אמרי שמואל ב מ

שם דף נ"ג. כשהיה הלל שמח בשמחת בית השואבה היה אומר אם אני כאן הכל כאן אם אין אני כאן מי כאן עכ"ל. הכל תמהו ע"ז והלא הילל היה עניו גדול ואיך קאמר אם אני כאן הכל כאן שזהו נראה כמו גאות ח"ו. ונלפע"ד לבאר עד"ז דצריך להבין מה שקאמר אם אני כאן על מי מוסב מלת אני דאם נאמר דמלת אני קאי על הגוף זה אי אפשר דמה חשיבות יש בגופו של אדם שסופו לכלות במותו. ובחייו נמי הרי גופו של אדם נבנה מכמה אברים ואם נביט על כל אבר ואבר של אדם לא שייך לאמר עליו החשיבות של אם אני כאן הכל כאן שנאמר עליו שזהו אני שכוון הלל עליו אלא ע"כ דמלת אני מוסב על מחשבת הלב שזהו המקשר כל האברים ביחד היינו שאם ירצה אדם להביט בעיניו על איזה דבר אזי בתחילה מחשב בלבו שרצונו להביט בזה הדבר ואח"כ הוא מביט בעיניו נמצא שהעינים המה שלוחי הלבב וכן כשרוצה ליטול איזה דבר אזי בתחילה מחשב בלבו שיטול אותו דבר ואח"כ הוא נוטל אותו דבר נמצא דהידים המה שלוחי הלבב וכן הרגלים וכן הנענוע של כל אבריו אזי בתחילה מחשב בלבו מה שצריך לעשות בהאברים ואח"כ גומר מחשבתו על ידי האברים שלו נמצא שלבו של אדם היא המקשרת כל האברים ביחד שכל אבריו של אדם משועבדים למחשבת הלב נמצא שמלת אני שייך לומר על מחשבת הלב והוא כח השכל והיא נפש המדברת שהפסוק כוון עליה במה שכתב ויהי האדם לנפש חיה אזי פי' התרגום לרוח ממללא שזהו נובע מחלק הנשמה וכשהיה הלל שמח בשמחת בית השואבה אזי רצה לעורר את כל העם שלא ישמחו שמחה של הוללות בלא מחשבת הלב לשם שמים שאז רק הגופים שמחים ולא הנשמות אזי היה אומר להם אם אני כאן פי' אם מחשבת הלב יש כאן שהיא טהורה לשם שמים אזי הכל כאן פי' אזי כל הענינים שעושים עתה כאן יש כאן פי' שיש ממש בהשמחות שעושים עתה פה. אם אין אני כאן פי' אם אין מחשבת הלב לשם שמים בהשמחות א"כ מי כאן כלומר שלא נחשב למאומה כל עניני השמחות שעושים אם אין הלב מחשב לשם שמים

במס' ר"ה דף י"ח אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור כו' מתקרע שנא' כה' א' בכל קראנו אליו ופריך הגמ' והכתיב דרשו ה' בהמצאו ומשני התם ביחיד הכא בציבור וביחיד אימת אלו י' ימים שבין ר"ה ליו"כ עכ"ל והקשה ע"ז הטורי אבן הלא בשעה שחלה חזקי' ונענה ונתרפא היה חג הפסח ואעפ"כ נענה ומתרץ ע"ז דמלך שאני שגדול כחו ככח הציבור. ולפענ"ד נ"ל לתרץ באופן אחר היינו דמה דקמשני הגמ' דהיחיד אינו נענה רק בעשי"ת היינו משום דאז השי"ת הוא קרוב אף ליחיד כדמוכיח הגמ' מהפסוק דרשו ה' בהמצאו ק' בהיותו קרוב היינו מראש השנה עד יו"כ שאז השי"ת הוא קרוב לכל אף ליחיד משא"כ בשאר ימות השנה אין הקב"ה נפנה רק לצבור ע"ז נוכל לחלק דחולה שאני שהשי"ת הוא קרוב לחולה בכל שעה כמו שאמרו חז"ל שכינה למעלה מראשותיו של חולה א"כ השי"ת קרוב לחולה אף ליחיד בכל שעה להיות נפנה לתפילתו משו"ה נענה חזקי' בתפילתו בחליו אף שהיה בחג הפסח. וכן שמעתי פי' על פסוק אחד מאיש אחד מה ששמע מהגאון ר' אי"צ ז"ל ר"מ דוואלאזין היינו מה שכתוב אצל ישמעאל ששמע א' אל קול הנער באשר הוא שם הוי הכוונה באשר הוא שם היינו שהשי"ת היה שם משום ששכינה למעלה מראשותיו של חולה

מס' מגילה דף י"ד פתיא אוכמא פירשו המפרשים שזהו כלי שחור ולפענ"ד נראה לפרש שכוונתו היינו נער שחור שאינו מכובס כראוי כלומר תינוק שאינו מלומד כדאמרינן בסנהדרין דף ק"י וז"ל