אמרי שמואל א צו

להו דאפילו מצא אחרת נאה הימנה מותר לגרשה והקשה עליו המשנה למלך הנ"ל מהגמ' הנ"ל דאמאי הוצרך הגמ' לומר ולא פליגי הא בזיוג ראשון הא בזיוג שני לימא דתרוויהו מיירי בין בזיוג ראשון בין בזיוג שני רק הא דרב יהודא מיירי בארוסה והא דר"י מיירי בנשואה עכ"ל המשנה למלך

ולפענ"ד נראה לישב דברי המהרשד"ם דהנה המהרשד"ם יסבור כהגירסא שנ"ב אם שנואה היא לפני המקום שלח ופירש"י היינו כב"ש ע"ש והשתא אי נימא דלא נ"מ מידי בין זיוג ראשון לזיוג שני רק כל הנפקותא יהיה בין ארוסה לנשואה יהיה קשה דר"י אר"י דכיון דר"י יסבור כב"ש דלא יגרש אלא א"כ מצא בה דבר ערוה וא"כ מוכרח ר"י לסבור דלא חיישינן לגט ישן דהנה לעיל בדף ע"ט איתא ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ופירשו התוס' בשם הירושלמי דהא בהא תליא דכיון דסברי ב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה ולכך לא חייש לגט ישן וא"כ ר"י דסבר כב"ש יסבור דלא חיישינן לגט ישן וא"כ איך קאמר ר"י לעיל דף י"ח ע"ב דהא דמכשיר ר"ש מוקדם אפילו מכאן ועד עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית ליה למיתא ולפי מה שפי' יהיה קשה דאמאי הוצרך לומר דאם איתא דפייס קלא אית ליה למילתא כיין דר"י לא חייש כלל לגט ישן וא"כ אף בלא הסברא דקלא ניחא הא דהכשיר אפילו עד עשרה ימים ועוד קשה מה שפירש"י שהשכנים שומעין תגר כו' דמשמע דמשום קטטה הוא מגרשה ולפי מה שיסבור ר"י כב"ש לא יוכל לגרשה משום קטטה אלא משום ערות דבר והא ל"ל דמשום ארוסה קאמר ר"י אם איתא דפייס קלא אית ליה דבארוסה יודה ר"י דמצי לגרשה אף בלא ערות דבר הלכך אינה מזוהמת בעיניו ובא עליה ושם חייש לגט ישן. זה אינו דבארוסה לא חייישינן כלל לגנו ישן כדמוכח בפ' כל הגט דף כ"ט ע"ב אמר רבא אם אמרו בארוסה יאמרו בנשואה ע"ש אבל כי מוקמינן הא בזיוג ראשון הא בזיוג שני לא יהיה קשה מידי דר"י אדר"י דנוכל לומר דהא דקאמר ר"י אם איתא דפייס קלא אית ליה מיירי בזיוג שני דשם מודה ר"י דחיישינן לגט ישן ועתה צדקו היטב דברי המהרשד"ם ולא קשה עליו קושית המשנה למלך אך כ"ז הוא לשיטת רש"י ז"ל: קדושין

במס' קדושין דף מ"ב בתוס' ד"ה ודלמא שאני כו' וא"ת אמאי לא דחי לעיל נמי אההיא דריב"ק דדלמא מיירי הקרא היכא דאית ליה שותפות כו' עכ"ל התוס' וכתב ע"ז המהרש"א וז"ל בחומש הביא רש"י אך דרשא דריב"ק ושחט אותו כו' אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו והקשה הרא"מ וא"ת אמאי לא יליף מקרא דויקחו שליחות כו' ועוד דלמא הכא מיירי דאית ליה שותפות כו' וי"ל דנפקא ליה מהני תרי קראי באם אינו ענין כדאיתא בפ' האיש מקדש כו' עכ"ל הרא"מ וכתב עליו המהרש"א וז"ל ונעלם ממנו דברי התוס' דהכא דכתבו דלריב"ק לא תקשי ודלמא דאית ליה שותפות ולא איצטריך ליה למילף מהני תרי קראי ע"ש עכ"ד המהרש"א ז"ל

ולפענ"ד נראה להכריח כשיטת הרא"מ ז"ל להסיר מעליו תלונות המהרש"א ז"ל דלשיטת המהרש"א ז"ל דרש"י יסבור כשיטת התוס' דלריב"ק לא איצטריך למילף מקרא דויקחו באם אינו ענין כדלקמן לר"י יהיה קשה קושיא עצומה דהנה מחומש הביא רש"י הך דרשא דריב"ק דשלוחו של אדם כמותו ובמס' גיטין דף כ"ג ברש"י ד"ה והא לאו בני דעה נינהו כתב שם רש"י וז"ל וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולם