדר דבריו ותחינותיו בלי הרגש שהרב עומד על הבימה. וזה מרוב התלהבות בשמחה רבה שהיה לו בעת שהביא הדורן זה לפני המקום. והרב החריש לו עד שסיים תפלתו. וחרה להרב מאד וקראו וגער בו. ואמר לו שוטה וכי אלוה ית"ש אוכל ושותה, ודאי איזה שמש לקחם. וזה עון גדול לייחס שום גשמיות להשי"ת שאין לו דמות הגוף ואינו גוף. ובתוך כך בא השמש. אמר לו הרב תן תודה. מי לקח הב' לחם תמיד, והשמש הודה ולא בוש, ואותו האיש התחיל לבכות וביקש מן הרב שימחול לו שטעה בדרוש שלו וחשב לעשות מצוה כו', ובתוך המשך כל אלו הדברים בא לו להרב הנ"ל שליח מיוחד מאת רבינו הק' האר"י ז"ל, ואמר לו בשם האר"י ז"ל צו לביתך כי למחר בעת שהיה לך לדרוש מות תמות, וכבר יצא כרוז בשמים על זה, והרב נבהל והלך אל האר"י שיגיד לו מה פשעו ומה חטאתו, וא"ל האר"י שמעתי לפי שבטלת נחת רוח שהיה להקב"ה, שמיום שחרב ביהמ"ק לא היה נחת רוח לפניו כמו באותו שעה שאנוס זה הביא ב' החלות בתמימות לבו כו', ומפני שבטלתו מלהביאם נגזר עליך מיתה בלי שום פתח הצלה לפניך, והלך הרב לביתו ויצו לביתו, ולמחר ביום ש"ק מת ונפטר לעולמו באותו שעה שהגיד לו האר"י ז"ל עכ"ל, ומזה תוכל לידע שעיקר רחמנא לבא בעי, וכן בענין הלימוד ארז"ל ודגלו עלי אהבה כו', ועיין בזוה"ק פ' קדושים מאן דלעי באורייתא ולא ידע כו', וכן בכל הדברים העיקר הוא שלימות הלב לכבוד הבורא ית"ש

מעלות המתפלל עם הציבור, כי כשאדם מתפלל ביחידות בדביקות ובהתלהבו' עצום הרי הוא מעט הכמות ורב האיכות, משא"כ כשעשרה אנשים יתפללו ביחד אפי' אם מתפללים בלא דביקות שאז רב הכמות ומעט האיכות מ"מ לפי שתפלת כל אחד מעשרה כלולה היא מתפלת כל העשרה וקב"ה מצרף תפלתם שיתייחדו כל כוונותיהם ויעשה מרב הכמות וממעט האיכות מעט הכמות ורב האיכות ויהא נחשב תפלת כל אחד מהם כאלו התפללו בדביקות עצום וכן אם מאה אנשים יתפללו ביחד תהיה תפלתם