אמרי שמואל ב ו

את עולמו ע"י הסתרת פנים שאין לנו שום נביא וחוזה וכולם רואים שדרך רשעים צלחה וכל מי שהוא רשע יותר מחבירו אזי מצליח יותר מחבירו והצדיקים והחכמים המה בצער וסובלים מרעין בישין וטרדת הפרנסה מטרדת את האדם מאוד. ע"כ אין סברא להנהיג את העולם במדת הדין מחמת שאין אדם נתפס על צערו לכן שיתף השי"ת מדת הרחמים ג"כ מחמת שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אבל לעתיד כשיבא משיח צדקנו ב"ב אזי ומלאה הארץ דעה שיהיו הכל מכירים השגחת השי"ת וגם יקוים בנו והסירותי את לב האבן היינו היצה"ר שהוא שאור שבעיסה המעכב אותנו מעבודת הבורא ית"ש גם יהי' ניכר השגחת הבורא על כל פרט ופרט כמאמר הכתוב אבן מקיר תזעק שאם ח"ו יכשל אדם בעבירה אזי האבנים מקיר יזעקו עליו וטרדת הפרנסה יסיר מעלינו שיהי' איש תחת גפנו כו' וגם עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת אזי אז יהי' יכולת ביד השי"ת להנהיג את עולמו במדת הדין וזהו כוונת המדרש בתחילה היינו בתחילת ברייתו של עולם עלה במחשבתו ית' שינהיג את העולם אח"כ כשיבא משיח צדקנו ב"ב במדת הדין אך לעת עתה ראה שאין העולם מתקיים במדת הדין מחמת שלע"ע ינהיג השי"ת את עולמו בהסתרת פנים ובטרדות הפרנסה ובשאור שבעיסה לכן שיתף לע"ע מדת הרחמים ולא עוד אלא שהקדימו

וזהו ג"כ כוונת הגמ' במס' ר"ה דף י"ז דאיתא שם אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת אלא בתחילה אמת ולבסוף ורב חסד יהי' ג"כ כוונת הגמ' כנ"ל היינו דבתחילה עלה במחשבתו ית' שלבסוף כשיבא משיח צדקנו ב"ב ינהיג את עולמו במדת האמת שהוא מדת הדין ולבסוף היינו לעת עתה בזמן הזה ינהיג את עולמו במדת החסד וכנ"ל כמובן

מדרש בראשית פ' כ"ב ויצא קין מלפני ה' כו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשית תשובה ונתפשרתי כו' אמר כך היא כחה של תשובה כו' אמר מזמור שיר ליום השבת עכ"ל. ונלפע"ד להסביר דברי המדרש ותחלה נקדים מדרש בראשית פרשה י"ט וז"ל כי הקב"ה לא הזהיר רק על האכילה כדכתיב כי ביום אכלך כו' והיא אמרה לא תאכלו ולא תגעו ודחפה הנחש על העץ אמר לה הא לא מיתת כמה דלא מיתת במקרבי' כן לא מיתת במיכלי' עכ"ל ולכאורה קשה להבין המדרש כיון דהיא עצמה היתה יודעת שלא צוה הקב"ה על נגיעה א"כ טענת הנחש לחוה אינה טענה כלל

ונלפע"ד לפי מה דאיתא בגמ' סנהדרין דף ל"ח אמר ר"י אמר רב אדם הראשון מין הי' עכ"ל א"כ קודם שעשה תשובה הי' מין ונוכל לומר דטעה בקדמות לומר שהעולם קדמון כשיטת האפיקורסים ימ"ש וא"כ השי"ת אינו בעל העולם רק שהוא כמו רופא מומחה שבקי בטבעיות והזהיר אותו על עץ הדעת משום שהפרי מזקת לאדם האוכל אותה כמו סם המות וידוע שכל דבר המזיק לאדם מזיק אף בריח ומזה הוכיחה חוה שאף בנגיעתה תזיק לה הריח וכיון שדחפה הנחש וראתה כי העץ לא הזיק אותה בריח אזי טעתה עי"ז שגם האכילה לא יזיק לה לכן אכלה. וכן אדם וכשאמר השי"ת מות תמות הי' סבור ג"כ שימות עי"ז עפ"י דרך הטבע מחמת שהאכילה תזיק אותו ולא ע"י עונש כמו אדון המעניש לעבדו

ואח"כ כשראה שקין עשה תשובה ונתפשר א"כ הבין מזה שלא העבירה עצמה תעניש את האדם עפ"י טבע רק השי"ת הוא מעניש לעוברי רצונו כמו האדון המעניש את עבדו שעבר רצונו משום שהי"ת הוא בעל העולם שברא אותה יש מאין והוא מעניש לעוברי רצונו א"כ יש בידו למחול ע"י תשובה. כי אם נאמר