אמרי שמואל ב לה

ולא יאבדנה שיהי' שמור אצלו כמו הסיג של הכרם שהסיג שומר להפירות שבכרם כן קחשיב התנא שאלו המדות המה סיגים לאלו המעלות ע"כ אם האדם קנה לאותן המעלות אזי יראה ג"כ לקנות אותן המדות שקחשיב לכל מעלה ומעלה כדי שיתקיים המעלה בידו משו"ה קחשיב ג"כ סיג למעלת החכמה הוא שתיקה אבל סיגים להחסרונות שלא יצאו חוץ לגבולם להתקלקל יותר זאת לא קחשיב משו"ה לא קחשיב התנא סיג לחסרון הטפשות שלא יקלקל יותר היא שתיקה. ולפי מה שביארתי שמעלת השתיקה הוא רק לשמור החסרון של הטפשות שלא יצאו לחוץ ויזיקו לנפשו בזה נוכל לבאר מאמר התנא באבות פרק ראשון שאמר התנא ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה עכ"ל שלכאורה מלת לגוף אין לו ביאור דהו"ל למימר ולא מצאתי טוב משתיקה אך באמת כוונת התנא להשמיענו שמעלת השתיקה הוא רק בעניני הגוף ולא בעניני הנפש כמאמר חז"ל על הפסוק האומנם אלם מה אומנתו של אדם בעולם הזה יעשה עצמו כאלם יכול אף בד"ת כן ת"ל צדק תדברון וכמאמר חז"ל כי חיים הם למוצאהם למוציאהם בפיו וכמאמר חז"ל בירושלמי כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין ע"כ כוונת התנא לא מצאתי לגוף היינו בעניני הגוף אזי טוב השתיקה אבל לא בעניני הנפש ומפני מה נענש ראב"ש שיצא תולע מאזנו לאח"מ מפני ששמע בזילותא דצורבא מרבנן ולא מיחה

שם הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון עכ"ל. לכאורה קשה להבין כוונתם במה שאמרו ובטוב העולם נדון ולפע"ד נוכל לפרש ע"ד מאמר חז"ל במס' קדושין דף מ' ע"ב ראב"ש אומר לפי שהעולם נדון אחר רובו כו' עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חובה עכ"ל לפי"ז נוכל לומר שזה כוונת התנא ובטוב העולם נדון היינו שדנין את האדם על מעשיו איך שבמעשיו קלקל אפ כל העולם ואיך שבמעשיו הטובים מתקן את העולם

שם פרק רביעי ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות עכ"ל. לכאורה מלת גופו משולל הבנה שהי' לו לומר כל המכבד את התורה מכובד על הבריות וכל המחלל כו מחולל כו' ולפענ"ד נ"ל לבאר ע"ז האופן היינו דהאדם המחלל את התורה ואינו נותן כבוד לספר תורה מחמת שהוא חושב מה חשיבות יש בהספר תורה אחרי שגוף הס"ת הוא רק דיו וקלף ומה קדושה יש בדיו וקלף זהו סימן שאינו מאמין בהקדושה הרוחניות שיש בהס"ת ע"כ הוא חושב שזהו רק קלף ונייר ע"כ אינו נותן כבוד לגוף התורה וגם אינו נותן כבוד לאיש ת"ח וי"א מחמת שהוא חושב שגופו של ת"ח הוא רק בשר ועצמות ומה קדושה יש בו ואינו מאמין בהקדושה הרוחניות שיש בהת"ח לכן בעון זה הוא מדה כנגד מדה שגם בזה האדם אזי הקדושה הרוחניות שיש בו בורחת ממנו ואינו נשאר אצלו רק גופו שהוא בשר גידים ועצמות בלא שום קדושה לכן אין לגופו שום חשיבות והיא מחוללת על הבריות אבל מי שמכבד את התורה מפני הרוחניות שיש בה וכמו כן מכבד להת"ח וי"א מפני קדושת הרוחניות שיש בו לזה הוא מדה כנגד מדה שגם גופו צריך להיות מכובד על הבריות מפני קדושת הרוחניות שיש בו

במס' תמיד שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב כו' אי דין מתקרי חכים אמרו לו איזהו חכם הרואה את הנולד. ובמס' אבות איתא בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם. ויש, להבין השינוי בין הא דמס' אבות ובין הא דמס' תמיד. ויש לפרש ע"ז האופן דודאי כן הוא האמת כמאמר בן זומא איזהו חכם