אמרי שמואל ב י

ה' המכסה אני מאברהם ומסיק לבסוף משום שיש לו מעלות ע"כ אינו ראוי לכסות ממנו היה לו להשי"ת להזכיר המעלות שהיו לו מכבר היינו מה שהי' במאסר ובאור כשדים בשביל כבוד השי"ת ולא המעלות שיהיו לו בעתיד להיות. ולפענ"ד נ"ל ביאור הכתובים כי הכתובים הללו לא באו להודיע שבשביל מעלת אברהם ראוי שהי"ת יודיעו מה שעתיד לעשות רק שהענין מבואר עפ"י מאמר הכתוב נודע ה' משפט עשה פי' שע"י המשפט שהי"ת עושה בעולמו אזי השי"ת נתודע בעולמו שע"י משפטיו שעושה ברשעים אזי מכירין אותו הבריות ולוקחין מזה מוסר איך להישיר את דרכם. אך זהו ידוע שדרכן של רשעים לתלות במקרה שאומרים על כל ענין המאורע מקרה הוא זה. אך אם השי"ת רוצה להביא ענין המאורע כדי שהבריות יקחו מזה מוסר ולא יוכלו לתלות במקרה אזי מגלה השי"ת סודו לעבדיו הנביאים בטרם בוא המאורע ועבדיו הנביאים מפרסמים זאת להמון עם בטרם בוא המאורע וכיון שיודעים המון עם את המאורע בטרם בואה מפי נביא אזי מאמינים אח"כ שהמאורע הוא פורעניות מאת השי"ת ולא עפ"י מקרה ע"כ לוקחין מזה מוסר על להבא וזהו כוונת הכתוב בתרי עשר כי לא יעשה כו' דבר כ"א גלה סודו אל עבדיו הנביאים כדי שהנביאים יודיעו להם הפורעניות העתידה לבוא כדי שלא יתלו במקרה

והשי"ת כשרצה לעשות משפט בסדום רצה השי"ת שהעולם יקחו מוסר מזה להישיר את דרכם שלא יעשו כמעשה סדום. ואם לא יודיע קודם אזי יתלו העולם דהפיכת סדום הוא עפ"י מקרה מהטבע ע"כ היה מוכרח השי"ת לגלות קודם לנביא כדי שידע הנביא קודם ביאת הפורעניות כדי שלא נוכל לתלות במקרה כדי שהנביא יפרסם זאת לאחרים ויקחו מוסר מזה. וזהו כוונת הכתובים המכסה אני מאברהם כו' ואברהם הי' יהי' לגוי גדול כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' פי' שצריך אני להודיע לאברהם כדי שידע אברהם שהפיכת סדום אינו עפ"י מקרה רק עפ"י עונש השי"ת מפני מעשיהם הרעים וכיון שיתברר לאברהם שהפיכת סדום הוא עפ"י עונש השי"ת עבור מעשיהם הרעים אזי יפרסם זאת לכל יוצאי חלציו לבל יזידון עוד ויהי' תועלת מהפיכת סדום שכל צאצאיו של אברהם יהיו זהירים ממעשה סדום ויתקנו מעשיהם: תולדות

הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו כו'. לכאורה פסוק זה קשה מאוד שלאיזה צורך הוצרך יצחק לומר לעשיו ודגן ותירוש סמכתיו דבשלמא מה שאמר יצחק לעשיו הן גביר שמתיו לך ניחא כפירש"י שלא אוכל לתת לך מתנה דמה שקנה עבד קנה רבו כמובן. אבל מה זה שמספר לעשיו ודגן ותירוש סמכתיו שאיזה סתירה היא לעשיו מה שנתן יצחק ליעקב דגן ותירוש, ונלפע"ד לפרש הפסוק עד"ז לפי מה שמבואר במס' קדושין דף כ"ג גבי פלוגתא דר"מ ורבנן בענין מה שקנה עבד קנה רבו ופסק שם הרא"ש ז"ל להלכה דהנותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו אזי מה שקנה עבד קנה רבו אבל הנותן מתנה לעבד ע"מ שתצא בו לחירות אזי אם האדון רוצה בהמתנה אזי יוכל האדון לקחת את המתנה ויוצא לחירות

ולפי"ז יהי' פי' הפסוק כך דכך א"ל יצחק לעשיו שאין לי עצה שאוכל לתת לך מתנה דאם אתן לך מתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו אזי אינו מועיל כיון דהן גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו אפילו בע"מ שאין לרבו רשות בו כדפסק הרא"ש הנ"ל ומעתה לא נשאר לי רק עצה אחרת שאתן לך מתנה גדולה ע"מ שתצא בו לחירות וכאשר יחפוץ יעקב לקבל