אמרי שמואל א צח

לכדר"י כמו דפריך הגמ' לקמן אר"י דקושטא הוא אי הוי מפקינן שליחות היכא דאית ליה שותפות מקרא דושחטו ומקרא דויקחו הוי מפקינן שליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין משום דקרא יתירא הוא יהא קשה לן שפיר דקרא דויקחו לא אייתר כלל דמיבעי ליה לכדר"י אך באמת לריב"ק נוכל לומר אפכא דמקרא דויקחו מפיק שליחות היכא דאית ליה שותפות ומקרא דושחטו מפיק באם אינו ענין לשליחות אף היכא דליכא שותפות משום דכיון דמפקינן שליחות מקרא דויקחו א"כ קרא דושחטו קרא יתירא הוא לריב"ק א"כ קאי לשליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין והשתא לא מצינו להקשות והא קרא דויקחו מבעי ליה לכדר"י לאיש זוכה כו' דאפילו אי נימא דקרא דויקחו מיבעי ליה לכדר"י מ"מ מפשטא דקרא נוכל למיגמר שליחות היכא דאית ליה שותפות דפשטא דקרא דויקחו להם איש שה לבית אבות משמע אחד לוקח לכל המשפחה א"כ מפקינן שליחות ממילא דבשלמא אי הוי אמרינן דקרא דויקחו אתי לאורויי לשליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין כדלקמן א"כ ע"כ מטעם דאייתר הוא א"כ יהיה קושית הגמ' שפיר דקרא דויקחו לא אייתר כלל דמבעיא ליה לכדר"י לאיש זוכה כו' אכל השתא דרצוננו למילף מקרא דויקחו לא פחות שליחות היכא דאיכא שותפות א"כ לא מטעם דאייתר כלל רק דמפשטא דקרא דשה לבית אבות משמע שליחות כמובן א"כ אף אי נימא דקרא דויקחו אתי לכדר"י מ"מ מפיק שליחות היכא דאית ליה שותפות מקרא דויקחו ממילא ומקרא דושחטו דאייתר לריב"ק מפיק שליחות אף היכא דליכא שותפות להכי לא מצי פריך הגמ' אריב"ק ודלמא מיירי היכא דאית ליה שותפות כדפריך לקמן לר"י כנ"ל. אבל לקמן לר"י לא מצינן לתרוצי על קושית הגמ' ודלמא כו' כדפירשתי לריב"ק דהיכא נימא דמקרא דויקחו מפיק שליחות היכא דאית ליה שותפות מקרא דויקחו דאייתר מפיק שליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין והלא ר"י לא אייתר כלל הקרא דושחטו דמבעיא ליה ללמד שכל ישראל יוצאים בפסח אחד אכילת פסחים לא מעכבא וא"כ השתא לפי"ז נתישב לן היטב קושית התוס' שהקשו אמאי לא פריך הגמ' לעיל אריב"ק ודלמא מיירי היכא דאית ליה שותפות כמובן ע"כ לשון ספר מר שמואל הנ"ל בשינוי לשון קצת

ולפי"ז מיושב לן היטב קושיא השניה שהקשינו למ"ד שוחטין את הפסח עה"י ומפיק ליה מקרא דאיש לפי אכלו א"כ צריך לדידיה הקרא דויקחו לכדר"י דאיש זוכה כו' א"כ שליחות בקדשים מנ"ל ז"א דהשתא נוכל למימר דאותו מ"ד יסבור כריב"ק א"כ אף דקרא דויקחו אתא לכדר"י לאיש זוכה כו' אפי"ה מפיק מקרא דויקחו שליחות היכא דאית ליה שותפות ממשמעותיה דקרא והיכא דלית ליה שותפות מפיק מקרא דושחטו דאייתר לאורויי' שליחות אף היכא דל"ל שותפות כדפי' לריב"ק. והשתא מיושב לן היטב הקושיא השלישית שהקשיתי על רש"י דמס' גיטין אמאי ממעט קטן מקרא דויקחו דהוא נגד הגמ' דמס' קדושין דממעט קטן מאיש לפי אכלו דלפי מה שפי' דלריב"ק אף דמפיק שליחות מקרא דושחטו ומקרא דויקחו מ"מ נוכל. למילף נמי דר"י דאיש זוכה כו' וכיון דרש"י פוסק בחומש כריב"ק א"כ ממעט קטן מקרא דויקחו כדפי'. ונוכל לומר דלזה כיון רש"י במס' גיטין דכתבו דשליחות נפקא לן מקדשים וגבי קדשים כתיב איש וכוונתם דדרשינן מיניה כדר"י דאיש זוכה ואין קטן זוכה. ועתה נתישב לן גם הקושיא הד' שהשיתי לפי שיטת הרא"מ יקשה קושית התוס' דמס' פסחים דף צ"א בד"ה אי נימא ע"ש היטב דהשתא לפי מה שפי' נוכל למימר דהסוגיא דפסחים סברי כריב"ק ולריב"ק פירשנו לעיל דאף דמפיק שליחות גם מקרא דויקחו מ"מ אתא נמי קרא דויקחו