אמרי שמואל ב ט

חברות להכנסת אורחים ולגמילות חסדים וכדומה ויותר מכולם היא מצוה שעושה פירות מה שאדם מדריך את בניו לעבודת השי"ת שלאחר ימי חייו מה שבניו עושים מצות ומה שבני בניו עושים מצות עד סוף כל הדורות אזי יש לו חלק בו ושכרו נתוסף בכל יום ויום ובזה יכול להיות שיהי' שכרו הרבה מאוד עד אין מספר. ובזה נוכל לבאר הכתוב שהתחלנו שאמר לו השי"ת לאברהם שכרך הרבה: מאוד היינו באין מספר ע"ז אמר אברהם ה' א' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי היינו שחשב אברהם דבשלמא אם היו לי בנים אזי הייתי משריש אמונת השי"ת ותורתו ומצותיו בלב בני והמה ישרישו ג"כ לבניהם וכן כל דור בדור שאחריו ובכל דור ודור שיקיימו ישראל רצון הי"ת אזי יהי' לי חלק אחרי שהוא ע"י השרשתי א"כ אזי יתוסף זכותי אחר ימי חיי בכל יום ויום לזה יוכל להיות שיהי' לי שכר הרבה עד אין מספר. אבל כיון שאינם הולך ערירי בלא בנים א"כ אין לי לאחר מותי במה יתוסף זכותי זולת המצות שאינם עושים פירות שאינם נוספים לאחר מיתה ובזה אין שייך שכר הרבה אחרי שהמצות קצובים ע"י מספר א"כ גם השכר הוא בגבול. והא דגייר אברהם א' גרים שנ' ואת הנפש א' עשו בחרן אמרינן במדרש דהגרים שנתוספו לא נתקיימו רק בכל ימי חיי אברהם ולא יותר. (וזה הדבר אני מסופק אם הוא שלי כולו או מקצתו או ששמעתי זאת מפי ר"י זצ"ל מ"מ דמינסק)

התהלך לפני והי' תמים. אמרינן בגמ' דנדרים דף ל"א רמ"א גדולה מילה כו' לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והי' תמים. וצריך להבין דברי התנא ר"מ אמאי לא נקרא שלם עד שמל. ונלפע"ד דהיינו משום דבכל אבר אחר שהי' מל אברהם אם הי' חותך מקצתו הי' נשאר בעל מום ובזה האבר של המילה כשחותכין אותו אזי נשאר האדם שלם כבתחילה וכיון שנשאר שלם אזי יש ראייה מזה שעור הערלה הוא יתר ולפי הכלל דאמרינן בכ"מ כל יתר כנטול דמי א"כ כל אדם קודם שנימול הוא בעל מום ואימתי נקרא האדם שלם אחר המילה שחותכין מעליו את העור היתר וזהו כוונת ר"מ שלא נקרא שלם עד שמל וזהו כוונת הפסוק התהלך לפני והי' תמים היינו שע"י המילה הי' נקרא תמים: וירא

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. ואברהם הי' יהי' כו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו כו' לעשות צדקה ומשפט. ולכאורה קשה כשאמר