אמרי שמואל א פב

ידעו מהטביעה ע"י אומדנות הנ"ל א"כ לא סגי בט"ע לחודיה אך בבאר היטב ס"ק צ"ג איתא וז"ל שדעת כל הפוסקים אחרונים להתיר בלא ראה הטביעה אפילו אם שמע הטביעה ואפילו למ"ד דשמע הטביעה ראה מיקרי היינו דווקא כשידע ידיעה אמיתית אבל אם לא ידע אלא מכח השמועה וקול הברה לא ומביא זאת בשם הרח"ש עכ"ל ובפ"ת שם ס"ק קכ"ו מביא בשם פוסקים שהביאו דברי מהרח"ש אלו להלכה פסוקה גם מביא הפ"ת שם דעת הרא"ש שמקיל דבשני עדים לא אמרי בדדמי גם מביא שאם העדים הסתכלו בו הרבה בעיון רב לא אמרי בדדמי וסמכינן אעדותן אם הכירוהו היטב ולפי"ז בנ"ד הרי שני עדים הכירוהו היטב בט"ע ולא ראו הטביעה רק שמעו מהאומדנא הנ"ל אזי לכאורה נוכל לסמוך על הט"ע לחוד הנ"ל

אך דאכתי יש לפקפק ע"ז דבזו המעשה בשעה שמצאו אותו במים והנחנו אותו שם פניו למעלה כדי שיכירוהו העדים אזי אני בעצמי הייתי שם ג"כ והכרתיו ג"כ היטב אך שלמעלה מן העינים היה נתפח קצת כמו חבורה והיה ע"ז המקום אדום קצת ועור פניו שעל החבורה היה שלם כמו העור שעל כל המצח זולת שעל זה המקום היה גבוה קצת ואדום קצת וניכר שבשעת נפילתו מהגשר של אבנים בתוך המים אזי נחבט באבן ונעשית החבורה הנ"ל ומבואר בסעיף כ"ו דאם היה בו מכה אין מעידים זולת אם נאמר דזה מיקרי מכה שנעשית אחר מותו שמבואר שם בח"מ ס"ק כ' ובב"ש ס"ק פ"א דמכה שנעשית לאחר מיתה אמרינן מיא מרזי מכה רק דלפי הנראה זהו נקרא מכה שנעשית בשעת הטביעה שנסתפק הח"מ ס"ק נ"ה בסופו שכתוב אם היו בפניו קצת בהרות מחמת הטביעה כעין חבורות אם זה נקרא מכה או דווקא כעין פצע ממש שנפצע הבשר אבל חבורה שהעור שלם רק מחמת שנתקבץ הדם נשתנה מראה העור לא שייך בזה מיא מרזי מכה עכ"ל ואף שדעתו נוטה להקל מלהחמיר מ"מ מידי ספיקא לא נפקא א"כ בנ"ד אם נאמר דזה מקרי מכה אזי נפל יסוד ההיתר של ט"ע הנ"ל ועיין בקו"ע תנ"ב

ולכאורה נוכל להמציא היתר בנ"ד באופן אחר היינו לפי מה שמביא המחבר בסעיף כ"ה דעת ר"ת שכ' דהיכא שכל גופו שלם אף בלא פ"פ נוכל להכירו בט"ע והח"מ ס"ק מ"ו והב"ש ס"ק ע"ז כתבו דנוכל לצרף דעת ר"ת לשאר אומדנות א"כ בנ"ד נוכל לצרף דעת ר"ת לט"ע והסימנים מובהקים שיש על בגדיו ואף שעל כליו יש חשש שאלה מ"מ ע"י צירוף דעת ר"ת ומכ"ש הכא שהיה פ"פ עם החוטם ג"כ אולי יש לצדד להקל, גם בספר שב שמעתתא שמעתא ז' פרק ט"ו מוכיח מהש"ס כר"ת ולפענ"ד נראה לחקור אולי נוכל לסמוך על הט"ע וסימני כליו לבד שהיה להעדים ט"ע על כל כליו וסימני הצבעים של כל כליו והזילעט היה מכמה צבעים והבתי רגלים הכיר הסנדלר שעשאן בט"ע ובסימן מובהק במקום שאין דרך לעשות גם השני מטבעות מזהב כמו שאמרה האדונית קודם שנמצא שהיא נתנה לו בשכרו גם פנקס החשבון שהיה לו עמה ולפי הנראה יש בזה כמה כלים דלא מושלי אינשי ולפי הנראה תליא בזה אי סימנים דאורייתא אי סימנים דרבנן לפי הסוגיא דב"מ דף כ"ז לפי מה שמבואר בב"ש סימן י"ז ס"ק ס"ט היינו דמהר"ל מפראג סובר דאי סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה וכל החשש דשאלה הוא רק אי סימנים דאורייתא ומ"מ בכלים דלא מושלי לא חיישינן א"כ למהר"ל מפראג אזי בכלים דלא מושלי אין חשש שאלה בכל האופנים בין אי סימנים דאורייתא בין אי סימנים דרבנן רק אי אמרינן סימנים דרבנן אזי אנו מצריכים סימן מובהק על הכלים דלא מושלי ובנ"ד יש סימנים מובהקים בכלים דלא מושלי או ט"ע דמהני בכלים דלא מושלי. אך לפי מה שמביא הב"ש הנ"ל