אמרי שמואל ב ל

קי"ח זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו. טרם שנבוא לבאר פי' הכתוב צריך לבאר ההפרש בין גילה לשמחה מה שראיתי בבאורי הגר"א על משלי ההבדל בין גילה לשמחה דגילה נקרא לשון התגלות היינו שהשמחה הוא בגלוי היכא שהכל רואין שהוא שמח כגון שהוא רוקד ורנן ושמח ושמחה נקרא שמחת הלב כדכתיב ישמח לב כו'

והנה ידוע דהמינים והפקורסים השמחים בעוה"ז שמחה של הוללות בבתי משתאות ובתי תרטיאות בריקודין ומחולות זהו נקרא גילה שכל שמחתם אינו אלא בגלוי אבל בלבם המה דואגים שחושבים אולי יש דין וחשבון ויהיו עתידים ליתן דין וחשבון על הסכלות וההוללות שעושים כי אין אדם בעולם שיוכל לברר שלית דין וחשבון ח"ו היפך האמת ע"כ לבם נוקפם ע"ז ע"כ אין שמחתם אלא בגלוי אבל לא בלב. ובצדיקים הוא להיפך ששמחתם המה בלבם כדכתיב ישמח לב מבקשי ה' וכל השמחה הוא אצלם ששמחים במה שהשיגו האמת השגת אלהות והשארת הנפש ואמונת תוה"ק אבל לשון גילה התגלות השמחה אזי עפ"י רוב אין אצלם מחמת שעפ"י רוב המה מדוכאים במחסור ועוני וביסורים ומחמת היסורים אין להם דעת צלולה להתגלות השמחה לחוץ בלתי רק לעתים רחוקות בשעה שמשיגים מעט ישועה מצרותיהם לכן כתיב ואני בה' אעלוזה אגילה ב"א ישעי היינו בשעה שהצדיק משיג ישועה כדכתיב א' ישעי אזי שייך גם בהצדיק לשון גילה לזה כתיב אגילה בא' ישעי אבל עפ"י רוב אין שייך אצל צדיקים רק לשון שמחה וכנ"ל וברשעים אינו שייך רק לשון גילה וכנ"ל. אבל בשעה שנזכה לישועה אמיתית בשעת ביאת הגואל ב"ב אשר אז יקוים בנו אפס כי לא י' בך אביון ואז יקוים ונס יגון ואנחה אזי אז הצדיקים ישמחו שתי השמחות היינו בשמחת הלב בהשגת הש"י ויגילו ג"כ שמחתם בהתגלות מחמת שדעתם יהיה צלולה לשמוח בהתגלות וזהו כונת הכתוב זה היום עשה ה' היינו זה היום שנזכה לגאולה שלימה ב"ב אז נגילה ונשמחה בו היינו שיהיה השמחה בלב ובהתגלות יחד

בקהלת ז' אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך. פירש"י הלא ידוע והוא עפ"י דברי חכז"ל ע"ד הדרש ונלפע"ד שנוכל לבאר דברי הכתובים הללו גם על דרך הפשט לפי מה שביאר הרמב"ם ז"ל בהל' דעות שכל דעה ודעה צריך האדם להרגיל א"ע ללכת בדרך הממוצע כגון כעס לא יהיה נוח לכעוס על כל דבר ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול כדי שלא יעשה כיוצא בו בפעם אחרת וכן במדת אכזריות שהיא מדה מגונה וצריך להתרחק ממנה מ"מ אינו יכול להתרחק ממנה לגמרי שיהיה רחמן לגמרי דא"כ איך יקוים הכתוב חושך שבטו שונא בנו וכל הדיני נפשות שצריכין הסנהדרין לשפוט היו צריכין להשתמש במדת האכזריות וכן בעניני תאוה עיין בפנים בהרמב"ם. הכלל בזה דבכל מדה ומדה צריך האדם ללכת בדרך הממוצע היינו שלא יהיה וותרן יותר ממה שהרשה לנו השי"ת בתורתו הק' היינו שיפריש מעשר ואם ירצה להיות וותרן יותר רשאי עד חומש כמו שאמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אבל אם ירצה לבזבז יותר מחומש אינו רשאי ושני הקצוות אינם טובים ואם ירצה לבזבז יותר מחומש ע"ז אמר קהלת אל תהי צדיק הרבה היינו שלא תהיה צדיק יותר ממה שהרשה לך תורתנו הק' ואל תתחכם יותר ליתן יותר מחומש למה תשומם היינו למה לך לגרום לך שתשומם היינו שתהא נשאר שממה בלא נכסים כמאמר חז"ל בפ' אלו מציאות דהיכא דשלו מרובה משל חבירו ע"ז נאמר אפס כי לא י' בך אביון. מלת חכם אינו שייך רק על מי שמהלך על דרך התורה כי תורתנו הק' היא חכמת הבורא ית' שמו ע"כ מי שירצה לבזבז יותר מחומש שייך עליו לומר אל תתחכם יותר שלא תהיה יותר חכם מחכמת