אמרי שמואל א פח

לכאורה דמ"ש גבי ספק בכור לא סמכינן אסימנא דחולבות לחודי' ובעינן ג"כ שתהא מניקה וכנ"ל. ולא סמכינן ארובא דאינן חולבות אא"כ יולדות ומ"ש ביבמה שנשאת לכהן דאינה חולצת דסמכינן במה שרוב ולדות בני קיימא וכנ"ל היינו משום דסמכינן המיעוט דחולבות להחזקה שלא ילדה ואתרע לה רובא משא"כ ביבמה דהמיעוט נופלים אין לנו מה לסמוך מש"ה הרוב ולדות בני קיימא רוב מעליא הוא מש"ה שרינן לאשת כהן לסמוך ע"ז הרוב ואינה צריכה לחלוץ. מה שזכרתי שלפי הסברא אי אמרינן סימנים דרבנן היינו משום דסמכינן אמיעוט לחזקת ממון שהוא ביד המוצא וקריתי להמוצא מוחזק אזי דין זה תליא באשלי רברבי דהתוס' בא"מ דף כ"ג ד"ה והא כתבו וז"ל היכא דליכא חזקה מודה עכ"ל ובתוס' סוף פ"ק דכתובות בד"ה אם כתבו וז"ל אבל הכא מודה דאזלינן בתר רובא וכוונתם דבמציאה דשמא שלא כדין בא לידו כ"ע מודו דהולכין אחר הרוב עכ"ל א"כ משמע מזה דחזקת המוצא לאו כלום הוא

אף שראיתי בספר תורת חסד בסימן ל"ד שמפלפל בזה ומביא מנוב"י מ"ת חלק אה"ע סימן ס' שהקשה דכיון דקאמר הגמ' דאי סימנים דאורייתא באבידה אזי מהדרינן גט אשה בסימנים ואי אמרינן דבאבידה ליכא חזקת ממון א"כ מאי ראיה מאבידה לגט אשה והא בגט אשה איכא חזקת א"א עכ"ל ומוכיח מזה הנוב"י הנ"ל דגם במציאה הסימנים מוציאים מיד החזקה ע"ש

ולפענ"ד אזי באמת לא מצינו למימר דהמוצא אבידה אינו מוחזק כלל דכיון דקאמר הגמ' בסוף פ"ק דכתובות גבי תינוק שנמצא כו' מחצה על מחנה ישראל למאי הלכתא אמר ר"ל לנזקין ופירש"י שם דלהחזיר לו אבידה לא מצית אמרת דא"כ למאי הלכתא פלגינהו מהדדי עכ"ל ולכאורה קשה באמת אמאי אין מחזירין לו אבידה כיון דהוא מחצה על מחצה א"כ הוי ספק השקול אולי הוא ישראל וצריך להיות אבידתו שלו ולא זכה בו המוצא מעולם ואולי הוא עכו"ם וזכה בו וצריך להיות הדין שיחלקו ביניהם אחרי שהוא ספק השקול והמוצא לא מקרי מוחזק שאולי הוא ישראל ואין החזקה שלו כלום ואין שייך כאן הדין המ"מ ע"ה אלא ע"כ דהמוצא נמי מקרי מוחזק מעט וכמו שביארתי בעניני אבידה לחלק חוהמ"ש ע"ש

בספר סדר גיטין אות פ"ז וז"ל אם נפלה טפת דיו על הכתב של האות ולא נתפשט חוץ לאות וגם לא לחללו פסול שלא במקום עיגון עכ"ל ובפ"ת שם מביא בשם התו"ג ובשם הגט מקושר שהקשו ע"ז אמאי פסול הא דיו ע"ג דיו לאו כתב הוא לכ"ע א"כ הדיו שנפל הוי דיו ע"ג דיו ולאו כתב הוא והאריך בזה הפ"ת בכוונת הב' דעות בסימן קל"א סעיף ה' ובכוונת התוס' דמס' גיטין דף י"ט ד"ה דיו ומסיק הפ"ת דכי אמרינן דדיו ע"ג דיו לאו כתב היכר דהכתב השני אינו מתקן כלום ואינו מגרע כלום אבל הכא בנ"ד דהכתב השני מגרע דהא דנפל הדיו הוי שלא לשמה ע"כ צדקו דברי הסדר גיטין שפוסל בזה משום דהוי כסיקרא ע"ג דיו עכ"ל בשינוי לשון קצת. ע"ז קשה לי טובא לפענ"ד אמאי פוסל הסדר גיטין בנפילת הדיו הנ"ל הרי יש כאן עצה הוגנת לכל הדעות היינו שיעביר קולמוס על מקום נפילת הדיו דלר"י דמס' גיטין דף כ' אזי ודאי כשר ולרב אחאי יהיה גם לרבנן כשר הגט כמבואר בתוס' הנ"ל ד"ה דיו אך שיש לנו לחוש לדעה הא' שבסימן קל"א סעיף ה' שפסק דכתב ע"ג כתב אינו גט מחמת שפסק כרב חסדא אליבא דחכמים או כמו שמביא הבאה"ג מחמת שהירושלמי מפרש שמה שאמרו חכמים אין השם מן המובחר זהו אליבא דר"י אבל חכמים עצמם יסברו דהעברת קולמוס לא מהני