אמרי שמואל א פו

שאולי הוא גט אחר שיש לו סימן מובהק כזו או לחשוש שאולי אדם אחר הוא שיש לו סימן מובהק כזה או לחשוש שאולי זהו אדם אחר ששאל מזה הכלים דלא מושלי אינשי ובמלתא דלא שכיחי לא גזרו רבנן כדקאמר הגמ' במס' גיטין דף ה'. ובע"כ צריכין אנו לחלק כן דאי לא"ה יקשה הגמ' דמס' ב"מ דף כ"ז דקאמר הגמ' אי אמרינן סימנים דאורייתא לא חיישינן בכלים דלא מושלי לשאלה לכ"ע ובמצאו קשור בכיס לא חיישינן כלל לשאלה ושרי אפילו מדרבנן ואי סימנים דרבנן שרינן ע"י סימן מובהק אף מדרבנן ולא חיישינן למיעוטא ומ"ש מנטבעים במים שאין להם סוף שאסרוה חז"ל לחשוש אולי הוא ממיעוטא דניצולים ובההיא דמביאין גיטין ממדינת הים נמי חשו חז"ל לאוסרה בלא אמירת השליח בפני נ' מחמת שחשו חז"ל אולי הוא הסופר ממיעוטא דלא גמירי אלא ע"כ צריכין אנו לחלק כנ"ל. שוב נלפע"ד להמציא היתר בענין נ"ד ע"י סימנים הכלים דלא מושלי אף אי אמרינן סימנים דרבנן אף לדעת הב"י הנ"ל לפי מה שמבואר בחלקת מחוקק ס"ק ל"ג דהיכא שיש ראיות ואומדנות שמת אזי אם נשאת לא תצא כמו במים שאל"ס עכ"ל היינו משום דמדאורייתא שריא לפיכך לא תצא משום דכיון שיש אומדנות וראיות אזי אינה אסורה אלא מדרבנן וכן הוא משמעות הב"ש ס"ק מ"ט שהביא הט"ז שאם יש אומדנות מוכיחות אזי מקילינן בספק מל"ת והיינו משום דהוי ספיקא דרבנן ובנ"ד הרי היה כאן אומדנות מוכיחות קודם שמצאו הנטבע כמבואר לעיל ועתה כשמצאו יש אומדנא המבואר בקו"ע סי' רכ"א א"כ לא הוי כאן רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן אזי בוודאי סמכינן אסימני כלים דלא מושלי דקי"ל סימנים דאורייתא באיסור דאורייתא כמו סימנים דרבנן באיסור דרבנן כמו שמבואר בפתחי תשובה ס"ק צ"ט בשם הנוב"י. השתא דאתינא להכא דבנ"ד כיון שיש אומדנות והוכחות שנטבע קודם שמצאו לא הוי אלא איסור דרבנן וכנ"ל נוכל לחזור להיתר הראשון שהתחלנו היינו מה שהכירו העדים את הנטבע בט"ע גמור את פ"פ עם החוטם וכל גופו רק שעיקר החסרון שזכרנו ע"ז היינו מפני שהוא נחבל בפניו מעט וניכר שנתהוה בשעת הטביעה והחלקת מחוקק בס"ק נ"ה בסופו מספק בזה אי נקרא מכה ואמרינן מיא מרזי מכה או לא עכ"ל וכיון שהוכחנו דבנ"ד לא הוי אלא איסור דרבנן א"כ הוי ספיקא דרבנן ולקולא וא"כ שפיר נוכל לסמוך על היתר ט"ע הנ"ל. [מה שיש לפקפק ע"ז שזהו איסור דרבנן ע"י גלגול אבל עיקרו הוא מדאורייתא ולא דמיא לכל איסור דרבנן אזי בפ"ת ס"ק צ"ט הנ"ל זכר זאת וזכר שם מי שמישב זאת] ועוד כיון דע"י הוכחות ואומדנות הנ"ל נתהוה רק איסור דרבנן אזי נוכל לצרף בזה דעת ר"ת שמתיר ע"י ט"ע שבכל גופו לבד כמו שמבואר בח"מ ס"ק מ"ו והב"ש ס"ק ע"ז

שוב נלפע"ד בנ"ד לעשות סניף מתשובות המבי"ט סימן קל"ח והובא בקו"ע ס"ק רכ"א וז"ל אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו עכ"ל. א"כ בנ"ד לא הוי אלא איסור דרבנן ע"כ נלפע"ד לסמוך על היתרים הנ"ל. והא ל"ל בענין נ"ד כיון שהוא מים שאין להם סוף אין לנו לומר על הנמצא שזהו שנאבד מחמת שיש לחוש אולי הביאוהו המים ממקום רחוק אך באמת זה אינו דאף שהנהר שלנו הוא מים שאין להם סוף אך זהו דווקא לאורכה אבל הרוחב שלה אינו רחב כ"כ ועל הנהר ההוא עומדים כמה ריחיים של מים ובכל מקום שהריחיים עומדים יש גשר של המעכבים הילוך המים שלא ילכו רק בתוך גלגולי הריחיים ואם נאמר שזה הנטבע שמצאו בא ממקום רחוק אזי היה מתעכב בגשרים הקודמים. וכעין זה מצאתי בפ"ת ס"ק צ"ד שמביא מנוב"י סימן ל"ב וז"ל