אמרי שמואל א צג

מוכרח לסבור דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק דזהו מבואר דכיון דסובר קנסא מקנסא ילפינן מוכרח לסבור כרב דמנסך ממש דהנה איתא במס' גיטין דף נ"ב אתמר רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב כו' כו' ולמ"ד מנסך ממש מ"ט לא אמר מערב אמר לך מערב היינו מדמע פי' משום דילפינן קנסא מקנסא ושמואל דאמר מערב סובר דקנסא מקנסא לא ילפינן ע"כ וא"כ עולא דסובר דילפינן קנסא מקנסא מוכרח לסבור דמנסך ממש משום דאם יסבור מערב יקשה היינו מדמע כיון דיליף קנסא מקנסא. ונוכל לומר דמאן דסובר מנסך ממש מוכרח לסבור דהיזק שא"נ לא שמיה היזק דהנה איתא במס' חולין דף מ' ומ"א רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו' המטמע והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב אלמא דאוסר אדם דבר שאינו שלו כתבו התוס' ד"ה תא שמע וז"ל למ"ד מנסך ממש פריך משום דאם עירב יינו בתוך של חבירו כ"ע מודו דאוסר עכ"ל ועל דמזיק בשוגג פטור מלשלם פרש"י וז"ל ואע"ג דמזיק בשוגג חייב כדקיימא לן אדם מועד לעולם הכא היזק שא"נ ולא שמיה היזק ואפ"ה במזיד חייב משום דקנסוה עכ"ל ועל פירש"י הזה קשה לי לכאורה אמאי ניחא להו יותר לשנויי קושיתם שהקשו אמאי בשוגג פטור למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אמאי לא תירצו למ"ד שמיה היזק דלהכי פטור בשוגג כדי שיודיעו כדקאמר הגמ' בפ' הנזקין דף נ"ג ובמזיד מיחייב מדינא. אך דבאמת אין זו קושיא דנוכל לומר דרש"י יסבור דמ"ד מנסך ממש מוכרח לסבור דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מן הסברא דאם יסבור דשמיה היזק יקשה אמאי בשוגג פטור דל"ל דצריכין אנו לפוטרו כדי שיודיעו כיון דהוא מומר לעכו"ם א"כ אף אם נפטור אותו לא יודיעו ואף אם נאמר דאף דהוא מומר לעכו"ם מ"מ יודיעו א"כ יקשה אמאי במזיד חייב נפטור אותו כדי שיודיעו דל"ל כדקאמר הגמ' השתא לאזוקי קמכוין אודועי לא קמודיע לו דנוכל לומר דהוא מתכוין להנאתו ולא קמכוין להזיקו וזה הכריח לרש"י ז"ל לפרש למ"ד לא שמיה היזק משום דכאן אזיל למ"ד מנסך ממש כדפירשו התוס'. נמצא הוכחנו דמאן דסובר מנסך ממש מוכרח לסבור דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומעתה צדקו דברי התוס' שהתחלנו בדף מ"א שהקשו איך קאמר עולא דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק והלא קיל דלא שמיה היזק והקשה המלוא הרועים דדלמא עולא סבר דשמיה היזק כחזקיה ולפי מה שפי' ע"כ יסבור עולא דלא שמיה היזק. ולכאורה נוכל לדחות דבקנסא דאורייתא יליף עולא קנסא מקנסא משא"כ בקנסא דרבנן יכול לסבור עולא דלא ילפינן קנסא מקנסא א"כ שפיר מצי לסבור דמנסך הוא מערב ולא יקשה דא"כ היינו מדמע אך שמצאתי בספר מלוא הרועים אות ק' בחלק שני אזי כתב שם וז"ל מסתברא דאידי ואידי חדא בין בקנסא דרבנן בין בקנסא דאורייתא ע"ש

שם דף מ"ב במתני' מי שחציו עבד וחציו ב"ח כו' לישא שפחה אינו יכול ולישא ב"ח אינו יכול כו' אלא כופין את רבו ועושה אותו ב"ח וכותב עבד שטר על חצי דמיו. נסתפקתי ע"ז מי שזרק לו רבו שטר שחרור ספק קרוב לו ספק קרוב לעבד דמן הסברא יהיה בזה ג"כ הדין דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח כיון דהוא אסור בשפחה ובב"ח ובזה אני מסופק אם כופין העבד לכתוב שטר על דמיו כמו בחציו עבד דמתני' או דלמא לא דמי למתני' דמתני' מיירי בעבד של שני שותפין ושחרר הא' חלקו ורבו שני לא פשע בזה שאסור לישא שפחה וב"ח בזה אמרינן דהעבד כותב שטר על חצי דמיו אבל הכא דהאדון עצמו פשע בזה שזרק גט ספק קרוב לו ספק קרוב להעבד יכול להיות דהדין הוא שצריך לשחררו בחנם: