אמרי שמואל א פג

מתשובת ב"י דאף כיס וארנקי דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה ומפרש הב"ש הנ"ל לדעת הב"י משום דסובר הב"י דאי אמרינן סימנים דרבנן ואין מתירין רק בסימן מובהק ביותר א"כ אף כיס וארנקי אין סימן מובהק ביותר משום דדלמא שאל גם אותו א"כ לפי"ז גם בנ"ד לא נוכל להתיר אף בכלים דלא מושלי ולפענ"ד אזי מוכח מהתוס' דמס' יבמות דף ק"כ בד"ה אמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן והקשו כמאן נוקי הברייתא דמצא קשור בכיס ותירצו בסופו משום דחשיב סימן מובהק עכ"ל ואי חיישינן לשאלה ללשנא דסימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי א"כ מאי מתרצי התוס' דחשיב כמו סימן מובהק אכתי ניחוש לשאלה אלא ע"כ דהתוס' יסברו דבכלים דלא מושלי לא חיישינן לשאלה אף ללישנא דסימנים דרבנן

ובפ"ת סימן י"ז ס"ק צ"ה מביא מכמה וכמה פוסקים שסוברים דלא כהב"י דלא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי ולפענ"ד בנ"ד הרי הבתי רגלים הוא כלים דלא מושלי כיון דידעינן שלא היו לו אחרים אזי בוודאי לא השאיל אותם והוא ישאר יחף ובפרט בנ"ד שבשלש שעות קודם טביעתו ראו אותו אצל האדונית עם כל בגדיו גם הפנקס הוא כלים דלא מושלי. גם מביא שם הפ"ת הנ"ל ובקו"ע סימן שפ"ב שאם הכירו עליו כל בגדיו לא חיישינן לשאלה ובנ"ד הרי הכירו עליו כל בגדיו. גם מביא בשם הח"ש דאם כל בגדיו יש לו צבע אחר ג"כ הוי סימן גם בספר שב שמעתתא שמעתא ז' פרק כ"ב הוכיח מהש"ס דלא כהב"י ולא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי

גם נלפע"ד לצדד דאף לדעת הב"י דחיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי יודה בנ"ד דלא חיישינן לשאלה דלכאורה צריך להבין למ"ד סימנים דרבנן ומדאורייתא לא מהני סימנים א"כ אמאי מהני סימן מובהק רק דנוכל לומר דזהו מטעם רובא היינו דהרוב יסייע להנותן סימן מובהק דכיון דרוב בני אדם לית להו סימן מובהק כזה אמרינן אם איתא דזהו גברא אחרינא היה לו להיות מן הרוב דכל דפריש מרובא פריש וכיון דאית ליה האי סימנא מסתמא זהו יהא דאין אנו מתירין ע"י סימן אמצעי ג"כ מטעם רובא כנ"ל משום דע"י סימן אמצעי הוי מיעוטא דשכיח ויש לחשוש אולי אחר הוא שיש לו ג"כ סימן אמצעי כזה ויש לומר סמוך מיעוטא לחזקה חזקת א"א ואתרע ליה רובא רק בסימן מובהק אין לחשוש אולי אחר הוא בזה הסימן מובהק משום דהוא מיעוטא דלא שכיח ולא סמכינן ליה לחזקת א"א וכן כתב בספר שיורי כנסת הגדולה בכללי רובא וז"ל מיעוטא דלא שכיח לא מקרי מיעוט אפילו לר"מ הרא"ש ז"ל בפ"ק דחולין עכ"ל

ובזה נלפע"ד להסביר החילוק אי סימנים דאורייתא אי סימנים דרבנן היינו דאי אמרינן סימנים דאורייתא הוי הטעם הא דסמכינן אסימנים היינו משום דהרוב יסייע להנותן סימנים היינו כיון דרוב חפצים אין להם סימנים כאלו אמרינן מסתמא הוא זה החפץ של זה האובד הנותן סימנים אלו משום דאין חוששין למיעוטא לחשוש דלמא אבד גם אחר חפץ כזה בזה הסימן ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון מה שהוא עתה ביד המוצא לכן קאמר הגמ' ג"כ דאי אמרינן סימנים דאורייתא לא חיישינן בכלים דלא מושלי דדלמא האי גברא שנאבד השאיל את כליו מחמת שהוא מן המיעוט משום דאמרינן זיל בתר רובא ובוודאי האי גברא הוא מן הרוב דלא מושלי ולא אמרינן סמוך מיעוטא דמשאילין לחזקת א"א משום דאמרינן סמוך מיעוטא דמשאילין לחזקת א"א משום דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף אבל אי אמרינן סימנים דרבנן אזי חיישינן למיעוט משום דמצרפינן המיעוט לחזקת ממון או לחזקת א"א לכן לא מהדרינן בלתי ע"י סימן מובהק ואז אזלינן בתר רובא ואין