אמרי שמואל א ק

ולא הוי רשות משנה וא"כ מצי איירי אף בנא עמד בדין לכך כתבו התוס' א"נ מלוה הכתובה כו' והשתא לא צריכין תו לאוקמי כתירוץ הראשון כשעמד בדין ועיין ע"ז בגליון הש"ס בדף צ' ע"ב

שם בדף י"ב ע"ב בתוס' ד"ה פרט לב"ד הדיוטות ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו מ"מ כו' והקשה בספר חמדת צבי דהרי המ"ד מבעה זה השן הוא שמואל ולשמואל אין אנו צריכים לומר פרט לב"ד הדיוטות דשמואל מצי סבר כהס"ד שבגמ' פרט למוכר נכסיו ואח"כ הולך לב"ד לפי מה שמפרש ר"ת בתוס' ד"ה ש"מ דכל קושית הגמ' ש"מ לוה ומכר נכסיו ואח"כ הולך לב"ד כו' הוא רק דיקשה למ"ד שעבודא דאורייתא אבל מ"ד שיעבודא לאו דאורייתא מצי סבר שפיר כקושית הגמ' פרט למוכר נכסיו ואח"כ הולך לב"ד ושמואל סבר לאו דאורייתא כמו שכתבו התוס' ד"ה ביתמי וא"כ מצי סובר שפיר כהס"ד שבגמ' ולא יסבור פרט לב"ד הדיוטות וא"כ מאי קושית התוס' ד"ה פרט כו' וז"ל ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות כו' כנ"ל ע"כ קושית הח"צ הנ"ל. גם ראיתי בספר שיטה מקובצת שהקשה על דברי ר"ת הנ"ל אמאי לא הקשה הגמ' בפני ב"ד פרט להוריש דאין ב"ד גובין מיתמי

ונלפע"ד לישב כ"ז בע"ה דהנה לכאורה קשה על ר"ת דפירש אין ב"ד גובין מן הלקוחות כמ"ד שיעבודא ל"ד והא אף למ"ד שיעבודא ל"ד נמי לא יתישב דהנה לעיל בתוס' ד"ה ביתמי הקשו למ"ד שיעבודא ל"ד ומלוה ע"פ לא גבי מן היורשין ומן הלקוחות א"כ אף בנכסים שיש להן אחריות אין נזקקין ותירצו התוס' וי"ל דאיירי כשעמד בדין א"כ שמעינן מזה דלמ"ד שיעבודא ל"ד מיירי מתני' כשעמד בדין וא"כ האיך קאמר ר"ת דהגמ' קאמר ש"מ לוה ומכר כו' היינו כמ"ד שיעבודא ל"ד דהא אף למ"ד שיעבודא ל"ד לא יתישב הא דאין ב"ד גובין לו מהן כיון דלמ"ד שיעבודא ל"ד מוכרחין אנו לומר דמתני' איירי כשעמד בדין ועמד בדין הוי כמלוה בשטר גובה אף למ"ד שיעבודא ל"ד ממשועבדים כדמוכח לעיל בתוס' ד"ה ביתמי דעמד בדין גובא מיתמי ולעיל בדף ח' תוס' ד"ה וכולן משמע דגבי אף מלקוחות היכי דעמד בדין וא"כ יקשה כנ"ל דאף למ"ד שיעבודא ל"ד לא יתישב אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דקושטא הוא דלמ"ד מלוה ע"פ אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות משום דשיעבודא ל"ד לא יהיה קושית הגמ' ש"מ לוה ומכר כו' לפי' ר"ת כיון דלדידיה איירי מתני' כשעמד בדין כדפירשתי לעיל רק הא דפי' ר"ת לעיל ש"מ לוה כו' כמ"ד שיעבודא ל"ד משמע דלמ"ד ל"ד א"ש היינו משום דאמרינן בגמ' בבא בתרא דף קע"ו ר"פ אמר מלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות ודלא כרב שמואל וכתבו ע"ז התוס' דמימרא דר"פ אתי למ"ד שיעבודא ל"ד א"כ שמעינן מזה דאיכא למ"ד דסובר שיעבודא לאו דאורייתא וסובר ג"כ דמלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות ולאותו מ"ד אין אנו מוכרחין לומר דאיירי מתני' כשעמד בדין דכל ההכרח דלמ"ד שיעבודא ל"ד איירי מתני' כשעמד בדין משום דאל"כ יהיה קשה לדידיה קושית התוס' ד"ה ביתמי כו' אבל לאותו מ"ד דסובר שיעבודא ל"ד וסובר ג"כ דמלוה ע"פ גובה מן היורשין לא יהיה קשה מידי קושית התוס' ד"ה ביתמי ע"ש כמובן וממילא אין אנו מוכרחים לומר לדידיה כתירוץ התוס' דאיירי מתני' כשעמד בדין ולאותו מ"ד יתישב היטב קושית הגמ' ש"מ לוה ומכר כו' לפי' ר"ת דש"מ דאין ב"ד גובין מן הלקוחות כמ"ד ל"ד ומלוה ע"פ גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות דלדידיה לא איירי מתני' כשעמד בדין כדפי' ולפי"ז מיושב לן היטב קושית הש"מ הנ"ל דהקשה לפי' ר"ת אמאי לא מקשי הגמ' בפני ב"ד