אמרי שמואל ב יז

המכה את עבדו שמרד בו וציער אותו שמכה אותו על דרך נקמה ויש עוד מין שני כאדם שמכה את בנו להדריכו בדרך ישרה שההכאות האלו הוא כרופא הנותן לחולה סמים חריפים כדי לרפאותו שזהו לטובתו וזהו כוונת הכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים שהיא על דרך נקמה לא אשים עליך רק איזה מכות אשים אותם שהמה על דרך רפואה לזה אמר כי אני ה' רופאך: יתרו

במסכת קדושין דף ל"א דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ד' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך. בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדבריו הראשונים. רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת עכ"ל הגמ'. וכבר עמד ע"ז הגמ' המהר"ל מפראג בהדרוש נאה לשבת הגדול ולפי מיעוט הבנתי אשר חנני השי"ת אכתוב מה שנלפע"ד היינו דלכאורה קשה מה קשיא להו לאומות העולם שלכבוד עצמו הוא דורש אחרי שעיקר הכבוד ראוי להשי"ת שהוא מלך הכבוד כדכתיב ה' מלך גאות ל' הגאוה והגדולה לחי עולמים גם אמרו חז"ל בפרק שנו חכמים במס' אבות וז"ל כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו עכ"ל. דבשלמא בשר ודם המבקש כבוד הוא עולה גדולה אחר שבשר ודם אינו ראוי לכבוד אחרי שהוא בא מטפה סרוחה ועתיד להיות רמה ותולעה ובכל יום הוא מטיל גללים כבהמה ע"כ אינו ראוי לכבוד וכל המבקש כבוד הוא כאילו משתמש בשרביטו של מלך. אבל מלך עליון שהוא מלך הכבוד באמת אף אם הוא דורש לכבוד עצמו מאי הוי אחרי שכן הוא האמת. ע"כ צריך להבין במאי טעו אומות העולם ומה הבינו אח"כ במאמר כבד את אביך שחזרו והודו לדבריי הראשונים

ותחילה אקדים מה ששמעתי מר' ממינסק הפי' של מאמר חז"ל הנ"ל במה שאמרו לא ברא אלא לכבודו הוי הפי' כדי שיכירו הבריות את כבודו ולא שהוא צריך לכבודו רק כדי שיכירו הבריות את כבודו ויעבדוהו כדי שעי"ז יקנו חיי עולם הבא. כי ידוע כי עיקר בריאת העולם הוא בשביל האדם כדי שיכיר האדם את השי"ת ויעבוד אותו ועי"ז יזכה לרב טוב הצפון כו'

כי ידוע כי יש להשי"ת מלאכים משרתי עליונים הרבה מאוד אך כיון שאין להם יצה"ר ואינם בעלי בחירה אזי אוכלים נהמא דכיסופא וכיון שאוכלים נהמא דכיסופא ואינם יגעים בעבודתם אזי אין חשק להקב"ה להשביעם מרב טוב הצפון חנם בלא יגיעה. וידוע שדרך הטוב להטיב ע"כ ברא השי"ת את האדם בעולם הזה השפל ומנהג את עולמו בהסתרת פנים היינו שכל מי שהוא רשע יותר מצליח יותר ומכל מקום נמצאו אנשים צדיקים המוסרים את נפשם עבור כבוד שמו ית' ומתגברין על יצרם בכל כחם ועי"ז יזכו לרב טוב הצפון לצדיקים נמצא כי תכלית בריאת האדם הוא כדי להטיבו באחריתו לעולם הבא וכן הוא הנוסח בתפלת זכה שחיבר הח"א ז"ל וז"ל ואתה בראת את האדם כדי להטיב לו באחריתו כו' כדי ליתן לו שכר טוב על טוב בחירתו עכ"ל וזהו מרומז בפסוק בפרשה עקב וז"ל ועתה ישראל מה ה' א' שואל מעמך כ"א ליראה כו עד בפסוק שני שמסיים אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. והכי פירושו מה, שאני מצוה אותך ליראה כו' ולאהבה הוא רק לטובתך כן הוא בפי' הרמב"ן. ובמדרש רבה סדר ראה פרשה ד' וז"ל רבנן אמרי