אמרי שמואל א פ

הוו הפקר לכל דבר ואם נאמר דבמה שסילק רשותו מהחפץ לא הוי הפקר גמור ואכתי אגידא ביה עד דאתי לרשות זוכה א"כ הרי באיסורא קאתי ליד המוצא ולא קני כמו ביאוש שלא מדעת אלא ע"כ דיאוש הוי הפקר לכל דבר ואף אם כלה היאוש קודם דאתי לרשות הזוכה מ"מ אינו עומד ברשותו כ"ז שלא יזכה בה שנית מהפקירא וכן משמע מפירש"י במס' ב"ק דף קט"ז על הגמ' דבעי רב כהנא ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו ופירש"י וז"ל מי אמרינן מעיקרא דאפקרי' כאבוד דמי ומחייב לי' האיך לשלומי והדר זכי בה מריה מהפקירא עכ"ל וכן הוא מסקנת הגמ'. לפי"ז מבואר מפירש"י ז"ל דע"י ששטף הנהר חמורו אזי עי"ז היאוש היתה הפקר גמור ואח"כ כשעלה החמור מאליו אף שזה היאוש כלה מ"מ צריך בעל החמור לחזור ולזכות בו כדמשמע מפירש"י שכ' וז"ל והדר זכה בה מריה מהפקירא גם מהראי' שמביא הגמ' ממה שקדם רב ספרא וזכה בו משמע שה"ה בעל החמור צריך ג"כ בעל החמור לחזור ולזכות בו גם הרב רמ"א בסימן רס"ד סעיף ג' כתב ג"כ דהיכא שעלה חמורו מאליו אזי הוא הפקר וכל הקודם בו זכה עכ"ל אף שבעל הנתיבות תיקן שם לפי שיטתו אך שזהו דחוק. מכל זה משמע דאף שהיאוש כלה קודם דאתי לרשות הזוכה מ"מ כל הקודם בו זכה. ואף שקטנו של הגאון בעל הנתיבות ז"ל עבה ממתני מ"מ הנלפע"ד כתבתי: שו"ע אה"ע

בעה"י. בענין עסק העגונה שאירע בשנת תרס"ג לפ"ק פק"ק קאלאניע אינגולעץ דמתקריא שיראקא הן בתחילת חודש שבט בשנת הנ"ל נטבע בנהר דפק"ק הנ"ל הנקרא אינגול אדם אחד מפה והנהר הנ"ל הוא מים שאין להם סוף אך לע"ע לא אדבר בזה אחרי שאין מבורר היטב מפי עדים שהאיש הנ"ל הוא שנטבע זולת מאומדנא דמוכח וצריך אני לבאר בתחילה האומדנא הנ"ל. היינו שהאיש הנטבע הוא מפה היה בעל מלאכה חרש סטאלער ומלאכתו היתה בתמידות אצל אדונית שהיה אצלה שכיר שנה והאדונית הנ"ל היא דרה בחצר רחוק מפה לפ"ע 12 וויארסט והיה מתעסק שם במלאכתו בתמידות וב"ב היו דרים בפה והיה דרכו לבוא לביתו על כל שבת ולפעמים היה מדלג שבת אחת והיה בא על שבת שניה והיה דרכו להפרד מהחצר ללכת לביתו ע"ש סמוך לשקיעת החמה והיה מהלך השנים עשר וויארסט בליל שבת כמו שתים או שלש שעות בלילה עד שהיה בא לביתו ועל הדרך הזה סמוך לעירנו אזי מפסיק הנהר הנקרא אינגול ובעת הקור שהיו המים נקרשים היה הולך על הקרח גם יש גשר רעוע מאבנים ובפעם האחרון הנ"ל אזי דילג שבת אחת ולא בא לביתו לכן רצה ללכת בזו השבת שבתחילת שבט לביתו ולא היה לו פנאי להפרד מהאדונית בתחילת הערב כדרכו רק ששהה שם עד חצי הלילה לפ"ע שעה 12 והזמן היה אז רפש וטיט כי הקור לא היה חזק בשנה הזאת בחודש שבט לכן לא שם הקאלאשין על הבתי רגלים שלו כי חס עליהם שלא יקרעו רק שנתן הקאלאשין בתוך שק וגם עוד חפץ אחר נתן בתוך השק ושם השק על כתפו והלך לדרכי לביתו גם נתנה האדונית לו שכירות עשרה רו"כ שני מטבעות של זהב של חמשה רו"כ והלך כך עד שבא לעירנו בסמוך אצל נהר אינגול וכאשר שאז לא היתה