אמרי שמואל ב כב

שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום כי לכאורה הפסוק הזה קשה להולמו כי מאי שייכות הוא תם וישר לשלום. ונלפענ"ד לבאר את הפסוק לפי מה שראיתי בספר קטן חיבור על שמות הנרדפים המיוחס להגר"א ז"ל החילוק של תם וישר ומפרש שם שתם נקרא האדם שהוא תמים בפנימיות שלו היינו שהוא מאמין בלב שלם בכל עניני עיקרי הדת ויש לו יראת ה' בלבבו נקרא תם. וישר נקרא מי שהוא הולך בדרך הישר במעשיו החיצונים לעשות מע"ט יש לו מדות טובות זהו הנקרא ישר עכ"ל בשינוי לשון קצת

ועתה נחקור אם יש איש שהוא תמים בפנימיות שלו היינו באמונה וביראת השי"ת אך שמעשיו החיצונים ומדותיו אינם יפים או אם נמצא להיפוך אדם שמעשיו ומדותיו החיצונים המה טובים רק שאינו תמים בפנימיות אדם כזה נקרא איש מלחמה היינו שהפנימיות שלו והחיצוניות שלו אינם שוים ונלחמים יחד אבל האיש שהוא תמים בפנימיות שלו כנ"ל וישר במעשיו החיצונים ג"כ זהו לאיש שזוכה לאחרית טוב. לפי"ז נוכל לפרש הכתוב כך שמר תם היינו שתשתדל שהיות תמים בפנימיות הלב באמונה וביראה

וראה ישר שתשתדל ג"כ שגם החיציניות שלך היינו המדות ומע"ט יהיו טובים ואז תהי' נקרא איש שלום היינו בהפנימיות עם החיצוניות נשתוים יחד ושלום וזהו כוונת הכתוב שמר תם היינו הפנימיות וכנ"ל וראה ישר היינו החיצוניות וכנ"ל כי אחרית לאיש שלום היינו כי אחרית טוב יהי' לאיש שלום למי שהחיצוניות והפנימיות אצלו שלום. לפי"ז נוכל לפרש פסוקי הפרשה כאן היינו לפי מה שפי' לעיל הפשט של אם בחוקותי תלכו אם תהיו עמלים בתורה והתורה נמשלה למטר תבוא על הלב הזרועה ביראת שמים אזי תצמיח אח"כ שואת מצותי תשמרו ועשיתם וכנ"ל וא"כ אזי יהיו החיצוניות והפנימיות נשתוים יחד ויהיה שלום ביחד לכן הבטיח הכתוב שיהיה מדה כנגד מדה שיהיה שלום בארץ בשכר שאתה תהיה איש שלום בשכר זאת אתן שלום בארץ ג"כ מדה כנגד מדה

ולפי"ז נוכל לבאר פי' הכתוב במשלי טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב. ואף דהפשטיות הוא ג"כ אמת עכ"ז ידוע שבפסוקי משלי יש משל ומליצה שהמשל הוא פשטיות הכתוב שבזה לימד דרך ארץ להתנהגות בעניני הגוף והמליצה היא התנהגות בעניני הנפש ולפי מה שפי' לעיל דהיכא דהחיצוניות והפנימיות אינם נשתוים יחד זהו נקרא איש מלחמה נוכל לפרש זה הפסוק ג"כ עד"ז דהנה ידוע דע"פ רוב אזי אין אדם זוכה לשתי שולחנות והצדיק בעוה"ז מסתפק בחיי צער אך שהגוף והנפש המה בשלוה היינו שמעשי הגוף אינם סותרים לרצון הנשמה אבל הרשעים שהמה בעוה"ז בשלוה ומתעדנים בחיי עונג אך שהגוף והנשמה נלחמים יחד שמעשי הגוף סותרים להנשמה וזהו פי' הכתוב טוב פת חריבה שאוכל הצדיק ושלוה בה שהגוף והנפש המה בשלוה וכנ"ל מבית מלא זבחי ריב היינו מגוף הרשע שאוכל זבחי בשר אך בריב פי' שאצלו הוא מריבה בהגוף והנפש היינו שמעשי הגוף שלו ורצון הנשמה שלו אינם בשלוה והמה מריבים זה עם זה: בלק

ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל כו'. והקשה הגר"א ז"ל בספרו אדרת אלי' מ"ש גבי מואב דלא כתיב זקני ומ"ש גבי מדין דכתיב זקני מדין ע"ש שפירש בטוב טעם. ולפענ"ד נ"ל לפרש בדרך זה לפי מה שפירש רש"י ז"ל וז"ל ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין כו' אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל נשאל מהם מה מדתו כו' עכ"ל וזו המעשה היתה לסוף ארבעים שנה שהיו במדבר קודם פטירת מרע"ה כמו שנאמר נקום נקמת המדינים אחר תאסף אל עמך ואם המואבים בקשו עצה ממדין שיאמרו