אמרי שמואל ב לו

הלומד מכל אדם והא דהשיבו זקני הנגב איזהו חכם הרואה את הנולד היינו לפי שיטת אלכסנדרוס מוקדון השואל אותם היינו משום שהוא חשב כי הוא חכם יותר מכולם אחרי שהוא כבש כל העולם לכן השיבו לו שאין בכל באי עולם איש שיהא ראוי לקרוא לו שם חכם משום דאיזהו חכם הרואה את הנולד וזהו נעלם מכל אדם וההסבר הזה ממה שקאמר איזהו חכם הרואה את הנולד הוא כך דהיינו לדוגמא אם אדם לקח מסחר להעמיד מזון לאנשי חיל כל השנה ע"ז המקח ואח"כ היה עצירת גשמים ר"ל לכן לא נתנה הארץ את פריה אזי האיש הנ"ל הוא מוכרח להפסיד במסחרו הרבה ממון אחרי שהפירות הוא ביוקר נמצא שהאיש החכם אשר לקח המסחר במקח השוה אזי אח"כ נעשה סכל משא"כ אם היו גשמים בעתם ונפנה הארץ פריה בשפע ובריבוי אזי האיש ההוא נעשה חכם נמצא שמעינן מזה שהאדם אינו יכול לעשות מסחר שיהא בטוח שירויח שיהיה נקרא חכם מחמת שאינו יודע מה יולד יום וכן בכל מסחר ומסחר. אך הקב"ה היודע עתידות לכן יקוים מחשבת השי"ת לעד לכן הוא מקור החכמה וזהו שהשיבו זקני הנגב להמלך שחכם נקרא השי"ת שהוא יודע עתידות הרואה את הנולד אבל אדם אינו ראוי להקרא בשם חכם. ומה שכבשת את המדינות אין זו מחמת רוב חכמה רק מחמת רוב הצלחה שסייעוך מן השמים שנתנו לך סיבות טובות כדי שתוכל לכבוש. ואם לא סייעוך מן השמים ונתנו לך סיבות שונות להפריע מחשבותיך אזי לא עמדה לך חכמתך. ומה שאמר בן זומא איזה חכם הלומד מכל אדם כוונתו שבאדם אחד אינו כלול כל החכמה רק החכמה נתחלק לכמה בני אדם ומה שזה משיג זה לא יוכל להשיג ואינו שייך לקרות לאדם א' חכם לכן אמר שאיזהו חכם הוא היודע ומכיר שהוא אינו חכם שצריך ללמוד מכל אדם

מס' ברכות דף ה' תניא אבא בנימין אומר כו' ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום עכ"ל. עיין בפירש"י ע"ד הפשט. ולפענ"ד נוכל להסביר את הענין בדרך אחר דהנה ידוע שצפון הוא שמאל ודרום הוא ימין כדכתיב צפון וימין אתה בראתם וידוע מאמר חז"ל על הפסוק אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אזי אמרו חז"ל ע"ז למיימינים בה היינו העוסקים בתורה לשמה זוכים לאריכות ימים והעוסקים בתורה שלא לשמה זוכים לעושר וכבוד נמצא דימין מוסב על לשמה ושמאל מוסב על שלא לשמה. ונקדים מה שכ' הגאון מלבי"ם על הפסוק של ויאבק איש עמו כו' ויגע בכף ירכו אזי פ' הגאון הנ"ל שידוע שמי שנאבק עם יעקב הוא היצה"ר שרצה להחטיאו ושרצה למצוא עליו חסרון כל שהוא אזי ויגע בכף ירכו היינו שמצא חסרון כ"ש היינו בעניני תשמיש שראוי שצדיק שכל מעשיו לשם שמים אזי ידבק באשתו לשם שמים לגמרי בלא שום הנאת עצמו וזה היה דבר קשה אף לצדיק תמים וזה החסרון מצא בכף ירכו שאף שבוודאי היה כוונתו לשם שמים מ"מ אי אפשר שלא יתערב מעט הנאת עצמו בזה עכ"ל הגאון הנ"ל בשינוי לשון קצת א"כ לפי"ז בשאר הצדיקים שאינם במדריגת יעקב מ"מ נותנים עיניהם בזה ג"כ שיהיה כוונתו לשם שמים וגם להנאת עצמם מעט נמצא שמטתו עומדת בין לשמה בין שלא לשמה וזהו כוונת התנא אבא בנימין שהיה מצטער על מטתו שתהא עומדת בין צפון לדרום היינו מה שהוא מתדבק עם אשתו היה מצטער שיהא לשמה היינו לשם שמים ומעט להנאת עצמו היינו שלא לשמה:

שם דף י"ז כי הוו מיפטרי רבנן מבי ר' אמי כו' הוי אמרי הכי עולמך תראה בחייך ונלפע"ד לפרש כוונת הגמ' ע"ז האופן היינו דהנה חז"ל במס' חגיגה דף ה' דרשו על הפסוק של ואותי יום