אמרי שמואל ב יב

חז"ל איזהו ת"ח המדקדק על חילוקו להופכה היינו המדות שהאדם צריך להפכם בכל שעה היינו שלפעמים צריך האדם להיות אכזר כגון להוכיח בנו כמו שכ' חושך שבטו שונא בנו וכמו הסנהדרין שצריכים לדון דיני נפשות ובכ"מ צריך האדם להיות רחמני לזה אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לא'. הכוונה בזה לפענ"ד דהנה ידוע כי מדריגת הצדיק צריך להיות שהיצר טוב יהי' שופט שלו היינו שבכל עניני מלחמת היצר שמזדמנים בלב הצדיק אזי היצר טוב הוא השופט והוא המנצח כמאמר חז"ל בברכות דף ס"א לזה נדר יעקב ואמר שעתה שהוא מוכרח להיות אצל לבן והסיבות המונעות אותו מעבודת השי"ת המה מרובות אזי הוא קשה לעמוד ע"ז המדריגה הגבוה שתמיד יהי' היצר טוב השופט אך אם אשוב בשלום אל בית אבי ואהי' שקט מעט מהטרדות המונעות את האדם מעבודת השי"ת אז אוכל להשתדל שאבוא לזו המדריגה שהיצר טוב יהי' השופט שלי וכנ"ל וזהו כוונת הכתוב לפענ"ד והי' ה' לי לא' היינו שהיצר טוב המסית את האדם לעבודת השי"ת היינו עניני אלהות יהי' לי לא' היינו לאדון היינו שבכ"מ ינצח אותי עניני א' כמובן

ובאופן אחר שהוא קרוב לפשט נלפע"ד לבאר הפסוק של ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש דהוי ליה למכתב ונתן לי לחם ובגד ואנא ידענא דלחם הוא לאכול ובגד הוא ללבוש לכן נלפע"ד לפרש דכוונת הכתוב הוא לחם הראוי לאכול משום דלפעמים מחמת גודל הרעבון ר"ל אוכל אדם פת גרועה כ"כ שאינו ראוי לאכילת אדם כמאמר חז"ל כלבא בכפנא גללי בלע לכן בקש יעקב מהשי"ת שיתן לו פת הראוי לאכילת אדם היינו לחם הראוי לאכול ומה שאמר ובגד ללבוש הוי נמי הכוונה בגד הראוי ללבוש משום שלפעמים לובש עני בגדי סחבות מטולאים שאינם לובשים אותם רק מתוך הדוחק לכן בקש יעקב שיתן לו בגד הראוי ללבוש. ובאופן אחר נוכל לפרש משום דלפעמים אדם משתכר ממון שלא בכשרות רק ע"י איסור שהלחם שקונה באותן המעות אינו ראוי לאכול גם יש חשש אם ראוי לברכה משום ובוצע ברך נאץ כו' וכן אם קונה בגד באותן המעות אינו ראוי ללבישה לזאת התפלל יעקב שלא יתערב שום איסור במסחרו בבית לבן שאם יקנה בממונו לחם ובגד יהיה ראוי לאכילה וללבישה וזהו כונתו לחם הראוי לאכול בלא חשש איסור ובגד הראוי ללבישה בלא חשש איסור: וישלח

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל כי שרית עם א' ועם אנשים ותוכל. פי' הפשוט הלא ידוע. ונלפע"ד נ"ל לפרש בדרך אחר היינו כאשר ידוע שיש שתי נסיונות באדם הא' בין אדם למקום והב' בין אדם לחבירו. ואם האדם עומד בנסיון האחד אזי אין ראי' אם יוכל לעמוד בנסיון השני היינו נסיון הא' אם הוא איש המוטל עליו עול הפרנסה שהוא צריך להחיות את ב"ב ועוסק תמיד במסחרו באמונה והוא נשמר תמיד במסחרו מגזל וריבית ואונאת ממון ואונאת דברים זהו נסיון האחד. נסיון השני האיש שהוא יושב אהל שיש לו פנאי כל היום לעסוק בתורה והוא מקדיש עתותיו רק על תורה ועבודת ה' גם הוא ממעט בשינה עבור עבודת ה' זהו נסיון השני. ואם האדם עומד בנסיון האחד היינו שמסחרו באמונה וכנ"ל. אזי אין ראי' ע"ז האיש אם יעמוד בנסיון האחר היינו אם הי' איש בטל אזי ספק הוא אם הי' מקדיש עתותיו ורגעיו על עבודת השי"ת. וגם האיש העומד בנסיון השני היינו שהוא מקדיש עתותיו ורגעיו על עבודת ה' אזי ספק הוא אם יעמוד בנסיון האחר היינו שאם הי' בעל מסחר הי' מסחרו באמונה שאולי לא יוכל לעמוד בנסיון המסחר. כללו של דבר שאין ראי'