אמרי שמואל ב מא

שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא עכ"ל וכן הוא במדרש רבה שמות פרשה ג' וז"ל שכן בערביא קורין לנער פתיא

שם דף ט"ז א"ר בנימין בר יפת אר"א שיגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו עכ"ל עיין פי' המפרשים ולפענ"ד נ"ל לפרש דמשו"ה דעת הזקנים נוחה ביין ישן משום דעל כל הדברים שהזקן מביט יחלש דעתו שבכל הדברים אזי כל שישן יותר מקלקל יותר כגון בית ישן או בשר ישן או בעלי חיים ישנים וא"כ אם הזקן מסתכל באלו הדברים שכל מה שהזקין יותר מקולקל יותר אזי יוחלש דעתו מזה בחשבו שהוא עצמו ג"כ כל שהזקין יותר מקולקל יותר אך כשמביט ביין שטבע היין שכל מה שיזקין יותר טוב יותר אזי נוחה דעתו מזה בחשבו שהוא ג"כ יכול להיות שכל מה שיזקין יותר יהיה טוב יותר. וביתר ביאור נוכל לומר דפי' זקן הוא זה שקנה חכמה היינו חכמת התורה והתורה נמשלה ליין שנאמר ושתו ביין מסכתי וכמו שהיין כל מה שיזקין יותר הוא טוב יותר כן התורה שבלב הזקן הוא משובח יותר

מס' נדרים דף ל"ב אמר ר' כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נ' ביעקב וקפריך הגמ' והא בלמד אלף כתיב וקמשני אלא משום מדה כנגד מדה עכ"ל הגמ' ופירש הר"ן וז"ל דבמדה שאדם מודד מודדין לו ולא נפיק מקרא עכ"ל ולכאורה קשה כיון דלא נפיק מקרא א"כ למה מביא הקרא של כי לא נ' ביעקב אחרי שעיקר הדרש הוא משום מדה כנגד מדה ולא מן הקרא הנ"ל. ולפענ"ד נראה לפרש עפ"י מאמר הגמ' דמס' סוטה דף ל"א על הקרא דבכל צרתם לא צר קאמר שם הגמ' דכל היכא דכתיב לא בלמד אלף משמע הכי ומשמע הכי עכ"ל היינו דברוב מקומות שכתוב לא בלמד אלף משמע לאו אך שיש מקומות שכתוב בלמד אלף מ"מ דרשינן לו כמו אליו ע"כ קאמר הגמ' במס' נדרים הנ"ל דהא דקאמר ר' כל המנחש לו נחש ומפיק זאת מקרא דכי לא נ' ביעקב אף דכתיב לא באלף מ"מ דרשינן האי לא כאילו היה כתוב לו בויו משום מדה כנגד מדה ולעולם מקרא נפיק

מס' סוטה אמר רב שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ר"ל בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. רבים תמהו והלא מצינו כמה צדיקים שהיו להם נשים רעות כמו ר' יוסי הגלילי גם מצינו רב מצערא ליה דביתהו. רבי חייא מצערא ליה דביתהו. ודוחק לומר דכולהו מיירי רק בזיווג ראשון שאינו לפי מעשיו דהרי מצינו כמה צדיקים שגם בזיווג שני היו להם נשים רעות. ע"כ נלפע"ד שאותם הנשים הרעות הנשואות לצדיקים אינן נקראות רשעיות רק שהמה בטבעם רעים ואינן יכולות להתגבר על טבעם הרע רק באמת המה מאמינים בהשי"ת ולבם טוב לשמים רק שאינן יכולות להתגבר על טבעם והא דמזמין השי"ת לאיזה צדיקים נשים רעות הוא משום שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובוודאי אף מי שהוא צדיק יש בידו איזה עוונות שצריך לסבול עבורם בעוה"ז כדי שיהי' להם שכר שלם בעוה"ב ומאי נפקא מינה אם יענישם השי"ת בעונש אחר או בעונש אשה רעה ואם רואה השי"ת שלפי מעשיו ראוי להענישו באשה רעה אזי מענישו השי"ת שמזמין לו אשה רעה כדי שלא יראה פני גיהנם וזהו כוונת חז"ל שזיווג שני לפי מעשיו היינו שאף בצדיק שוקלין את מעשיו אם ראוי לאשה רעה נותנים לו אשה רעה ואם לפי מעשיו ראוי שיזמינו לו אשה טובה אזי נותנים לו אשה טובה. והא דמשמע מהפסוק שהביאו חז"ל ע"ז כי לא ינוח שבט הרשע כו' שאין מזווגים לאדם צדיק אשה מרשעת זהו דווקא מרשעת שהיא רעה לשמים ולא רעה בטבעה: