אמרי שמואל ב יג

מנסיון האחד על נסיון השני. אבל האיש אשר עמד בשתי הנסיונות היינו שכמה שנים עסק במסחר באמונה וגם כמה שנים ישב באהלה של תורה יומם ולילה ועמד בשתי הנסיונות זהו האיש המאושר בארץ

ובזה נבוא לבאר פי' הכתוב הנ"ל בעה"י היינו שיעקב אבינו עמד בשתי הנסיונות היינו שארבע עשרה שנה אשר הי' נטמן בבית מדרשו של שם ועבר עסק בתורת ה' באמונה עד שלא שכב לישן כדפי' רש"י על פסוק וישכב במקום ההוא הרי עמד בנסיון האחד של אהלה של תורה ואחר כך עסק כ"א שנה במסחר בבית לבן באמונה כדכתיב ותדד שנתי מעיני גם עסק עם עשיו באמונה הרי עמד יעקב אבינו בשתי הנסיונות וזהו כוונת הכתוב שאמר לו המלאך ליעקב כי שרית עם א' ועם אנשים ותוכל היינו כי היית שר עם א' כשהיית בבית שם ועבר ועבודתך הי' עם א' לבד שהיית עסוק בעבודת ה' כל היום באמונה ונעשית שר על יצרך ועמדת בנסיון הא' אח"כ נעשית שר בנסיון האחר היינו שעסקת בבית לבן במסחר באמונה ונעשית שר על יצרך בנסיון האחר שעסקת עם אנשים היינו לבן ועשו באמונה

ועפי"ז יבואר הפסוק לעיל מה שכתוב עם לבן ג' ואחר עד ע' שלכאורה אינו מובן למה לו ליעקב להודיע לעשיו שאחר עד עתה ולפי מה שביארתי לעיל שיש שתי נסיונות באדם האחד בין אדם למקום והשני בין אדם לחבירו והאדם העומד בשתי הנסיונות זהו האדם השלם לפי"ז נוכל לפרש שיעקב הודיע לעשיו שאל יחשוב שעתה שאני עסקתי בעניני גשמיות בעניני גידול הבהמות אזי נתמעטה מדרגתי ואיננו צריך לפחוד ממני לא כן הוא רק עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ובזה עליתי למדרגה גבוה הרבה יותר מבשעה שהייתי עוסק בתורה לבד רק עתה עמדתי בשני הנסיונות ובזה הכח אוכל להלחם אתך שבתחילה לא הי' לי רק זכות התורה לבד ואמרו חז"ל האומר אין לי אלא תורה אין לו אלא תורה היינו שהתורה לבד בלא מע"ט אינה מגינה כ"כ לכן ברחתי מאתך אך עתה שעסקתי ג"כ באמונה אזי יש לי ג"כ זכות מעשים טובים אזי עתה אין לי לירא מפניך לכן אמר ואחר עד עתה שיהי' לי ג"כ זכות מע"ט לכן עתה אני הולך נגדך בלא פחד

ויאבק איש עמו במס' חולין דף צ"א חד אמר כעכו"ם נדמה לו וחד אמר כת"ח נדמה לו שלכאורה קשה להבין טעמם. ולפע"ד נ"ל לפרש ע"ז האופן דהנה ידוע דהמלאך אשר הי' מתאבק עם יעקב הוא הי' שרו של עשיו שהוא היצה"ר אשר רצה להסיתו לחטוא ולהיצה"ר יש שני אופנים שבהם לוכד את האדם ומסיתו לחטוא היינו אם הוא מסית את האדם לחטוא בעבירה חמורה של עריות ח"ו אשר ע"ז לא יוכל היצה"ר לומר להאדם שאינה עבירה כלל משום שהכל יודעים שהיא עבירה רק שיש לו איזה דרכים איך הוא לוכד בני אדם וכיון שהיצה"ר שלא יוכל להכחיש שאיננו עבירה אפי"ה הוא מסיתו לחטוא א"כ הוא נדמה לאדם כעכו"ם

אך לפעמים הוא נדמה לאדם כת"ח היינו שאם יש איזה מחלוקת בעיר אודות הרב של העיר או עם השו"ב או עם הש"ץ או עם השמש שבעלי המחלוקת יחפשו את העוונות של האנשים הנ"ל ומגדילים עוניתם ואומרים שמצוה גדולה לרדוף אותם ולקפח את פרנסתם אשר אלה האנשים מדברים לה"ר על אלה האנשים ומקפחים את פרנסתם והורגים אותם ואומרים שמצוה גדולה המה עושים אשר היא עצת היצה"ר הנדמה להם כת"ח שמסית האדם לעשות מצוה וזהו כוונת חז"ל כעכו"ם נדמה לו היינו שהסיתו לחטוא בעבירות חמורות שא"א למצוא עליהם היתר וחד אמר כת"ח נדמה לו היינו שהסיתו לצער איזה אנשים הנתונים תחת ידו והראה לו כת"ח שמצוה גדולה יהי' בזה: