אמרי שמואל א צ

ותחזור קושית התוס' לדוכתה. ואף לפי מה שכתב בספר נתיבות המשפט סימן ר"ח דכי קאמר רבא דאי עביד לא מהני רק היכא דיתוקן האיסור בזה דאמרינן דלא מהני ע"ש עכ"ל הרי גם בנ"ד יתוקן האיסור בזה דאמרינן דלא מהני כמובן. אך בזה נוכל לתרץ דכוונת התוס' הכי דלהכי קאמר רב חסדא מתני' דלא כר"י משום דמשמע ליה דמתני' דקתני כתב ע"ג כתב פטור מיירי בכל ענין אף היכא דבכתב השני מתקן שכותב לשמה ורב חסדא יסבור כאביי דאהני משו"ה קאמר מתני' דלא כר"י אך זה הישוב לכוונת התוס' לא יתישב רק אי אמרינן דהתוס' יסברו כהחילוק של הנתיבות הנ"ל דפלוגתייהו דאביי ורבא רק היכא דיתוקן האיסור וכנ"ל אבל היכא דלא יתוקן האיסור בזה דאיירינן דלא מהני אף רבא יודה דאהני ובנ"ד הרי יתוקן האיסור וא"ש כנ"ל דרב חסדא יסבור כאביי וכנ"ל. אך הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל בתשובה סימן קכ"ט מביא ראיה דהתוס' לא ס"ל האי כללא הנ"ל וזה לשונו דהא התוס' כתבו בע"ז דף ס"ב ד"ה בדמיהן דטעמא דהמקדש בערלה ובשאר איסורי הנאה דאינה מקודשת אף דיכול להנות מאפרן משום דמ"מ כ"ז שהוא בעין אסור לקדש בו כמו שאסור למוכרו עכ"ל התוס' וכתב ע"ז הגרע"א וז"ל דבריהם קצת סתומים דמה בכך שאסור לקדש בו מ"מ אם עבר וקידש אמאי אינה מקודשת ולכאורה כוונתם דכיון דאסור לקדש בו א"כ אמרינן אי עביד לא מהני. אך אכתי יקשה אביי דסובר אי עביד מהני איך יתרגם האי מתני' וצ"ל דבהא דיתוקן האיסור במה דנימא דלא מהני גם אביי יסבור דאי עביד לא מהני וכיון שכן ממילא מוכח דלרבא אף היכא דלא יתוקן האיסור אמר ג"כ דלא מהני דאל"כ במאי פליגי כיון דביתוקן האיסור גם אביי מודה דלא מהני ובלא יתוקן האיסור תאמר דגם לרבא מהני א"כ במאי פליגי עכ"ל הגרע"א. נחזיר לעניננו דהגרע"א מדייק מהתוס' הנ"ל דהיכא דיתוקן האיסור בזה דאמרינן דלא מהני אף אביי יודה דלא מהני כנ"ל א"כ יקשה קושיא ראשונה שהקשיתי על דברי התוס' וכנ"ל דהרי בנ"ד היכא שכותב כתב השני לשמהן בשבת אף אביי יודה דלא מהני כיון שיתוקן האיסור וכנ"ל וא"כ הכתב השני איני מתקן כלום ואף ר"י יודה דפטור ואמא: קאמר רב חסדא מתני' דלא כר"י וכנ"ל

ונלפע"ד לתרץ זאת ע"ז האופן היינו דלכאורה יקשה לפי הוכחת הגרע"א הנ"ל דהתוס' לא יסברו כסברת המפרשים הנ"ל דכל היכא דלא יתוקן האיסור גם רבא יודה דאהני ובזה מתרצים המפרשים מה שמקשים על רבא מהשוחט בשבת שחיטתו כשירה היינו משום דשם לא יתוקן האיסור של נטילת נשמה ולפי מה שהוכיח הגרע"א דהתוס' יסברו דאף היכא דלא יתוקן קאמר רבא דלא מהני א"כ יקשה על רבא מהשוחט בשבת כקושית המפרשים. רק באמת נוכל לומר דהתוס' יתרצו מהשוחט בשבת כסברת הט"ז בחו"מ סי' ר"ח דכי קאמר רבא דלא מהני כמו בתמורה דבגוף הענין יש איסור אבל בהשוחט בשבת דגוף השחיטה הוא כהוגן רק דהאיסור בא ממקום אחר בזה גם רבא מודה דאהני, וה"נ לענין הקושיא הראשונה שהקשינו על דברי התוס' דמס' גיטין דף י"ט ד"ה דיו היכא דכתב בשבת כתב ע"ג כתב בס"ת לשמה כיון דגוף המעשה עשה כהוגן והאיסור שבת בא ממקום אחר אזי גם רבא מודה דאהני אף דהתוס' בתמורה גבי נשבע שלא לגרש מתרצים באופן אחר דבאיסור שבדה הוא בעצמו גם רבא יודה דאהני ולפי מה שכ' דהתוס' יסברו כסברת הט"ז הנ"ל הוי מצי לתרוצי גבי נשבע שלא לגרש באופן אחר היינו לפי מה שחקר בספר מלא הרועים אות כ' שאולי הא דאמר רבא אי עביד לא מהני הוא דווקא במזיד ומטעם קנס על מה שעבר אמימרא דרחמנא אבל לא בשוגג דשם גם רבא יודה דאהני א"כ בנ"ד אם העביר עליו