אמרי שמואל ב לב

שהוא עבירה וזהו המליצה שהיצה"ר עומד מאחריו וזהו כוונתם והסר שטן מלפנינו ומאחרינו

מה שאנו אומרים בווידוי טפלנו שקר ואח"כ כזבנו וצריכין אנו להבין החילוק של טפלנו שקר מכזבנו ובחיי אדם בהל' יו"כ מבאר זאת והוא דחוק. ונלפע"ד לפרש הפי' של טפלנו היינו דבר שאינו עיקר הנטפל עם דבר שהוא עיקר שייך ע"ז לכתוב לשון טפלנו כמו דאיתא במס' סנהדרין דף ט' וז"ל א"כ ענש הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כו' עכ"ל לפי"ז נוכל לפרש בענין נ"ד נמי כן כי דרך המון עם כשמספרים דבר אמת אזי המה מיפים את הסיפור בדברי שקר היינו שהמה מוסיפים להסיפור גם דברי שקר כדי ליפות את הענין וזהו הפי' של טפלנו שקר היינו שעשינו את השקר טפל להאמת. ואח"כ כתב בהווידוי כזבנו היינו היכא שעיקר הסיפור הוא כזב

מגילת אסתר פרשה ו'. ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו כו' כי נפל תפול לפניו ולעיל כאשר נתנו לו עצה לעשות העץ כתיב ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ כו'. ובגמ' פריך מ"ש התם דקרי להו אוהביו ומ"ש הכא דקרי להו חכמיו מלמד שאפילו באומות העולם כו'. ולפע"ד נוכל לתת עוד טעם ע"ז מה שקרו להו הכא חכמיו דזהו ידוע דאיש עני ומדוכה ביסורין ח"ו אין לו אוהבים כדכתיב משלי י"ז אחי רש שנאוהו וכמאמר הכתוב שם ודל מרעהו יפרד וכמאמר חז"ל במס' שבת דף ל"ב אבב חנותא נפישי אוהבי ונפישי מרחמי אבב בזיוני לא אחי ולא מרחמי. ע"כ לעיל בשעה שיעצו אותו לעשות העץ שהיה אז המן במעלה עליונה להכי קרי להו אוהביו אבל הכא לאחר שהרכיב את מרדכי כתיב ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו. וכיון ששמעו אוהביו מהבזיון שלו ואבב בזיוני לא אחי ולא מרחמי אזי תיכף נתהפכו האוהבים להיות שונאים כדכתיב אחי רש שנאוהו להכי כתיב אחריו ויאמרו לו חכמיו היינו משום שאוהביו שהיו חכמיו לא נשארו רק חכמיו ולא אוהביו וכנ"ל. גם נלפע"ד לבאר מה שקשה לכאורה דמ"ש התם כשיעצו לעשות העץ כתיב ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו מעיקרא זרש והדר אוהביו ומ"ש אח"כ כתיב ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו מעיקרא חכמיו ואח"כ זרש. ונלפע"ד משום שאין אדם רואה חובה לעצמו משו"ה לעיל בעשיית העץ משום דאדם קרוב אצל עצמו אזי הבינה תיכף טובתה ואח"כ בשעה שהוצרכו לפתור את המן הנפילה שלו אזי לא הבינה תיכף נפילתה משום שאין אדם רואה חובה לעצמו משו"ה הבינו החכמים תחילה ואח"כ זרש

מס' אבות פרק א' אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני עכ"ל. נראה לבאר הפי' של הדברים מה שאמר התנא וכשאני לעצמי מה אני נראה דכוונתי כך היינו דאף אם אדם עובד השי"ת בתורה ובעבודה שכל היום הוא עוסק בתורה ובתפילה בכוונת הלב ועטוף בטלית ותפילין אך שאינו עוסק במצוות לחזק ידים הרפות או לעשות איזה תיקונים בעירו או לחזק ידי לומדי תורה או להוכיח בני אדם להחזירם בתשובה אם יש בכחו רק שכל היום הוא עוסק בתורה ובעבודה ואינו מביט בטובת בני עירו וכ"ש בטובת הכלל רק שהוא מטיב לעצמו בתורתו ובעבודתו א"כ מה אני היינו מה נחשב זאת הצידה לדרך רחוקה שהאדם צריך ללכת אחר פטירתו כמאמר חז"ל זוודא קלילא ואורחתא רחיקתא אך אם אדם עסוק בהמצוות לזכות את הרבים אזי זכות הרבים תלוי בו

ועל דרך זה נלפע"ד לבאר פי' המשנה במס' אבות פרק ו' אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד. שלכאורה