אמרי שמואל ב מה

ובתוס' במס' תענית דף ח' ד"ה אלא הקשו דמכאן משמע דבדבר המדוד והמנוי לית להו רשותא ובדבר הסמוי ולא מדוד אית להו רשותא אלמא אין ברכה בדבר הסמוי ובתענית שם אמרו אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ותירצו דהא דהכא דלית להו רשותא אלא בדבר הפקר ולא בדבר המנוי וכייל היינו משום דאין ברכה מצויה בהני ולית בהו דבר הפקר והאי דבעלים נינהו אלא בדבר הסמוי והיינו מטעם דהברכה מצויה בדבר הסמוי ומה שמתרבה בשביל הברכה הוי כמו הפקר משו"ה אית להו רשותא למשקל מיניה עכ"ל התוס'. ולפע"ד אזי תירוץ התוס' קשה מאוד דמאי קאמר דמה שמתרבה בשביל הברכה הוי כמו הפקר משו"ה אית להו רשותא למשקל מיניה הלא מה שמתרבה בשביל הברכה הוא ברכת השי"ת שמברך לאיש צדיק מחמת שהשי"ת אוהב את חסידיו א"כ איך יעלה על הדעת שהשי"ת יתן רשות לשד למשקל מיניה הלא אם הקב"ה נותן את הברכה לאיש הישר בעיניו א"כ בוודאי אין רצונו שיקחו שדים מתנתו. ונלפע"ד לתרץ קושית התוס' בענין אחר ובתחילה צריכין לבאר מאמר חז"ל הנ"ל מה שאמרו אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר השקול ומנוי היינו משום דאין אדם זוכה שיראה בעיניו ניסים גלוים רק צדיקים גמורים כמו ר' חנינא ב"ד וחביריו זוכים לניסים גלוים אבל שארי צדיקים אינם זוכים לניסים גלוים רק לניסים נסתרים משו"ה אין הברכה מצויה בדבר השקול ומנוי כדי שלא יהא נס נגלה רק בדבר הסמוי מן העין כדי שלא יהא רק נס נסתר כדי שלא יהא בעל הנס מכיר כ"כ בניסו

לפי"ז נוכל לומר דהא דכתיב במשלי ג' מארת ה' בבית רשע היינו שבנכסי רשע שולט קללת השי"ת הוא נמי בענין כזה שלא יהא ניכר הקללה בנס נגלה כגון אם הניח בתיבתו מאה מטבעות ימצא אח"כ תשעים משום דאינו זוכה לראות נס גלוי כדי שלא יבטל הבחירה רק בדבר הסמוי מן העין שאינו לא כייל ולא מנוי בזה שולט קללת ה' בבית רשע ובזה יכול לשלוט השד לקחת אותו שכיון ששם שולט קללת השי"ת משו"ה הוי כמו הפקר כמו שכתב הרמ"א בחושן משפט סימן שפ"ח ס"ק י"ג שמותר ליטול ממון מסור לעצמו. לפי"ז נוכל לומר דזהו כוונת הגמ' דכל מידי דצייר וחתים לית להו רשותא עד דמשכחנא מידי דהפקרא היינו אצל נכסי רשע בדבר הסמוי דלא כייל ומני והוי כמו הפקר וכנ"ל. והשתא מיושב לן קושיא הראשונה הנ"ל כמובן. וגם קושית התוס' הנ"ל נמי יתישב לן שפיר בס"ד דקושטא הוא דבדבר הסמוי מן העין שולט הברכה בצדיק. וברשע שולט הקללה בדבר הסמוי והוי כמו מידי דהפקירא

מס' ערכין דף ט"ו ואמר ר"ל כל המספר לה"ר מגדיל עונותיו עד לשמים. נלפע"ד לבאר הסבר מאמר הנ"ל בזה האופן ותחילה נבאר ההסבר של הכתוב בפ' נח שכתוב בו צדיק תמים מה נקרא צדיק ומה נקרא צדיק תמים ונראה לבאר ע"ז האופן דהנה ידוע מאמר הכ' כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכל אדם ואדם יש לו חסרונות ועפ"י רוב אף מי שהוא צדיק אינו רק בצד אחד היינו באיזה פרטים הוא נזהר וגדול בזה כמאמר חז"ל במס' ב"מ דף נ"ח א"ל אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי א"ל באחוורי אפי' עכ"ל הרי חזינן מזה דכל צדיק וצדיק יש לו דרך בפני עצמו בעבודה אשר בזה הוא נותן את נפשו לקיים זו המדה בכל ההידורים ויש צדיק שבאיזה ענינים הוא נזהר מאוד ובאיזה ענינים שאינו שם את נפשו ליזהר בהם הוא נשחת באיזה מדות זהו נקרא צדיק שאינו תמים לכן כתיב בנח איש