אמרי שמואל ב לד

שלא כדין אזי יענש בידי שמים ולכן מת יוסף קודם לאחיו מחמת שהי' מוטל עליו שולטנות לכן הוא דבר קשה מאוד לשקול בפלס שלא יענוש לשום אדם שלא עפ"י דין וזהו כוונת התנא שמסיים ואל תתודע לרשות היינו אם הטילו עליך שולטנות שתהי' שליט בעיר אזי אל תתודע לרשות היינו שלא תכיר את עצמך להשולטנות היינו שלא תהי' מרוצה בשום אופן לקבל שולטנות להיות שליט כדי שלא תענש

וביתר ביאור נוכל לפרש מאמר התנא ושנא את הרבנות שהרבנות מקברת את בעלי' לפענ"ד נ"ל לבאר ולקרב אל השכל מפני מה הרבנות מקברת את בעלי' היינו משום שכל אחד ואחד יש לו סכסוכים עם כמה וכמה אנשים וכל אחד ואחד חושב בנפשו שהצדק אתו ואינו עושה לרעהו שום עולה ואף אם נביט על אדם ישר והגון יש לו ג"כ כמה וכמה סכסוכים ומריבות עם אנשים רבים והוא חושב בנפשו שבכל דבר ודבר הצדק אתו ואף אם יש לו סכסוכים עם אנשים ישרים כמותו מ"מ הוא חושב שהצדק אתו והאיש השני שהוא ג"כ איש ישר חושב ג"כ שהצדק אתו והטעם בזה משום שאדם קרוב אצל עצמו והפני' שיש לו בזה הענין אזי הוא מעוור את עין שכלו לכן הוא חושב בנפשו שהצדק אתו ואם בכל ענין וענין שהאדם חושב שהצדק אתו אזי ינצח את חבירו אזי הי' אוי לו ואוי לנפשו שהי' נכשל בגזל ובשאר עבירות אך באמת הצלחת האדם הוא במה שאינו יכול לנצח את חבירו ועי"ז ניצול האדם מכמה עבירות ממה שיצר האדם מפתה את האדם וזה החסרון יש בשר מחמת שיש בכחו בכל מקום לנצח את חבירו ושכל האדם מצוי לטעות וכיון שבכל מקום שיש לו סכסוך עם חבירו הוא מנצח מחמת שהוא שר ממילא הוא מנצח את חבירו אף במקום שאין הצדק אתו ולפעמים יכול להרוג אנשים צדיקים מחמת טעות שכלו שהוא חושב שהדין אתו ובעבור אותן העבירות יכול השר למות בלא עתו ע"כ אמר התנא שהרבנות מקברת את בעלי' וראי' לזה משאול שהי' צדיק והרג את נוב עיר הכהנים בטעותו שחשב אותם למורדים ובעון זה נהרג בלא עתו ואחאב שהרג את נבות חשב ג"כ שהצדק אתו אחרי שהי' רוצה ליתן לנבות כרם אחר ועפ"י טעותו הרג את נבות ועי"ז נהרג אחאב בלא עתו ע"כ יפה אמר התנא ושנא את הרבנות כו'

גם ראי' מדוד המלך ע"ה שבא להחטא של בת שבע ואורי' ועי"ז סבל כמה צרות ומי הביאו לזה הרבנות היינו על ידי השררות לקח בת שבע וע"י השררות נהרג אורי'

שם פרק שלישי מסורת סיג לתורה מעשרות סיג לעושר נדרים סיג לפרישות סיג לחכמה שתיקה. המפרשים הקשו מדוע בכל המעלות חשיב הסיג תחילה ואח"כ המעלה ובחכמה חשיב המעלה תחילה היינו החכמה ואח"כ הסיג היינו שתיקה הו"ל למימר שתיקה סיג לחכמה ולפענ"ד נראה בעיני לפרש ע"ז האופן דלא נוכל למימר שתיקה סיג לחכמה דהוי משמע דשתיקה אין לה מעלה אחרת זולת מה שהיא סיג לחכמה והאמת אינו כן ששתיקה יש לה עוד מעלה מה שהיא סיג לטפשות ג"כ כמאמר הכ' גם אויל מחריש חכם יחשב משו"ה קאמר התנא בזה הלשון סיג לחכמה שתיקה ובזה הלשון אינו ממעט מעלת השתיקה שלא יועיל ג"כ למידי אחרינא אך עדיין יקשה אמאי לא קאמר התנא סיג לחכמה ולטפשות שתיקה ע"ז יש לומר דהתנא לא חשיב רק מעלות ודברים החשובים כמו תורה עושר פרישות שהמה מעלות אזי קחשיב התנא ע"ז סיגים היינו שהתנא נותן עצה להאדם שקנה אותן המעלות מה יעשה שיתקיים המעלה אצלו