אמרי שמואל ב ז
Imrei Shmuel part 2 7 · אמרי שמואל ב · free full Hebrew text
Open in the reader →שהעבירה עצמה הוא מזיק עפ"י טבע כמו האוכל סם המות א"כ אין שייך תשובה ומחילה על החטא כמו שלא שייך מחילה לאוכל סם המות אחרי שסבר דהעבירה מזקת עפ"י טבע. אח"כ כשראה שנתקבל תשובת קין היינו משום שהי"ת הוא בעל העולם ומעניש לעוברי רצונו כמו אדון לעבדיו א"כ יש בידו למחול ג"כ ע"כ הבין מזה שאם יעשה תשובה יזכה לעוה"ב ע"כ פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת משום שהשבת מורה ליום שכולו שבת היינו עוה"ב והא דשבת מורה על עוה"ב יש לומר עפ"י הגמ' דסנהדרין דף צ"א דהשיב גביהה בן פסיסא לההוא צדוקי ראי' לתחיית המתים וז"ל דלא הוו חיי דהוו חיי לא כ"ש פי' כיון שברא השי"ת יש מאין כ"ש יש מיש וזהו ידוע דשבת מורה על חידוש העולם היינו שמורה שברא את העולם יש מאין בששת ימי המעשה ושבת ביום השביעי. וכיון ששבת מורה על חידוש העולם אזי מורה ג"כ על עוה"ב שהוא יום שכולו שבת היינו כיון שברא את העולם הזה שהוא יש מאין כ"ש העוה"ב שהוא יש מיש. וכיון שנתודע לאדם שמועיל תשובה ואם יעשה תשובה יזכה לעלמא דאתי לכן פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת שהוא יום שכולו שבת: נח
את הא' התהלך נח ולעיל פ' בראשית כתיב ויתהלך חנוך את הא'. ופי' במדרש חנוך תופר מנעלים. ולהבין דברי המדרש נלפע"ד עפ"י דאמרינן בפרק הרואה ד' נ"ח כל מה דשקיל מיתנא מעלי בר ממסאני וסנדלי ופרש"י רמז ליוצאי חוץ עכ"ל ולפענ"ד נ"ל לפרש בענין אחר היינו לפי שהנשמה היא בתוך הגוף כהרגל בתוך הסנדל וכשמראין לו בתוך החלום שלוקחין הסנדל זהו רמז על הגוף שיפרד מן הנ' ר"ל נמצא הנשמה שהיא חלק א' ממ' שהיא הרוחניות שבאדם מכונה בשם רגל והגוף דהיינו הגשמיות שבאדם מכונה בשם מנעל שהוא תופס הרגל כן הגשמיות תופסים להרוחניות כי הרוחניות אינם יכולים להתקיים בלתי הגשמיות וידוע שעבודת השי"ת יכול להיות בשני אופנים האופן האחד שעובד השי"ת בתעניות ובסגופים ובתשובת המשקל ואינו אוכל רק פת במלח כמאמר התנא באבות וכדאיתא במס' תמיד דף ל"א ששאל אלכסנדר מוקדן לזקני הנגב מה יעביד אדם ויחי' השיבוהו שימית את עצמו היינו שיפריש א"ע מתענוגי העולם מכל וכל ויעסוק רק ברוחניות בתורה ובמצות
והאופן השני היינו צדיק אוכל לש' נפשו שמצינו כמה צדיקים שהיו אוכלים בשר ודגים ושותים יין כמו דאמרינן בב"ק דף ע"ב דלא אכלינא בשרא דתורא ובוודאי הצדיקים לא כוונו באכילתם להנאת עצמם רק בשביל כיבוד שבת וי"ט כמו ההוא חייטא דזבין נונא ובשביל בריאת הגוף כדי שע"י אכילת הגשמיות יתחזק הגוף לעבודת הבורא ית' וכמו שאמר רבינו הקדוש שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה (בגמ' דכתובות ד' ק"ד) ולכאורה קשה הלא אמרו חז"ל שאנטונינוס ורבי לא פסקה מעל שולחנם לא צנון וחזרת רק דהפשט שלא אכל מה שערב לגוף להנאת עצמו רק מה שמועיל לבריאת הגוף כדי שיחזק גופו לעבודת השי"ת כי ידוע שצנון וחזרת מחתכין המאכל ויועיל לבריאת הגוף. נמצא מי שעובד להשי"ת בדרך זה שאוכל בשר ושותה יין רק שבשעה שאוכל ושותה אינו מכוין להנאת עצמו רק לכבוד הבורא ית' וכנ"ל זהו המקשר הגשמיות והרוחניות ביחד ומעלה את הגשמיות ועושה מהם רוחניות ולפי מה שביארתי שכחות הגשמיות שבגוף מכונה בשם מנעל והכחות הרוחניות מכונה בשם רגל נוכל לבאר לפענ"ד דברי המדרש הנ"ל חנוך תופר מנעלים היינו שהי' מקשר הגשמיות והרוחניות ביחד היינו שכל מה שהי' נהנה מהעולם הזה הי לשם שמים ובזה הי' מקשר המנעל עם