אמרי שמואל ב טו

אמר שמתוך דחקו עשה כן כי עניות ר"ל לעבירין ע"ד קונו ומלאכי דין שהמה שלוחי מידת הדין טוענין יקוב הדין את ההר מבאיזה דבר יזכה האדם שיכריע מדת הרחמים למדת הדין היינו או ע"י תפילה כמו שכתוב בנוסח התפילה שיגולו רחמיך על מדותיך היינו שינצח מדת הרחמים למדת הדין או ע"י מעשיו ע"י מדת הרחמים שיש בהאדם הדנין אותו משום שבמדה שאדם מודד מודדין לו כמו שמצינו ביסורי דרבי בפרק הפועלים וכמאמר חז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים

ועתה נבוא לבאר בעה"י הפסוק שהתחלנו אצל יוסף כנ"ל דלפי מה שידוע שפטפט יוסף ביצרו יותר מדאי שהאדונית פתתהו כל יום ויום הן בדברים רכים הן בדברי רוגז והוא כבש כ"כ תאותו עד שיצא הזרע מאצבעותיו ואז אף אם הי' עושה עבירה עמה הי' ג"כ פתח למדת הרחמים להמליץ עליו לפי תכונת האדם וכנ"ל רק שירא אולי אין בידו כ"כ זכיות שינצח מדת הרחמים למדת הדין שמקטרג עליו לאמר יקוב הדין את ההר ע"כ אמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. פי' היינו למדת הדין שידוע שכ"מ שנאמר אלהים היינו מדת הדין וכ"מ שנאמר ה' הוא מדת הרחמים: ויחי

וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. הלשון של למס עובד הוא מגומגם קצת וקשה להולמו כפי פשוטו. ונלפע"ד לבאר זאת תחלה נקדים חקירה אחת היינו איך היתה כוונת הבורא ית' בבריאת האדם איך יהי' הנהגתו אם יהי' מוטל עליו שיתעסק כל היום וכל הלילה בעסק התורה לבד או שיעסוק בדרך ארץ היינו במסחר ג"כ ולכאורה זהו מחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י במס' ברכות דף ל"ה ואמרינן שם בגמ' אמר אביי הרבה עשו כרשב"י היינו שלא עסקו בעניני העולם כלל רק בתורה ולא עלתה בידם. ואמרינן בספר נפש החיים דכתב ע"ז דדווקא אם הרבה עשו כרשב"י לא עלתה בידם משום דאם הרבה יעשו כך אין העולם מתקיים אבל אי פרטי היינו המיעוט יכול לעשות כרשב"ש והעולם יפרנסוהו והוא יעסוק בתורה עכת"ד. ומהמהרש"א ז"ל נמי משמע כן דאיתא בגמ' דסנהדרין דף ז' אמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים כו' והקשו התוס' דבפרק במה מדליקין אמרינן ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ שואלין אותו קבעת עתים לתורה ותירצו שם התוס' ע"ש והמהרש"א תירץ עפ"י מאמר חז"ל אלף נכנסים למקרא כו' וא' לגמרא להוראה אזי מי שמוצלח בתלמודו אזי מוטל עליו שיהא עיקר עסקיו רק ללימוד התורה ע"כ קאמר הגמ' אין תחילת דינו של אדם רק על ד"ת והא דשואלין עליו תחילה נשאת ונתת באמונה קאי על סתם אדם שאינו מוצלח שאצלו הוא העסק עיקר אזי שואלין אותו אח"כ רק אם קבע עתים לתורה. הרי מוכח מדבריו דמי שמוצלח בתלמודו יכול לעשות כרשב"י ויכול לפרוש מעסקי העולם רק שיעסוק בתורה והעולם יפרנסוהו כדמוכח במס' מגילה דף ה' דקאמר שם הגמ' כל עיר שאין בה עשרה בטלנים אינה כרך רק כפר הרי מוכח מזה דבכל עיר אזי מוטל על בני העיר שיראו שיהיו להם עשרה אנשים שיהיו בטלים מעסקי העולם רק יעסקו תמיד בתורה ובני העיר יפרנסום. ונוכל לומר שזהו המס שאנו נותנים להשי"ת וידוע דאמרינן בפרק הרואה ד' נ"ח מלכותא דארעא כעין מלכותה דרקיעא וידוע דבמלכותא דארעא אזי נותנים בני המדינה להמלך מס אנשים לעבודת הצבא כן הוא במלכותא דרקיע שהשי"ת אינו מבקש מאתנו מכל המון עם שכולם יפרשו מן העולם ויעסקו בתורה כרשב"י דא"כ