אמרי שמואל ב ה

והסירותי את לב האבן היינו היצה"ר ויקויים בנו מאמר הכתוב כי הנה החשך כסה ארץ כו' ועליך יזרח כ' ה' היינו שעל כל ישראל יזרח כ' ה' וכולם יקבלו אור מהשי"ת ואז יתנהג העולם במדת האמת ויקוים מאמר הכתוב אמת מארץ תצמח היינו שיצמח האמת משפל מצבו מה שהוא עתה שפל עד לארץ אזי אז יצמח למעלה יהא רעוא שנזכה לזה ב"ב אמן

רש"י בפ' בראשית בפסוק ראשון מביא בשם המדרש. בתחלה עלה במחשבה להברא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים במדת הדין שיתף מדת הרחמים ולא עוד אלא שהקדימו עכ"ל. ולכאורה קשה מאד להבין דברי המדרש איך שייך בהשי"ת תחילה וסוף שבתחילה חשב הקב"ה כך ואח"כ יתחרט ויעשה באופן אחר וכי הוא בן אדם ויתנחם. הגר"א בביאורו על משלי הביא דברי המדרש וז"ל בתחילה עלה במחשבה להברא שנים ולבסוף לא ברא אלא אחד והקשה הגר"א ז"ל כנ"ל איך שייך בהשי"ת תחילה וסוף. ומבאר זאת ע"ז האופן היינו שבכל מקום שמצינו במדרש ע"ז האופן תחילה וסוף אזי לבסוף יתקיים כאשר חשב מתחילה ומה שמסיים המדרש בכ"מ ולבסוף הי' באופן אחר הוא כוונת המדרש ולבסוף היינו עתה בשעת מעשה הי' באופן אחר בשביל איזה כוונה ואח"כ יתהוה באופן אחר כאשר חשב מתחלה ומבאר בזה דברי המדרש היינו בתחילה עלה במחשבה להברא שנים אזי נתקיים זאת לבסוף כאשר חשב בתחילה היינו מה שבסוף נבראו שנים אדם וחוה ומה שמסיים המדרש ולבסוף לא ברא אלא א' הוי הפי' ולבסוף בשעת מעשה היינו בתחילת הבריאה לא נברא אלא אחד בשביל איזה כוונה והשתא הוי פי' המדרש הכי בתחלה היינו בתחלת הבריאה בשעה שברא אחד עלה במחשבתו להברא אח"כ שנים וכן נתקיים בסוף ולבסוף היינו בשעת מעשה בתחילת הבריאה לא ברא אלא אחד בשביל איזה כוונה עכ"ל הגר"א בשינוי לשון קצת. ומהו כוונת הבורא ית' מה שבתחילה לא ברא אלא א' ולבסוף ברא גם חוה אמאי לא ברא אדם וחוה בפעם אחד כמו שאר הברואים שברא זכר ונקיבה בפעם אחד ונלפע"ד שזהו כדי להורות למין האנושי כדי שיבין מזה לאיזה תכלית הוא נברא שאינו דומה כוונת בריאת האדם לכוונת בריאת הבהמה וכל שאר הברואים משום דכוונת בריאת הבהמה ושאר הברואים הכל בשביל האדם שיהיה לאכילתו ולתשמישיו ואם יהי' נברא סוס א' בעולם או גמל א' או חמור א' או בהמה א' אזי לא יהי' מהם תועלת כלל רק שעיקר תועלת הנאת האדם שיש לו מהם הוא מהריבוי שיש בהם היינו מפני שיש בהמות רבות וסוסים רבים אזי נהנים הרבה ב"א מהריבוי שלהם ואחרי שעיקר תועלת מהבריאה שלהן הוא מהריבוי לכן ברא השי"ת בפעם אחד זכר ונקיבה כדי שיולידו הרבה מאותו המין ובזה יושלם רצון הבורא ית' בבריאתם. אבל המין האנושי ברא השי"ת בתחילה אדם לבדו ואח"כ חוה כדי שיתבונן מזה האדם שתכלית האדם אינו רק הריבוי כמו בבהמה רק בשביל אדם א' צדיק כדאי הוא להשי"ת בריאת עולמו כמו שנאמר וצדיק יסוד עולם ועל כל א' הוא מוטל שיהי' צדיק כדי שיושלם ע"י כוונת הבריאה. רק עולם מלא אנשים צריכין שאם לא יהי' עולם מלא לא יהיו צדיקים לכן ברא אח"כ גם את חוה כדי שיצא מהם עולם מלא

ועתה נבוא לבאר המדרש שהתחלנו בו בעה"י היינו מה שבתחילה עלה במחשבה להברא את העולם במדת הדין כו' היינו משום דאיתא בגמ' עירובין דף ס"ה אמר רב ששת משום ראב"ע יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מ"ט שכורת ולא מיין היינו משום דעול השעבוד והצרות מטרידים את האדם ואין בו דעת צלולה לפקח על דרכיו ולכוין את מעשיו לאבינו שבשמים גם בעתים הללו שהה שהשי"ת מנהג