אמרי שמואל ב כ

גדול מצדיק גמור א"כ ע"כ ר"י דפליג אר' אבוה וסובר דצדיק גמור עדיף מיירי ג"כ בב"ת מאהבה ומ"מ סובר דצדיק גמור עדיף מב"ת ע"כ צ"ל דלא ס"ל דע"י התשובה מאהבה נעשות מזדונות זכיות רק שע"י התשובה מאהבה נעשות מזדונות שגגות ותו לא ופליג אר"ל שמס' יומא הנ"ל. ע"כ גם בנ"ד נוכל לומר דמ"ד יפשפש במעשיו הוא ר"ל דמס' יומא הנ"ל דסובר דע"י התשובה מאהבה נעשות מזדונות זכיות ויהי' לו עי"ז תיקון גדול שיהי' ראוי לו שנברא וכנ"ל. ומ"ד שסובר ימשמש במעשיו יסבור כר"י דמס' ברכות הנ"ל שסובר דע"י התשובה מאהבה אינן נעשות, הזדונות רק כשגגות משו"ה אין לו עצה אחרת רק שירבה מכאן ולהבא מעשים טובים וימשמש בהם שלא יהי' במעשיו שום חסרון ועי"ז יהי' טוב לו מה שנברא

ועד"ז נלפע"ד לפרש מאמר הכתוב בתהלים קפיטל כ"ה חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה' היינו לפי מה דקאמר ר"ל במס' יומא דף פ"ו שע"י תשובה מאהבה נעשות מזדונות זכיות לכן בקש דוד המע"ה מאת השי"ת שלא יזכור לו חטאיו ופשעיו כיון שעשה תשובה אך אימתי יוכל להזכיר לו חטאיו ופשעיו בשעה שצריכין לחשוב לו החטאים יפשעים לעשות מהזדונות זכיות אז יזכורם ה' וזהו הפי' כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה': כי תשא

ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא ה' בקרבנו וסלחת לעוננו וחטאתינו ונחלתנו. ולעיל כתיב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני כו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך כו' רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך כו'. וצריך להבין ענין הויכוח שהי' לו למשה רבינו עם השי"ת שכיון שאמר השי"ת שיותר טוב לפני ישראל שינהיג את ישראל ע"י מלאך משום שאם ינהיג ע"י עצמו יש סכנת כלייה ח"ו א"כ למה בקש משה שדווקא ינהג בעצמו

ונלפע"ד לבאר זאת עפ"י דמיון למלך גדול שיש לו בכל פלך ופלך שר גדול שינהיג את המדינה ועיר המלוכה אשר המלך יושב שם אזי המלך בעצמו שופט שם בין איש לרעהו גם המורדים והפושעים שופט הוא לבדו. ועתה נחקורה איך טוב יותר לפני המון עם אם הם נשפטים ע"י שר או אם הם נשפטים ע"י המלך בעצמו. יש לומר שיש בכל אחד מעלה וחסרון. אם השר שופט יש מעלה וחסרון המעלה הוא אם השר הוא כועס על הפושע המורד אין כח בידו להמית ולעשות כלייה משום שאין רשות ביד השר רק לשפטם עפ"י חוקי הדת ולא לענש מתוך כעסו מה שירצה. זהו המעלה אם השר שופט. והחסרון הוא אם הם נשפטים עפ"י השר שאין כח בידו למחול אף אם לפי הענין יהי' הרחמנות של הנשפט הרבה מ"מ אין לו רשות למחול רק לשפוט אותו עפ"י חוקי הדת. ואם המלך בעצמו שופט את בני המדינה הוא להיפך יש מעלה וחסרון המעלה הוא שיכול לעשות לפנים משורת הדין ולמחול לפושע ולמורד אם לפי הענין יהי' הרחמנות של הנשפט יותר מדאי. והחסרון שאולי יכעוס המלך על איזה חוטא יכול להמית אותו מתוך כעסו אף שלא עפ"י חוקי הדת. הנמשל מובן מאליו שזהו החילוק יהי' אם השי"ת ינהיג בעצמו את ישראל להביאם אל ארץ הק' או שינהיג ע"י מלאך שאם ינהיג ע"י מלאך אין סכנת כלייה ח"ו משום שע"ז לא ניתן לו רשות זהו המעלה שע"י המלאך ולעומת זה יש חסרון שאם יחטאו אין רשות ביד המלאך למחול רק שהוא צריך להענישם עפ"י החוק המסור לו מאת השי"ת וזהו שאמר הכתוב בפרשת משפטים הנה אנכי שולח מלאך כו' השמר מפניו כו' כי לא ישא לפשעכם. ואם השי"ת בעצמו ינהיג את ישראל יש מעלה שיכול למחול לחוטאים