אמרי שמואל א ח

בהסקת התבן שיש שם בוודאי חיטים מחומצים אזי לכאורה יהי' ההיתר בכל האופנים בין להסיק התנור להחם הבית בין להסיק כדי לבשל הקדירות. וע"ז שהעליתי להתיר אף לענין בישול הקדירה אזי יש לפקפק מהא דאיתא בסימן תס"ה סעיף ג' בהרמ"א שכ' ויש ליזהר שלא להבהב העופות בקשין שמא יהיו שם חיטים מחומצים ויתן טעם בעופות ובספר מקור חיים כתב ע"ז דאין זו סברא שהאש יוליך הטעם למעלה ומה שכ' המג"א דאם ידוע שיש שם דגן מחומץ אסור מיירי על ההבהוב שהי' בימיהם שהיו מניחים על הקש רק שמשנים מקומו תמיד ויש לחוש שנגע בחמץ עכ"ל וא"כ ה"נ בענין נ"ד נמי יש לחוש שמא יגע הדגן המחומץ להקדירה. ואולי באמת אם ידעינן בוודאי שיש בהתבן דגן מחומץ אזי יאסור להסיק תחת הקדירה אבל להסיק את התנור ואח"כ לאפות ולבשל בהקדירה כמו על שבת יהי' מותר. זהו אם ידעינן בוודאי שיש בהתבן דגן מחומץ אבל בסתם תבן שלנו אזי מביא הט"ז בסי' תס"ה ס"ק ג' בשם תשובת הרשב"א שאין חוששין לחימוץ בשבלים ולא מחזקינן איסורא מספיקא ע"כ הסברא נותנת להתיר אף להסיק תחת הקדירה משום דאף אם יגע החטה בהקדירה הרי אינה נותנת רק טעם משהו בהתבשיל שבקדירה ואינה אלא איסורא דרבנן והרי יש כאן ס"ס ספק שמא אין בהתבן דגן מחומץ ואם תמ"ל שיש כאן דגן מחומץ הרי יש כאן עוד ספק אולי לא יגע החמץ בהקדירה

השתא דאתינא להכא אזי נוכל למצוא היתר להסיק בתבן שלנו שאינו רק ספק שמא יש בהן דגן מחומץ אף לדברי המג"א הנ"ל שבסימן תמ"ה ס"ק ה' שאוסר הפת שאפה בהחמץ אף בזוז"ג היכא שהיו ג"כ עצי היתר היינו משום דהא דאסרינן אם הסיק בהחמץ אף בזוז"ג היינו משום דכיון דחמץ איסורו במשהו משו"ה אסור אף בזוז"ג כמבואר בהמג"א הנ"ל מ"מ בענין נ"ד אף המג"א יודה דמותר משום דהא דחמץ איסורו במשהו הוא מדרבנן וכיון שיש כאן ספק אולי אין כאן שום דגן מחומץ א"כ הוי ספיקא דרבנן ולהקל ואע"ג דחזינן בכ"מ דמחמרינן באיסור חמץ שהוא במשהו לאסור בחד ספק ומצרכינן דווקא ס"ס להתיר כגון מה דאיתא בהל' פסח סי' תס"ז סעיף י"ב בענין אם נמצא חיטה במליגה כ' הרמ"א יש להתיר מכח ס"ס ושם בט"ז ובמג"א האריכו בענין זה בענין ס"ס ולכאורה יש לפקפק אמאי אין אנו מתירים בספק אחד כיון שהוא ספיקא דרבנן דאיסורי משהו. רק דע"כ צריכין אנו לחלק היינו דכיון שאנו מוצאים החטה ועל החטה עצמה יש ספיקא דאורייתא לכן אנו מחמירין שאין להתיר רק מכח ספק ספיקא אף הבשר אב לענין שאר תבשילין שיש בהן תערובות מאותו תבשיל כיון ששם לא נמלא האיסור דאורייתא מעולם אזי מתיר הרמ"א הנ"ל אף בספק אחד וכן בסי' תמ"ז סעיף ה' ברמ"א שכ' אם נתערב משהו מדברים אלו תוך המאכל אין להחמיר לאסור התערובות וכתב ע"ז המג"א בס"ק כ"ו בשם הד"מ וז"ל מאחר דאיכא לספוקי שמא לא הי' הכלי בן יומו אין מחזיקין איסור דספיקא דרבנן לקולא עכ"ל. וע"כ צריכין אנו לחלק דמ"ש במליגה אם נמצאת חטה אזי אנו מצריכין ס"ס וכאן די בספק אחד אלא ע"כ צריכין אנו לחלק כנ"ל. היינו דהיכא שאנו מוצאים החטה בעין כיון שיש כאן בפנינו ספק איסור דאורייתא אף דעל התבשיל והבשר יש רק איסור דרבנן מ"מ מחמרינן ג"כ על התבשיל והבשר שלא להתיר בלא ס"ס משום חומרא דחמץ משא"כ אם המשהו מאלו נתערב בשאר דברים שאין כאן איסור דאורייתא רק איסור דרבנן אזי מקילינן אף בספק אחד וה"נ בענין נ"ד שאנו דנים על התבשיל שנתבשל ע"י הסקת התבן שיש בהן חשש חימוץ מהדגן המחומצים הרי בשעה שאנו דנים על התבשיל הוא לאחר ההסקה ואז החיטים שהסיקו בהן אינם בעין רק שנשרפו ואין עליהם רק איסור דרבנן