אמרי שמואל ב לא

התורה. ומי שירצה לילך בדרך אחר היפך התורה שייך עליו לומר שהוא סכל שסכל הוא היפך מחכם. ורשע הוא היפוך מצדיק. ע"כ אמר הפסוק השני על מי שהוא מקמץ יותר מדאי שאינו נותן צדקה אף מעשר ע"כ אמר עליו הכתוב אל תרשע הרבה ואל תהי סכל לחשוב בדעתך היפוך מחכמת התורה ותחשוב בדעתך שכל מה שתקמץ יותר יהיה לך יותר. ע"ז סיים הכתוב למה תמות בלא עתך. היינו דהיכא דאדם נותן צדקה אזי הצדקה תציל ממות ואמר ר"י בב"ב דף י' שהצדקה מצילתו ממיתה משונה ומיתה משונה הוא עפ"י רוב מיתה בלא עת וכיון שאין לך מצות צדקה להגן עליך תוכל למות במיתה משונה בלא עתך. גם נוכל לומר בדרך אחר שהמקמץ מהצדקה מת בלא עת כמאמר חז"ל שם בב"ב וז"ל רב פפא הוה קסליק בדרגא אשתמיט כרעיה בעי למיפל אמר השתא כן כו' כמחללי שבתות וכעובדי עכו"ם ומסיק הגמ' שאולי עני בא לידו ולא פרנסו והוי כעובד עכו"ם ומחויב סקילה ואמרינן בכתובות דף ל' אעפ"י שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו ומי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו אלמא חזינן מזה דמי שמקמץ מן הצדקה הוא מת בלא עת לזה סיים הכתוב למה תמות בלא עתך

גם נוכל לומר בדרך אחר ע"ד דכתיב עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו. וזה הקמצן הוא עושה עושר ולא במשפט היינו מפני שהוא גוזל חלק העניים שיש להם בממונו במה שזכתה להם תורה ע"כ בחצי ימיו יעזבנו ע"כ אמר למה תמות בלא עתך. וזהו שסיים בפסוק השלישי טוב אשר תאחוז בזה היינו במדת הנדיבות והוותרנות וגם מזה אל תנח את ידיך היינו ממדת הקמצנות ג"כ אל תנח ידך רק שינהיג א"ע על דרך הממוצע שלא יהיה וותרן יותר ממה שהרשו לנו חז"ל כי ירא א' יצא ידי שניהם. ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב בתהלים טוב איש חונן ומלוה היינו שטוב מי שהוא חונן הרבה כדכתיב וצדיק חונן ונותן גם טוב שיהא מלוה הרבה אך מ"מ יכלכל דבריו במשפט היינו שלא יחלק יותר ממה שהרשה התורה היינו יותר מחומש כד שלא יבא לידי עניות ח"ו

גם נוכל לבאר מלת חכם וסכל שנזכר באלו הכתובים ע"ז האופן היינו שנחקור מה נקרא סכל ומה נקרא חכם נוכל לומר דסכל נקרא מי שהוא הולך אחר חוקי טבע התאוות שיש באדם היינו שטבע האדם להיות אוהב תאוות ואוהב ממון ומי שהוא אוהב תאוות וממון לא שייך עליו לומר לשון חכם אחרי שגם התינוק שאין לו דעת אוהב ג"כ תאוות וממון וגם הבהמה אוהבת תאוות ע"כ מהראוי לקרוא לאיש כזה סכל אחרי שהתאוות יסכלו דעתו שמחשב בדעתו שיש ממש בהתאוות ע"כ אמר בפסוק שני שמדת הקמצנות שהיא תאוות הממון מסכלת דעתו של אדם לכן אמר אל תהי סכל. וחכם נקרא מי שהוא מפקיר וממית את תאותו והולך אחר שכלו ולכן אמר על מי שהוא ממית את תאות הממון מכל וכל ורוצה לבזבז יותר מחומש ע"ז אמר אל תתחכם יותר. וכן מי שהוא ממית תאות יצרו מכל וכל ופורש גם מאשתו גם ע"ז נאמר אל תתחכם יותר

מה שאנו מתפללים בכל יום והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. נלפע"ד הפירוש כך היינו שלפעמים היצה"ר מתגבר על האדם שמסיתו לעבור עבירה ר"ל ואף שהאדם יודע שהוא עבירה עכ"ז היצה"ר מתגבר על האדם וחוטא וזהו המליצה שהיצה"ר עומד לפניו היינו שהוא יודע שהוא עברה והוא יודע שהיצה"ר עומד לפניו ומסיתו רק שאינו יכול להתגבר עליו וחוטא ולפעמים היצה"ר מסית את אדם לעבור עבירה ומסיתו ואומר לו שהוא מצוה רק אחר שעשה העבירה מודיעו