אמרי שמואל א פה

דמי להא דמס' גיטין דף ב' דרוב בקיאים וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ופי' התוס' דמיעוטא דלא שכיח הוא. ויותר נלפע"ד דבנ"ד יודה הב"י דבטעם אחד מה שהכירו כלים דלא מושלי סגי להתיר דמה דסובר הב"י דלמ"ד סימנים דרבנן חוששים לשאלה אף בכלים דלא מושלי ולא אזלינן בתר רובא הוא מטעם דמצרפינן המיעוט דמושלי לחזקת א"א ואתרע לה רובא. אבל בנ"ד ליכא חזקת א"א דהחזקת א"א כבר אתרע ע"י האומדנא הנ"ל שהיה טרם שמצאו היינו מה שראוהו אצל האדונית כשלש שעות קודם ששמעו קול הטביעה אף שלא הכירו את קולו מ"מ אומדנא דמוכח שזהו הנטבע אחרי שלא נאבד בפה איש אחר זולת זה וגם ע"י שמצאו השק והקאלאשין שהיו מונחים בתוך השק והקאלאשין הכירו ע"י סימן מובהק. וע"י אלו האומדנות אזי כבר אתרע חזקת א"א קודם שמצאו ע"כ לא שייך לצרף המיעוט דמושלי אף כלים הללו לחזקת א"א אחרי שכבר אתרע חזקת א"א ע"כ גם הב"י יודה כאן דלא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי. אף שאני מסופק אם אמירת האדונית מקרי מסל"ת אך מכ"ז נוכל לצדד להקל משום דכיון דהאדונית כוונה השעה שאמרה שיצא משם לפ"ע שעה 12 באמצע הלילה וקול הטביעה היה לפ"ע שעה ב והילוך השנים עשר וויארסט ברפש צריך לשהות כן הרי מוכח מזה שדברה באמת ועוד כיון שאמרה שנתנה לו עשרה רו"כ שני מטבעות מזהב וכן נמצא אצלו הרי מוכח מזה שדברה באמת ואיתא בב"ש ס"ק מ"ט אם מוכח שאומר אמת סמכינן אדבריו גם מביא בשם הט"ז אם יש ספק אם הוא לפי תומו או ע"י שאלה סמכינן אאומדנות מוכיחות גם מביא בשב שמעתתא שמעתא ז' פרק ח' דכל היכא דלא הוי מסל"ת גמור ואיכא הוכחות ואומדנות מצטרף דלהוי מסל"ת גם איתא בקו"ע ס"ק שצ"ד ג"כ ע"ז האופן

גם נלפע"ד לומר דזה מקרי מסל"ת משום דכיון דאמרה האדונית שנתנה לו עשרה רו"כ והתחייבה א"ע לשלם עוד 12 רו"כ שהיתה נ"ח לו בשכרו ואי איתא דמשקרא היתה אומרת ששילם לו כולו כמו שמוכח ביו"ד סי' שט"ו בט"ז ס"ק ד'. אך אכתי פש לן לברורי לפענ"ד לפי מה שהעליתי דלמ"ד סימנים דרבנן הוי הטעם דמהני סימן מובהק משום דאזלינן בתר רובא והמיעוט הוא מיעוטא דלא שכיח להכי לא מצרפינן המיעוט לחזקת א"א וזהו הטעם בנ"ד בכלים דלא מושלי ובשאילת כל בגדיו דלא מצרפינן המיעוט דלא שכיח לחזקת א"א וכנ"ל א"כ יקשה מ"ש זאת מנטבעים במים שאין להם סוף דאף דשרינן שם מדאורייתא משום דלא מצרפינן המיעוט דניצולים לחזקת א"א משום דלא שכיח ואפ"ה רבנן אסרוהו וכן במס' גיטין דף ב' אמרינן רוב בקיאים וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי מיעוטא דלא שכיח להכי לא מצרפינן ליה לחזקת א"א ומדאורייתא שרי ואפ"ה רבנן אסרוה עד שיאמר השליח בפ"נ א"כ בנ"ד בסימן מובהק ובכלים דלא מושלי ובשאילת כל בגדיו נמי צריכין לאסור מדרבנן לכאורה. אך ממס' גיטין הנ"ל אזי לכאורה נוכל לתרץ דכיון דיש תקנה ע"י אמירת השליח בפ"נ לכן החמירו חז"ל משא"כ בנ"ד אך באמת ליכא למימר הכי דהא במס' גיטין דף ה' מותבינן לרבה ממתני' דמהביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפ"נ כגון פקח ונתחרש אזי אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו ומותבינן מזה לרבה דאמר לפי שאין בקיאים לשמה אמאי כשר בדיעבד. הרי חזינן מזה דאף בדיעבד חשו חז"ל לאוסרה ובריש המביא תנינא כתוב בהדיא שפסול א"כ יקשה כנ"ל ונוכל לתרץ ע"ז בנטבעים במקום שאין סוף מצוי הרבה בעולם וגם דבר זה ששולחים גיטין ממדינה למדינה מצוי הרבה לכך חשו חז"ל להחמיר בזה אבל אבידת הגט או האדם שמכירין אותו אח"כ ע"י סימן מובהק או ע"י כלים דלא מושלי אינשי מלתא דלא שכיחא הוא לחשוש