אמרי שמואל א צט

לכדר"י לאיש זוכה כו' וא"כ א"ש הגמ' דמס' פסחים דמפיק מילתיה דר"י דאיש זוכה מקרא דויקחו וע"ש בתוס': ב"ק

במס' ב"ק דף י"א אבא שאול אומר יביא עבודה לב"ד והקשה בספר שיטה מקובצת לת"ק דאבא שאול ס"ל פחת נבילה דמזיק הוי מאי עביד בקרא דוהמת יהיה לו ונלפע"ד לישב דבדף נ"ג קאמר רבא דמוהמת יהיה לו ידעינן דדוקא מי שהמת שלו הוא דחייב ופריך הגמ' אלא מטפלים בנבילה מנ"ל נפקא לו מוהמת יהיה לו דבור ולכאורה קשה דמאי פריך הגמ' אלא בעלים מטפלים בנבילה מנ"ל אימא דקושטא הוא דרבא ס"ל דהבעלים אינם מחויבים לטפל בנבילה אלא י"ל משום דא"כ יקשה לדידיה הברייתא בדף י' תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים נבילה להכי פריך הגמ' שפיר אבל לת"ק דאבא שאול דתנא הוא ופליג על הברייתא תשלומי נזק כו' יסבור שפיר דגם והמת יהיה לו דשור אתי למי שהמת שלו דבדף נ"ג מוכח דלא מצי למילף תרווייהו מהדדי וע"ש תוס' ד"ה נפקא וא"כ נתישב לן קושית הש"מ הנ"ל

ובסגנון זה הקשיתי קושיא בדף י' על הגמ' מתקיף לה רב אשי וליתני חומר בשור ובבור שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשים משא"כ בבור וקשה דאימא ר"י פליג על הברייתא דתשלומי נזק ויסבור כת"ק דאבא שאול כו' ודריש גם והמת יהיה לו דשור למי שהמת שלו וא"כ גם שור יהיה פטור שור פסולי המוקדשין וא"כ מאי מתקיף לה דפריך רב אשי. ויש לישב דלהכי לא מצינן לאוקמי את הקרא דוהמת יהיה לו דשור למי שהמת שלו ולמעוטי שור פסולי המוקדשין שנפדו משום דכיון שנפדו הרי צריכין אנו אותו לחייבו מחמת דשור רעהו קרינן ביה לכן אין סברא למעטינהו מוהמת יהיה לו. דאי לא נפדו הרי צריך להיות פטור מהקרא דשור רעהו כיון דהוא הקדש אלא ע"כ צריכין אנו לאוקמי כשנפדו א"כ צריכין אנו לחייבו מהקרא דשור רעהו לכן אין סברא למעטינהו מהקרא דוהמת יהיה לו. ועיין בפירש"י בדף נ"ג ע"ב בד"ה ושור פסולי המוקדשין ושם בתוס' בד"ה לענין כלים וגם בדף י' ברש"י ד"ה שור פסולי המוקדשין וא"כ לפי"ז ישאר לנו קושית השיטה מקובצת הנ"ל ג"כ על מכונה וצ"ע לפענ"ד

שם דף י"ד ע"ב בתוס' ד"ה ביתמי שהקשו וא"ת כו' מלוה ע"פ לא גבי מיורשין כו' וי"ל דאיירי כשעמד בדין וע"ז נכתב בצדו ועיין לעיל תוס' ד"ה כגון וכוונתם דשם קאמרי התוס' דהיכא דעמד בדין או למ"ד מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי גובה אף מיתמי וקשה לי אמאי לא תירצו התוס' ה"נ דלמ"ד מלוה הכתובה בתורה כו' ולעיל בדף ח' ד"ה כולן תירצו התוס' שני התירוצים ע"ש וא"כ אמאי לא תירצו התוס' נמי הכי התירוץ של מלוה הכתובה כו'. ונלפע"ד לישב דלא קשה מידי דזהו ידוע דכ"מ שאמרו התוס' א"נ או ועי"ל כוונתם בזה דאין אנו צריכים בזה לומר כתירוץ הראשון דאף בלא תירוץ הראשון נמי א"ש והכא לא מצי התוס' לשנויי דמלוה הכתובה בתורה כמלוה הכתובה בשטר דמי בלא התירוץ הראשון שתירצו דהכא מיירי כשעמד בדין דלעיל בדף י"ג ע"ב קאמר רבינא למעוטי נגח ואח"כ הפקיר וה"ה לנגח וא"כ מכר נגח ואח"כ הוריש דמ"ש וא"כ אי לא נאמר הכא כשעמד בדין עם המזיק בחייו א"כ הוי נגח ואח"כ הוריש ופטור אלא ודאי מוכרחין אנו לומר דאיירי כשעמד בדין וא"כ ליכא לתרוצי הכא א"נ מלוה הכתובה בתורה כו' דבתירוץ זה לא יהיה מיושב רק קושית התוס' אבל הקושיא שהקשיתי לא יהיה מיושב בתירוץ זה אם לא נאמר כשעמד בדין אבל לעיל בדף ח' ד"ה כגון שכתבו התוס' א"נ מלוה כו' משום דלעיל איירי במכר השדה אבל השור לא מכר