אמרי שמואל ב מח

בביאוריו שחסד נקרא מה שאינו מחויב מצד הדין רק מצד החסד ואמת נקרא מה שהוא מחויב עפ"י דין היינו לפי שהאדם צריך לעבוד את הבורא ית' אפילו בדבר שאינו מחויב עפ"י הדין עפ"י דמיון שהאדם מחויב ליתן מעשר מהריוח זהו אמת היינו שהדין כך אבל מי שנותן חומש זהו מצד החסד וכן מה שהצדיק מקדש את עצמו במותר לו זהו מצד החסד וזהו כוונת הכתוב שצריכין אנו לעבוד את השי"ת יותר ממה שציונו בפירוש שזהו מצד החסד ואף מי שעובד את בוראו במדת החסד מ"מ צריך ליזהר את עצמו שלא יסור מן האמת ג"כ כי אין צדיק בארץ כו' ולא יחטא היינו אף שהוא צדיק ועובד את בוראו יותר מן החיוב מצד החסד וכנ"ל מ"מ יש בו איזה דברים שהוא חסר שאף האמת אינו מקיים לכן מזהיר הכתוב חסד ואמת אל יעזבך היינו שהאדם צריך להתנהג בעבודת השי"ת במדת החסד לעבדו אף מה שאינו מחויב מצד הדין מ"מ צריך ליזהר א"ע שלא ינטה בדברים אחרים מן האמת. ועפי"ז נוכל לפרש כוונת חז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו היינו שעושה חסד עם השי"ת שעובדו יותר מן החיוב ונוכל לומר דכוונת הכתוב ורב חסד ואמת נמי ע"ז האופן היינו למי שעובד להקב"ה יותר מן החיוב במדת החסד אזי הקב"ה מתנהג עמו ג"כ ברב חסד היינו שהקב"ה עושה עמו טובות יותר מכפי מעשיו אבל מי שעובד להקב"ה במדת האמת שאינו מקיים רק מה שחייבתו תורה ולא יותר אזי הקב"ה ג"כ מתנהג עמו רק במדת האמת שעושה עמו טובות לפי מעשיו ולא יותר

בשו"ע או"ח סימן תצ"ד שם בשערי תשובה אות ז' כתב הטעם שאנו קורין רות בשבועות היינו משום שדוד המלך ע"ה מת בעצרת ומסתמא נולד ג"כ בעצרת ומגלת רות נכתבה ליחס דוד עכ"ל. ולעיל בסימן ת"צ במג"א ס"ק ח' כתב בשם הילקוט וז"ל מה ענין רות אצל ד ש עצרת שנקראת בזמן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני עכ"ל. ולפענ"ד נראה לתת לזה טעם אחר לפי מה דאיתא במס' סוטה דף י"ב דרש ר' שמלאי תורה תחילתה גמילת חסדים וסופה גמילת חסדים תחילתה ג"ח מה שעשה הקב"ה כתנות עור וילבישם וסופה ג"ח ויקבר אותו בגיא. וכל המצות שכתובים בתורה מה שבין אדם לחבירו הוא נכלל ג"כ בכלל ג"ח א"כ היסוד של תורה הוא גמילת חסדים ומבואר במדרש רות פרשה ב' אות י"ד אמר ר' זעירא מגילה זו אין בה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים עכ"ל וכיון דכל עיקר התורה הוא ג"ח וספור מגילת רות הוא נמי גודל הענין של ג"ח משו"ה קורין רות בשבועות ועיין ג"כ מדרש קהלת פ"ז אות ב' אמר ר' ברכי' תורה ראשיתה גמילת חסד דכתיב ויבן כו' את הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם ונעשה שושבין להם. באמצעיתה דכתיב וירא אליו ה' באילני ממרא שבקרו. ויברך א' את יצחק זו ניחום אבלים. בסופה שנאמר ויקבר אותו בגיא

בתהלים קפיטל ל"ד כפירים רשו ור' ודורשי ה' לא יח' כ"ט ולכאורה אינו מובן וכי דורשי ה' לא יחסר להם דבר אך דנוכל לפרש ע"ז האופן דהנה ידוע כי עובדי ה' מספקים את עצמם במועט ואינם מבקשים מותרות ומי שמבקש מותרות אזי לעולם לא יוכל להשיג כל תאותו כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו ולעולם הוא רעב לבקש תאותו ומי שמסתפק במועט אינו מרגיש רק חסרון ההכרחי היינו אם יחסר לו הדברים שא"א לחיות בלעדם אז הוא מרגיש בצערו ואם לא יחסר לו הכרחיותיו אזי טוב לו וזהו כוונת הכתוב כפירים רשו ורעבו היינו מי שהוא כמו כפיר שאינו מסתפק במאכלים פשוטים רק שמאכלו רק בשר הוא רש ורעב